עבודה זרה דף לט. ״ת״ר אין לו עכשיו וכו׳ הרי זה מותר, יש לו עכשיו וכו׳ מותר, מדוע שינתה הברייתא בלשונה?

[אמרי שפר]

לט.

ת״ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן וכו׳ הרי זה מותר, יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים וכו׳ מותר.

עי׳ רש״י שכתב ״הרי זה מותר גרסינן״.

היה מקום לומר שרש״י בא לומר שגם ביש לו עכשיו גרסינן הרי זה מותר כמו ברישא.

אמנם נראה לומר שרש״י בא לומר שדווקא ברישא גרסינן ״הרי זה מותר״ ולא בסיפא אלא גרסינן רק ״מותר״, והיינו משום שברישא מיירי בדג שאין לו עכשיו קשקשת אלא שעתיד לגדל לאחר זמן, לכן לשון הברייתא היא ״הרי זה מותר״ דהיינו זה ולא אחר, דרק זה אפי׳ שאין לו קשקשים מותר מכיון שעתיד לגדל ולא אחר שאין לו שאסור, אבל בסיפא מדובר בדג שיש לו קשקשים כעת אלא שעתידין לישור כשיעלה מן המים לכן גרסינן ״מותר״ כפשוטו.