דרך העיון - תשובה לשאלות הידועות (1 צופה)

[בקלם]

אכן. מקובל שיש הבדלים ברמה\ביכולות וכו' לא מקובל לומר שהם למדו מתוך איזו חוויה רוחנית עילאית שחסרה לנו.

לחץ כדי לכווץ...

אתה סתם מקצין את מה שאני אומר, החוויה זהו דבר שקיים גם היום אצל חלק מהאנשים, לדוג' אם תדון אם מוץ רציני על ענין מסויים בפרטי הלומדע'ס וכו' וכו' בשלב כל שהוא אתם תגיעו לאיזשהוא מבוי סתום שכך הוא מרגיש שבק הדברים הללו דומים בשונה מאחרים, ללא יכולת להסביר ולנסח את ההבדל, ענין זה נובע מתוך תפיסת והרגשת הרעיון ולא מתוך ניסוח הבדל הגדרתי, ופעם ענין זה היה הרבה יותר נפוץ

 

[שקדתי]

במבט ראשוני נראה שדבריך דברים נבונים ונכונים,
אך בקצת העמקה הרי שודאי הדברים צריכים לפנים, דהלה גם כל אדם שאינו עושה כיום מלאכה בשבת הרי שהוא חי את מלאכת שבת, וכל יונק המתגבר שמקבל דעת הרי שהוא חי את קדושת השבת, וכו', וא"כ ודאי שמה שאנו מעמיקים היום אי"ז אלא להבנת שורש הנידון, ולכאו' בזה ל"ש זמנם מזמנינו,

לחץ כדי לכווץ...

אם יונק היה חי את קדושת השבת ועפ"ז קובע, הלכות שבת היו אחרת לגמרי, חוץ מזה שהיונק הוא עושה את מה שחז"ל אמרו ולכן יש לו איזושהי הבנה בקדושת שבת, אך לגבי קביעת חוקי התורה שם צריך להיות האינטואיציה של התורה
(למה לחז"ל היה את זה יותר, זה כבר שאלה אחרת לגמרי, ואפ"ל סיבות מיסטיות, כגון שבקדושתם הם ראו את הדברים אחרת, או סבות פרקטיות שזה משום שהם היו יותר קרובים למסירת התורה, ועוד הרבה סבות אפ"ל בזה
אבל גם אם נניח שאנחנו שוים לחז"ל בכך שיכלנו לקבוע את חוקי התורה לפי אינטואיציה שלנו (אני לא חושב כך אבל גם אם נניח כך) הרי שזה לא משנה כיון שאנו מחויבים לפסיקת חז"ל הרי שאנחנו צריכים לנתח את האינטואיציה שלהם וזה לא משנה מהי האינטואיציה שלנו והרי יש הבדל אפילו בין אדם לאדם באינטואציה, ואחרי שאנחנו גם מקבלים את הוראות הראשונים אנחנו גם מתנהגים כך כלפי הראשונים וכו', ובקיצור כל עוד לא אתה קובע את ההלכה אתה צריך לבוא כחוקר של קובע ההלכה (הקצנתי כי תמיד יש גם מקום לאינטואיציה שלנו ברמה מסוימת אבל אכמ"ל).

 

[שקדתי]

ואולי הם אחזו שלא כל דבר צריך להיות ברור לנו, "חוקת התורה".

לחץ כדי לכווץ...

"מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע וכו'"

 

[שקדתי]

הלימוד בצורה של הכרחים וראיות כמעט ואינה מקדמת את האדם עצמו בטיהור התבונה, וזיווג המושכלות של האדם עם התוה"ק, אדם אשר לומד בצורה זו הרי הוא מצוי בצורה חיצונית עד למאד לדברי התורה, וכמעט ואין ביכלתו לדמות מילתא למילתא [שזהו הרי עיקר עסק הלימוד חיבור וחילוק...] כיון שאינו מבין את שורש ועיקר הענין אלא רק מסתכל על תוצאותיו ופרטיו,

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה הדרך הנכונה היא לנתח את דברי חז"ל ואז לקבל את האינטואציה שלהם ובשביל זה אדם צריך גם להפעיל את האינטואיצה שלו וליצור בה שינויים, (ואם כבר מדברים על הדוגמאות של אהבת אב לבנו וכו', כיום מדריכים אנשים איך לאהוב ובהמשך זה נהיה חלק מהם)

 

[בקלם]

"מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע וכו'"

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי את ר' יוסל שרייבר עומד על כך, וענה [איני זוכר בשם מי] שרבה הינו חלק מהתורה וע"כ הוא יכול לשאול הטעם בשונה מאיתנו ודו"ק.

 

[בקלם]

לכאורה הדרך הנכונה היא לנתח את דברי חז"ל ואז לקבל את האינטואציה שלהם ובשביל זה אדם צריך גם להפעיל את האינטואיצה שלו וליצור בה שינויים, (ואם כבר מדברים על הדוגמאות של אהבת אב לבנו וכו', כיום מדריכים אנשים איך לאהוב ובהמשך זה נהיה חלק מהם)

לחץ כדי לכווץ...

ניתוח אינו נותן אינטואיציה, רק נסיון להבין ולרכוש את השורש והעיקרון העומד מאחורי הדברים נותן את התפיסה בחז"ל, [הצורה להגיע אל זה היא כמובן ע"י ניתוח, אך רק ניתוח שמקדם להבנה ולא להישאר שם]

 

[שקדתי]

ניתוח אינו נותן אינטואיציה, רק נסיון להבין ולרכוש את השורש והעיקרון העומד מאחורי הדברים נותן את התפיסה בחז"ל, [הצורה להגיע אל זה היא כמובן ע"י ניתוח, אך רק ניתוח שמקדם להבנה ולא להישאר שם]

לחץ כדי לכווץ...

כך זה מפתח את האינטואיציה שלך בדבר, ברגע שהבנת שורש של משהו ושנית את התפיסה שלך בו, יש לך כבר אינטואיצה לגבי פרטי המקרה ודימוי מילתא למילתא וכו'

 

[יאשע בער]

כך זה מפתח את האינטואיציה שלך בדבר, ברגע שהבנת שורש של משהו ושנית את התפיסה שלך בו, יש לך כבר אינטואיצה לגבי פרטי המקרה ודימוי מילתא למילתא וכו'

לחץ כדי לכווץ...

ואכן, זאת היתה כוונתי שע"י ניתוח וחשבון אפשר להגיע להבנת גוף הדבר. אולם לפתוח נושא מיד עם סברות בלי מקורות זה לא יתכן, ולא יוצא מזה כלום.