- הודעות
- 59
- תודות
- 143
- נקודות
- 50
בס"ד
היום אנחנו עומדים בפתחו של מדרון חלקלק ומסוכן, או אולי בלי משים אנחנו כבר בעיצומה של ההחלקה לתהומות שלא שיערום אבותינו.
"סכין סגולה לפרנסה" "סט צלחות ומזלגות לישועה ונחמה" "מפתח הישועות" "מלח פדיון שבויים" "והבטחות, שבועות ישיבות בית דין, וסגולות אשר "הם" יושיעו בבטחה, ואם גם תחמו את ההבטחה לאיזה תאריך, או נשבעו בשבועה גמורה כי הרי הפעולה עשויה היא כבר ממילא מי יוכל לשער גודלה ותפארתה.
והנה כל אדם בר דעת אשר גדל על האמונה בהקב"ה ותורתו, עומד משתומם ונדהם... הכיצד זה הפכו תלמידי חכמים ויושבי על מדין, תלמידי ישיבה ודחילי מנדנוד עבירה, אשר יודעים שרק התורה מגנא ומצלא, והתפילה לקל חי היא המושיעה.
איך יתכן שהם הולכים אחרי הבטחות שווא וחפצים דוממים, ובזה גומרים את חובתם בעולמם, הכיצד יתכן דבר כזה אצל אברכי הכוללים ובוגרי היכלי הישיבות הקדושות?
והנה לא דברים חדשים לקיחת אנשים והפיכתם לנערצים, או הסגולות וההבטחות לישועות נחמות על ידי קריעת השטרות כל החובות משמיטות, ואפילו לקיחת חפצים ולתת בהם ישועות ונחמות רק כי עברו ביד אי אילו אישים.
אולם הם ברובם היו נחלת קהילות בישראל אשר באופן טבעי נמשכו לדברים רליגיוזים ורגשיים, אשר אין מקומם בבית המדרש, ולא היו כלל נחלת תלמידי החכמים שבקהילות אלה, רק בורים ועמי ארצות היו משתעשעים בזה מתוך המיית רגשות.
אמנם לפני כשלוש מאות שנים התרגשה ובאה עלינו מהפכה רליגיוזית ורגשית גם בערי מזרח אירופה, אך מכיוון שלא הסכינו לזה בני ישראל הלבישו ראשיהם על דברים אלו מלבושים רוחניים ודברים זרים, כדי שיתקבלו אצל יהודי העיירות.
ואכן רבותינו יצאו ולחמו על זה בחרב ובחנית, ובתגובה הם היו צריכים יותר ויותר להלביש ולהאליל את החפצים והמאכלים להם יחסו כוחות, פתאום נתקדשו גימטריאות וראשי תיבות, והחלו לפרוח ולצוץ כל מיני מראי מקומות וציונים והסברים מעוקמים, הכל בכדי להכשיר ונסות להאליל את החומר שלו נתנו כוחות אם יהיה זה איש חפץ או כל דבר אשר עלה על ליבם להרבות הרגשות והנוסטלגיות, כי במקומות אלו לא הסכינו ללכת אחרי רגשות חולפים, ולכן החלו לתת ק"ן טעמים להכשיר השרצים.
אבל אצלינו שהמשכנו בדרך המסורה, ועמדנו בעוז ובגאון ללכת בדרך הישרה והברורה, ולא בדרכים חדשות עקלקלות ופתלתלות, למרות המשיכה העזה של הרגשות לתופעות כאלה, הרי למי אין אי אלו סנטימנטים לכל מיני ירושות מבית סבא, ולמי אין געגועים למראה כל מיני חפצים נושנים המזכירים נופי ילדות מאושרים, אך מכאן ועד לייחס כוחות לחפצים ואנשים, הדרך היתה רחוקה כרחוק מזרח ממערב....
אך אל נעמוד מן הצד ונחשה, למול מה שקורה בשנים האלה בהם כל חפץ שעבר דרך יד של אדם כזה או אחר, או לחילופין איזה הבטחה בשטר ובמותב תלתא, או איזה ישועה שתבוא אם רק נושיט היד יהיו אלו לברכה והצלחה...
והנה פשה הנגע הזה אצלינו היודעים, שרק בה' מבטחינו, ורק תורתו היא מגינינו, היאך נוכל לישא פנים לדורות הקודמים, אשר עמדו בעוז ובגאון מול רוחות מתחלפות עונות משתנות, ורגשות הומים וגואים אשר מיד אחר כך שפלים ונדכאים.
