דרשות חז"ל באגדה ובהלכה, והאסמכתא

[היגיון התורה]

אמנם ארבעת מינים שבלולב כבר זכרו ז"ל בו קצת סיבה על צד הדרשות שדרכם ידוע למי שהבין דבריהם; וזה שהם אצלם כדמות מליצת השיר לא שהדבר ההוא הוא ענין הפסוק ההוא. ונחלקו בני אדם בדרשות לשני חלקים החלק האחד ידמה שהם אמרום על צד באור ענין הפסוק ההוא והחלק השני יבזה אותם ויחשבם לשחוק אחר שהוא מבואר נגלה שאין זה ענין הפסוק; והחלק הראשון נלחם ונתגבר לאמת הדרשות לפי מחשבתו ולשמרם ויחשוב שהם ענין הפסוק שמשפט הדרשות כמשפט הדינים המקובלים. ולא הבינה אחת משני הכתות שהם על צד מליצות השיר אשר לא יסופק ענינם על בעל שכל. והתפרסם הדרך ההוא והיו עושים אותו הכל כמה שיעשו המשוררים מזמורי השיר. אמרו רז"ל "תני בר קפרא ויתד תהיה לך על אזנך - אל תקרא אזנך אלא אזנך - מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו". ואני תמה אם זה התנא אצל אלו הסכלים כן יחשוב בפרוש זה הפסוק ושזאת היא כונת זאת המצוה ושהיתד הוא האצבע ואזנך הוא האזנים? איני חושב שאחד ממי ששכלם שלם יחשב זה - אבל היא מליצת שיר נאה מאד הזהיר בה על מידה טובה והיא כמו שאסור לומר דבר מגונה כן אסור לשמעו; וסמך זה לפסוק על צד המשל השיר. וכן כל מה שיאמר בדרשות אל תקרי כך אלא כך - זהו ענינו. - וכבר יצאתי מן הכונה אלא שהיא - תועלת יצטרך אליה כל בעל שכל מאנשי התורה והרבנים. - ואשוב אל סדר דברינו:

לחץ כדי לכווץ...

זה נראה לי הקטע הכי חשוב. לא מבין למה עשית אותו בקטן.
עניין זה של שלושת הכיתות והיחס הנכון לאגדות חז"ל מבואר ברמב"ם בהרחבה בהקדמה לפיה"מ לפרק חלק.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

זה נראה לי הקטע הכי חשוב. לא מבין למה עשית אותו בקטן.
עניין זה של שלושת הכיתות והיחס הנכון לאגדות חז"ל מבואר ברמב"ם בהרחבה בהקדמה לפיה"מ לפרק חלק.

לחץ כדי לכווץ...

ציטוט הריטב''א בר''ה טז
כל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקב''ה שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים ולא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכונת התורה לכך ח''ו ישתקע הדבר ולא יאמר שזו דעת מינות הוא אבל התורה העירה בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו חכמים אם ירצו כמ''ש ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך ולפיכך תמצא החכמים נותנים בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה כלומר שאינם מחדשים דבר מליבם וכל תורה שבעל פה רמוזה בתורה שבכתב שהיא תמימה וח''ו שהיא חסירה כלום

והדברים פשוטים בתלמוד בכל מקום שמתייחס ברצינות גמורה לדרשות והאסמכתות השונות בין בהלכה בין באגדה ושלא כדברי הרמב''ם המצוטטים כאן, ולראיה מפורשת מסוגית קביעת הפורים שאנשי כה''ג לא רצו לקבוע כי אין נביא רשאי לחדש דבר כמבואר בירושלמי עד שהאיר הקב''ה את עיניהם ומצאוה כתובה בתורה נביאים וכתובים ואם זה רק למליצת השיר לא הועיל מאומה, אבל בלאה''כ הדברים פשוטים וברורים מכל הסגנון וההלך ילך של חז''ל.

 

[היגיון התורה]

והדברים פשוטים בתלמוד בכל מקום שמתייחס ברצינות גמורה לדרשות והאסמכתות השונות בין בהלכה בין באגדה ושלא כדברי הרמב''ם המצוטטים כאן, ולראיה מפורשת מסוגית קביעת הפורים שאנשי כה''ג לא רצו לקבוע כי אין נביא רשאי לחדש דבר כמבואר בירושלמי עד שהאיר הקב''ה את עיניהם ומצאוה כתובה בתורה נביאים וכתובים ואם זה רק למליצת השיר לא הועיל מאומה, אבל בלאה''כ הדברים פשוטים וברורים מכל הסגנון וההלך ילך של חז''ל.

