- הודעות
- 223
- תודות
- 738
- נקודות
- 91
לדיון המקורי
האם העולם באמת לא שטוח?
שאלה מצוינת שנוגעת בהבדל שבין "לראות את הקימור" (הקשת של האופק) לבין "להסיק על קיום הקימור" (הוכחות עקיפות).
### 1. האם ניתן להסיק שהעולם עגול מגובה נמוך יותר?
בהחלט כן. ישנן כמה תופעות שניתן לראות אפילו מגובה פני הים או מגובה של בניין רב-קומות, שמוכיחות את עקמומיות כדור הארץ בלי צורך לראות את הקו העקום של האופק:
### 2. רכיבה על ציפור (שדה ראייה של 360 מעלות)
צדקת מאוד בהנחה שלך לגבי זווית הראייה. אחת המגבלות הגדולות במטוס היא ה"מסגור" של החלון הקטן, שמונע מהמוח לעבד את הקו המעקם של האופק ביחס לישר ייחוס רחב.
### 3. עניין הזיהום והאטמוספירה
נקודה נוספת שמשפיעה בגבהים נמוכים היא "האובך האטמוספירי". ככל שאתה נמוך יותר, אתה מסתכל דרך שכבות אוויר עבות יותר. האובך הזה מטשטש את קו האופק והופך אותו ל"פרוותי", מה שמקשה על העין לזהות קימור גיאומטרי מדויק. בגובה 20 ק"מ, אתה כבר נמצא מעל רוב האטמוספירה, האוויר צלול מאוד והניגודיות בין כדור הארץ לשמיים (שהופכים לשחורים) הופכת את הקימור לחד ובולט הרבה יותר.
לסיכום: אם היית רוכב על ציפור, היית "מרגיש" את העקמומיות כבר בגובה של טיסה מסחרית (10 ק"מ) הרבה יותר טוב מאשר דרך חלון מטוס, אבל כדי לראות קשת ברורה ומרשימה, עדיין היית צריך להגביה עוד מעט.
מקור: AI אוצר
האם העולם באמת לא שטוח?
בעניין הראות: האם ניתן להסיק על פי המראה - עוד מגובה נמוך יותר - שהעולם עגול?
בנוסף, ההתייחסות להסתכלות מבעד לחלון. בהנחה שאני רוכב על ציפור, וזוית הראיה היא כמעט 360, מסתבר שנגיע לתוצאות טובות גם מגובה נמוך יותר.
שאלה מצוינת שנוגעת בהבדל שבין "לראות את הקימור" (הקשת של האופק) לבין "להסיק על קיום הקימור" (הוכחות עקיפות).
### 1. האם ניתן להסיק שהעולם עגול מגובה נמוך יותר?
בהחלט כן. ישנן כמה תופעות שניתן לראות אפילו מגובה פני הים או מגובה של בניין רב-קומות, שמוכיחות את עקמומיות כדור הארץ בלי צורך לראות את הקו העקום של האופק:
- היעלמות ספינות באופק: זו הראיה הקלאסית. כשספינה מתרחקת, קודם נעלם הגוף שלה ורק בסוף התורן. זה קורה בגלל שהיא "יורדת" מעבר לקימור.
- אפקט גובה הצפייה (Horizon Drop): ככל שאתה עולה גבוה יותר, האופק "מתרחק". אם העולם היה שטוח, האופק היה נשאר תמיד בגובה העיניים. בפועל, ככל שעולים, צריך להשפיל מעט את המבט כדי לראות את האופק.
- שקיעה כפולה: אם תצפה בשקיעה כשאתה שוכב על חוף הים, וברגע שהשמש נעלמת תעלה במהירות לראש מגדל גבוה (או תטיס רחפן), תוכל לראות את השמש שוקעת פעם שנייה. זה אפשרי רק בגלל הזווית המשתנה על כדור עגול.
### 2. רכיבה על ציפור (שדה ראייה של 360 מעלות)
צדקת מאוד בהנחה שלך לגבי זווית הראייה. אחת המגבלות הגדולות במטוס היא ה"מסגור" של החלון הקטן, שמונע מהמוח לעבד את הקו המעקם של האופק ביחס לישר ייחוס רחב.
- אפקט הפנורמה: אם היית עומד על "פלטפורמה" פתוחה (או רוכב על ציפור דמיונית) בגובה של 10-12 ק"מ עם שדה ראייה רחב ללא הפרעות, היית יכול להבחין שהאופק אינו קו ישר שמקיף אותך, אלא הוא נמוך מעט מגובה העיניים ויוצר מעין עיגול סביבך.
- הגבול הפיזיולוגי: עם זאת, גם ב-360 מעלות, הקימור ב-10 ק"מ הוא עדין מאוד (פחות מ-3% מהזווית הראייה). המוח האנושי נוטה "ליישר" קווים ארוכים וקרובים לישרים. לכן, גם עם שדה ראייה פתוח, רוב האנשים יתחילו להישבע שהם רואים קימור ברור רק באזור ה-15 ק"מ ומעלה.
### 3. עניין הזיהום והאטמוספירה
נקודה נוספת שמשפיעה בגבהים נמוכים היא "האובך האטמוספירי". ככל שאתה נמוך יותר, אתה מסתכל דרך שכבות אוויר עבות יותר. האובך הזה מטשטש את קו האופק והופך אותו ל"פרוותי", מה שמקשה על העין לזהות קימור גיאומטרי מדויק. בגובה 20 ק"מ, אתה כבר נמצא מעל רוב האטמוספירה, האוויר צלול מאוד והניגודיות בין כדור הארץ לשמיים (שהופכים לשחורים) הופכת את הקימור לחד ובולט הרבה יותר.
לסיכום: אם היית רוכב על ציפור, היית "מרגיש" את העקמומיות כבר בגובה של טיסה מסחרית (10 ק"מ) הרבה יותר טוב מאשר דרך חלון מטוס, אבל כדי לראות קשת ברורה ומרשימה, עדיין היית צריך להגביה עוד מעט.
מקור: AI אוצר