אך מה מאוד נתמה, הרי יצרא דע"ז בטלה???, וגם אותה המהפכה חלפה עברה לה הייתכן שמי שצלחה, יחזור אל יון המצולה?
אך אם את הסכין נשחיז כדי לנתח הדבר לעומקו, וגם לדורינו הדל את העניין נמחיז, נראה דמשה אמת ותורתו אמת, וזאת התורה לא תהא מוחלפת.
כידוע לנו ישנם צורות ע"ז ש'האלילו' את החומר ועשו ממנו אלוה, וישנם צורות שבהם 'האנישו' את החומר ונתנו לו תכונות חומריות בעלות מושג אנושי, וישנם עוד כל מיני צורות ובל נפרטם כדי להתרחק מזוהמתם.
אך דבר אחד היה בכל הצורות! לכולם הם נתנו ביטוי "על אנושי" ו"האלילו" את פסליהם, וזה יצר שבטל ולכן אין סיבה שינהרו אחרי זה תלמידי חכמים ויושבי על מדין.
אלא מאי אין זה 'עוד' ע"ז אשר רוצים ח"ו להאלילו, הרי יצר זה בטל כי כשל כח הסבל.
אלא היצר הרע הזה נובע "מחוסר אמונה".......
כל התופעות הללו נובעים בעקבות ירידת הדורות באמונות ודעות,
לא עוד שעת לימוד ללא ביטול, ותפילה להקב"ה ממעמקי הלב בכל מקום שהוא!
הרי זה רוחני מדי ורחוק מדי,
אנחנו דור של "המחשות" הרי אם על הטלפון! ידוע הסיפור מהסבא קדישא בעל החפץ חיים, על הירידה באמונה והצורך בהמחשה שיכולים לשמוע גם ממרחק, מה נענה אנו היום, אשר הכל בתלת מימד, ובמשקפי מציאות מדומה ורבודה, וגם זאת את השכל הדל לא מספיקה.
כל דבר צריך להיות כל כך מוחש עד אשר אפילו אחד ועוד אחד לא יצליחו לחבר בלי כלי עזר.
ל"היאחז" ב'משהו' אפילו יהיה זה קש! אפילו דבר שאכלו העש, אם יש בו עדיין ממש הרי הוא כשר ל"חש".
תפילה סתם.....ללא הבטחה במאת האחוזים בזאת השנה? ללמוד רצופות.... ללא סט צלחות ומזלגות לשפע פרנסה? הרי זה בלתי מוחש.
מה פתאום להתפלל על הקברות בריחוק ד' אמות, ועוד להיזהר מלשים מגמתו אל המתים ח"ו.
או אם באים אל הכותל המערבי צריכים להיתפלש על האבנים, במקום לומר תהילים
כי בלי לגעת, מנין לי לדעת?
"דור ההמחשה חסר האמונה" וכי מה רע ללמוד את התורה הקדושה, להגות בשפתותינו את מילות הגמרא, ולשנן את המשנה וללמוד ההלכה לאמיתה,
וכי פחות הוא חס וחלילה לשוח שיח לפני קוננו, גם בבית הכנסת הסמוך לביתינו?
פה טמון זרע הפורענות.... החוסר באמונה גורם לצורך בהמחשה, וממילא בלי הבטחה, שבועה, ומותב תלתא, ועדיף בליווי איזה חפצא, אין בזה הרגשה.
ובכלל עדיף שיהיה כמה שרחוק מהשכל והבינה!
לא! אין זו אותה עבודה זרה דבטלה, שבה ניסו להאליל החפץ או המושג.
אלא חוסר האמונה והצורך בהמשגה, גם בלי לשים בתוכו איזו קדושה, העיקר שיהיה בר השגה, ובעיקר ללא שום סיבה ועדיף כמה שרחוק מ"דעה".
הרי זה מוחשי אך בה בעת גם מסתורי... כך המתח וההתרגשות מביאים לשיאים של התעלות, כי העיקר יש לנו דמות ועדיף ללא איזה זהות, כי ההתפעלות וההשתאות כך עומדות ללא קהות.
עורו נא אחים תועים שובו חזרה אל הרנה והתפלה, תורה מגנא ומצלא, ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.
לא צריך כל דבר להיות בהישג כדי להתמוגג, כולנו יודעים שבדרך זו הכל כהרף עין מתפוגג.