לחץ כדי לכווץ...

הדברים פשוטים, וכבר שמעתי מהגה"ג הרב א"מ פייבלזון שליט"א ראיה גדולה לזו מהמשנה דהרי אני כבן שבעים שנה וכו' ולא זכיתי שתאמר וכו' עד שדרשה בן עזאי וכו'. וכל הדרשות בתורה הם דברים הנראים מכח הסברא ויש למצוא להם סמך מן התורה.

איברא, שאין דברי הרמב"ם על דרשות ואסמכתאות לפסיקת הלכות אלא על אגדות חז"ל, ושם הדברים פשוטים כדבריו, כמוכח מהדוגמא שהביא הוא עצמו שהיא אחת מיני אלפי רבבות, וכל האומר אחרת שוטה או רשע ואין קללות הנשר הגדול צריכים חיזוק וכל דבריו בזה אמת לכל המתבונן.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

איברא, שאין דברי הרמב"ם על דרשות ואסמכתאות לפסיקת הלכות אלא על אגדות חז"ל, ושם הדברים פשוטים כדבריו, כמוכח מהדוגמא שהביא הוא עצמו שהיא אחת מיני אלפי רבבות, וכל האומר אחרת שוטה או רשע ואין קללות הנשר הגדול צריכים חיזוק וכל דבריו בזה אמת לכל המתבונן.

לחץ כדי לכווץ...

כל בעל אמת וכנה יודה שחז''ל לא חלקו בדבר כלל ואותם תנאים ואמוראים ואותה צורת דרשות מופיעה אצלם הן בהלכה והן באגדה והמפקפק באגדה ממילא מפקפק גם בהלכה ובאמת הרמב''ם בהלכה כותב שהכול במסורת והדרשות רק לסימן, ואם דברי אגדה נראים כריקים הוא רק מחמת שלא משקיעים ללמדם בעיון כדברי הלכה וההפסד כולו של הלא משקיע והוא השוטה שלא מבין לעומק פשטות הדרשות המכניסות את כל רגשות החיים בתוך עולם עבודת ה' וברור ופשוט שגם לזה נתכוון הפסוק ואין תורתנו חסרה כלום.

 

[היגיון התורה]

כל בעל אמת וכנה יודה שחז''ל לא חלקו בדבר כלל ואותם תנאים ואמוראים ואותה צורת דרשות מופיעה אצלם הן בהלכה והן באגדה והמפקפק באגדה ממילא מפקפק גם בהלכה ובאמת הרמב''ם בהלכה כותב שהכול במסורת והדרשות רק לסימן, ואם דברי אגדה נראים כריקים הוא רק מחמת שלא משקיעים ללמדם בעיון כדברי הלכה וההפסד כולו של הלא משקיע והוא השוטה שלא מבין לעומק פשטות הדרשות המכניסות את כל רגשות החיים בתוך עולם עבודת ה' וברור ופשוט שגם לזה נתכוון הפסוק ואין תורתנו חסרה כלום.

לחץ כדי לכווץ...

רק פתי עשוי לחשוב שאפשר להכניס תוכן עיוני עמוק לכל דרשות האגדה של חז"ל כך שיראו הגיוניים וסבירים ש"נאמרו על צד ביאור הפסוק ההוא" כלשונו. וכל המתבונן רואה שעל דרך דרשות חז"ל באגדה אפשר לדרוש כל דבר מכל פסוק והרי זה כחוכא ואיטלולא ח"ו.
העובדה שדרשות חז"ל באגדה נראות כבהלכה אינה מוכיחה מאומה, דודאי כן דרך מליצת השיר להיות כדרך שאר ענייני בני האדם, וודאי סביר שיעשו מליצות השיר כדרך שאר דרשות ההלכה. ועוד המעיין יראה שאין זה באותו הדרך ממש ויש בזה הפרש גדול.
כדוגמא ינסה כבודו לענות על הדוגמא של הרמב"ם בעצמו מ"ויתד תהיה לך על אזנך" ולפרש לנו פירוש עיוני נפלא ועמוק כדרך שהחזו"א למד גמרא בזה המדרש עד שיראה כאילו זו כוונת הפסוק.