היום אנחנו עומדים בפתחו של מדרון חלקלק ומסוכן, או אולי בלי משים אנחנו כבר בעיצומה של ההחלקה לתהומות שלא שיערום אבותינו.
"סכין סגולה לפרנסה" "סט צלחות ומזלגות לישועה ונחמה" "מפתח הישועות" "מלח פדיון שבויים" "והבטחות, שבועות ישיבות בית דין, וסגולות אשר "הם" יושיעו בבטחה, ואם גם תחמו את ההבטחה לאיזה תאריך, או נשבעו בשבועה גמורה כי הרי הפעולה עשויה היא כבר ממילא מי יוכל לשער גודלה ותפארתה.
והנה כל אדם בר דעת אשר גדל על האמונה בהקב"ה ותורתו, עומד משתומם ונדהם... הכיצד זה הפכו תלמידי חכמים ויושבי על מדין, תלמידי ישיבה ודחילי מנדנוד עבירה, אשר יודעים שרק התורה מגנא ומצלא, והתפילה לקל חי היא המושיעה.
איך יתכן שהם הולכים אחרי הבטחות שווא וחפצים דוממים, ובזה גומרים את חובתם בעולמם, הכיצד יתכן דבר כזה אצל אברכי הכוללים ובוגרי היכלי הישיבות הקדושות?
והנה לא דברים חדשים לקיחת אנשים והפיכתם לנערצים, או הסגולות וההבטחות לישועות נחמות על ידי קריעת השטרות כל החובות משמיטות, ואפילו לקיחת חפצים ולתת בהם ישועות ונחמות רק כי עברו ביד אי אילו אישים.
אולם הם ברובם היו נחלת קהילות בישראל אשר באופן טבעי נמשכו לדברים רליגיוזים ורגשיים, אשר אין מקומם בבית המדרש, ולא היו כלל נחלת תלמידי החכמים שבקהילות אלה, רק בורים ועמי ארצות היו משתעשעים בזה מתוך המיית רגשות.
אמנם לפני כשלוש מאות שנים התרגשה ובאה עלינו מהפכה רליגיוזית ורגשית גם בערי מזרח אירופה, אך מכיוון שלא הסכינו לזה בני ישראל הלבישו ראשיהם על דברים אלו מלבושים רוחניים ודברים זרים, כדי שיתקבלו אצל יהודי העיירות.
ואכן רבותינו יצאו ולחמו על זה בחרב ובחנית, ובתגובה הם היו צריכים יותר ויותר להלביש ולהאליל את החפצים והמאכלים להם יחסו כוחות, פתאום נתקדשו גימטריאות וראשי תיבות, והחלו לפרוח ולצוץ כל מיני מראי מקומות וציונים והסברים מעוקמים, הכל בכדי להכשיר ונסות להאליל את החומר שלו נתנו כוחות אם יהיה זה איש חפץ או כל דבר אשר עלה על ליבם להרבות הרגשות והנוסטלגיות, כי במקומות אלו לא הסכינו ללכת אחרי רגשות חולפים, ולכן החלו לתת ק"ן טעמים להכשיר השרצים.
אבל אצלינו שהמשכנו בדרך המסורה, ועמדנו בעוז ובגאון ללכת בדרך הישרה והברורה, ולא בדרכים חדשות עקלקלות ופתלתלות, למרות המשיכה העזה של הרגשות לתופעות כאלה, הרי למי אין אי אלו סנטימנטים לכל מיני ירושות מבית סבא, ולמי אין געגועים למראה כל מיני חפצים נושנים המזכירים נופי ילדות מאושרים, אך מכאן ועד לייחס כוחות לחפצים ואנשים, הדרך היתה רחוקה כרחוק מזרח ממערב....
אך אל נעמוד מן הצד ונחשה, למול מה שקורה בשנים האלה בהם כל חפץ שעבר דרך יד של אדם כזה או אחר, או לחילופין איזה הבטחה בשטר ובמותב תלתא, או איזה ישועה שתבוא אם רק נושיט היד יהיו אלו לברכה והצלחה...
והנה פשה הנגע הזה אצלינו היודעים, שרק בה' מבטחינו, ורק תורתו היא מגינינו, היאך נוכל לישא פנים לדורות הקודמים, אשר עמדו בעוז ובגאון מול רוחות מתחלפות עונות משתנות, ורגשות הומים וגואים אשר מיד אחר כך שפלים ונדכאים.