ואין תורתנו חסרה כלום.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

רק פתי עשוי לחשוב שאפשר להכניס תוכן עיוני עמוק לכל דרשות האגדה של חז"ל כך שיראו הגיוניים וסבירים ש"נאמרו על צד ביאור הפסוק ההוא" כלשונו. וכל המתבונן רואה שעל דרך דרשות חז"ל באגדה אפשר לדרוש כל דבר מכל פסוק והרי זה כחוכא ואיטלולא ח"ו.

לחץ כדי לכווץ...

במחשבה ראשונה של כל עומד מהצד כל דבריך נראים גם לגבי דרשות ההלכה ולכן אין מהם בדל של ראיה.

העובדה שדרשות חז"ל באגדה נראות כבהלכה אינה מוכיחה מאומה, דודאי כן דרך מליצת השיר להיות כדרך שאר ענייני בני האדם, וודאי סביר שיעשו מליצות השיר כדרך שאר דרשות ההלכה. ועוד המעיין יראה שאין זה באותו הדרך ממש ויש בזה הפרש גדול.

לחץ כדי לכווץ...

תפרש את ההפרש הגדול.

כדוגמא ינסה כבודו לענות על הדוגמא של הרמב"ם בעצמו מ"ויתד תהיה לך על אזנך" ולפרש לנו פירוש עיוני נפלא ועמוק כדרך שהחזו"א למד גמרא בזה המדרש עד שיראה כאילו זו כוונת הפסוק.

לחץ כדי לכווץ...

אין ספק שפשט הכתוב הולך על מחנה מלחמה כענין הפרשה ולהרחיק הטינוף המוחשי כמו שמסיים הכתוב וכמו שאמרו חז''ל (שבת סג. סנהדרין כד.) אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וחז''ל באו להוסיף על פשוטו את ענין הרחקת הטינוף הרוחני בשמיעת דברים שאינם הגונים שנעשה ע''י האצבעות שהם כיתדות.

העיון הנפלא בהרבה מקומות הוא דוקא פשטות האמת שכדברי המסילת ישרים הידועים כגודל פרסומה כך גודל שכחתה מבני אדם.

ואין תורתנו חסרה כלום.

לחץ כדי לכווץ...

 

[דבר ה']

ציטוט הריטב''א בר''ה טז
כל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקב''ה שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים ולא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכונת התורה לכך ח''ו ישתקע הדבר ולא יאמר שזו דעת מינות הוא אבל התורה העירה בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו חכמים אם ירצו כמ''ש ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך ולפיכך תמצא החכמים נותנים בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה כלומר שאינם מחדשים דבר מליבם וכל תורה שבעל פה רמוזה בתורה שבכתב שהיא תמימה וח''ו שהיא חסירה כלום

והדברים פשוטים בתלמוד בכל מקום שמתייחס ברצינות גמורה לדרשות והאסמכתות השונות בין בהלכה בין באגדה ושלא כדברי הרמב''ם המצוטטים כאן, ולראיה מפורשת מסוגית קביעת הפורים שאנשי כה''ג לא רצו לקבוע כי אין נביא רשאי לחדש דבר כמבואר בירושלמי עד שהאיר הקב''ה את עיניהם ומצאוה כתובה בתורה נביאים וכתובים ואם זה רק למליצת השיר לא הועיל מאומה, אבל בלאה''כ הדברים פשוטים וברורים מכל הסגנון וההלך ילך של חז''ל.

לחץ כדי לכווץ...

רבי אשר וייס ליקט כאן שרוב הראשונים פליגי על הריטב"א

 

[ישעיהו מנחלת דן]

רבי אשר וייס ליקט כאן שרוב הראשונים פליגי על הריטב"א

לחץ כדי לכווץ...

רוב התנאים והאמוראים פליגי עליה...
עינתי שם ואינו רוב אלא אי אלו ראשונים ומנגד ישנם שסבורים כהריטב''א
וכהיום מקובל בכל בית ישראל הלכה רווחת כהריטב''א ללא עוררים