אך מה מאוד נתמה, הרי יצרא דע"ז בטלה???, וגם אותה המהפכה חלפה עברה לה הייתכן שמי שצלחה, יחזור אל יון המצולה?
אך אם את הסכין נשחיז כדי לנתח הדבר לעומקו, וגם לדורינו הדל את העניין נמחיז, נראה דמשה אמת ותורתו אמת, וזאת התורה לא תהא מוחלפת.
כידוע לנו ישנם צורות ע"ז ש'האלילו' את החומר ועשו ממנו אלוה, וישנם צורות שבהם 'האנישו' את החומר ונתנו לו תכונות חומריות בעלות מושג אנושי, וישנם עוד כל מיני צורות ובל נפרטם כדי להתרחק מזוהמתם.
אך דבר אחד היה בכל הצורות! לכולם הם נתנו ביטוי "על אנושי" ו"האלילו" את פסליהם, וזה יצר שבטל ולכן אין סיבה שינהרו אחרי זה תלמידי חכמים ויושבי על מדין.
אלא מאי אין זה 'עוד' ע"ז אשר רוצים ח"ו להאלילו, הרי יצר זה בטל כי כשל כח הסבל.
אלא היצר הרע הזה נובע "מחוסר אמונה".......
כל התופעות הללו נובעים בעקבות ירידת הדורות באמונות ודעות,
לא עוד שעת לימוד ללא ביטול, ותפילה להקב"ה ממעמקי הלב בכל מקום שהוא!
הרי זה רוחני מדי ורחוק מדי,
אנחנו דור של "המחשות" הרי אם על הטלפון! ידוע הסיפור מהסבא קדישא בעל החפץ חיים, על הירידה באמונה והצורך בהמחשה שיכולים לשמוע גם ממרחק, מה נענה אנו היום, אשר הכל בתלת מימד, ובמשקפי מציאות מדומה ורבודה, וגם זאת את השכל הדל לא מספיקה.
כל דבר צריך להיות כל כך מוחש עד אשר אפילו אחד ועוד אחד לא יצליחו לחבר בלי כלי עזר.
ל"היאחז" ב'משהו' אפילו יהיה זה קש! אפילו דבר שאכלו העש, אם יש בו עדיין ממש הרי הוא כשר ל"חש".
תפילה סתם.....ללא הבטחה במאת האחוזים בזאת השנה? ללמוד רצופות.... ללא סט צלחות ומזלגות לשפע פרנסה? הרי זה בלתי מוחש.
מה פתאום להתפלל על הקברות בריחוק ד' אמות, ועוד להיזהר מלשים מגמתו אל המתים ח"ו.
או אם באים אל הכותל המערבי צריכים להיתפלש על האבנים, במקום לומר תהילים
כי בלי לגעת, מנין לי לדעת?
"דור ההמחשה חסר האמונה" וכי מה רע ללמוד את התורה הקדושה, להגות בשפתותינו את מילות הגמרא, ולשנן את המשנה וללמוד ההלכה לאמיתה,
וכי פחות הוא חס וחלילה לשוח שיח לפני קוננו, גם בבית הכנסת הסמוך לביתינו?
פה טמון זרע הפורענות.... החוסר באמונה גורם לצורך בהמחשה, וממילא בלי הבטחה, שבועה, ומותב תלתא, ועדיף בליווי איזה חפצא, אין בזה הרגשה.
ובכלל עדיף שיהיה כמה שרחוק מהשכל והבינה!
לא! אין זו אותה עבודה זרה דבטלה, שבה ניסו להאליל החפץ או המושג.
אלא חוסר האמונה והצורך בהמשגה, גם בלי לשים בתוכו איזו קדושה, העיקר שיהיה בר השגה, ובעיקר ללא שום סיבה ועדיף כמה שרחוק מ"דעה".
הרי זה מוחשי אך בה בעת גם מסתורי... כך המתח וההתרגשות מביאים לשיאים של התעלות, כי העיקר יש לנו דמות ועדיף ללא איזה זהות, כי ההתפעלות וההשתאות כך עומדות ללא קהות.
עורו נא אחים תועים שובו חזרה אל הרנה והתפלה, תורה מגנא ומצלא, ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.
לא צריך כל דבר להיות בהישג כדי להתמוגג, כולנו יודעים שבדרך זו הכל כהרף עין מתפוגג.