וילך דרשות חז"ל על פרשת כתיבת התורה ומצות הקהל (5 צופים)

[יוסף צ. הירשמן]

דרשות חז"ל על פרשת כתיבת התורה ומצות הקהל (דברים לא פסוקים ז-יג)

בפרשה זו מובא שמשה רבינו כתב את התורה ונתנה לכהנים בני לוי נושאי הארון, ובסוף פרשת וילך כתוב ביתר ביאור שככלותו לכתוב נתנה ללויים כדי שישימו אותו בצד הארון, ויתכן שפסוקים אלו נדרשים באחת מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן שהכתוב כולל ואחר כך מפרש, כי בפרשה זו לא נתפרש מה יעשו בו, ולמה נתנו לנושאי הארון דוקא, ואחר כך נתפרש הכל.
כמו כן מובא כאן שמשה רבינו חיזק את יהושע בן נון לעיני כל ישראל, וציווה עליהם מצות הקהל, שבכל שמיטה יקרא יהושע מתוך ספר התורה באזני כל ישראל, ומצוה זו נוהגת בכל מלכי ישראל, כי יהושע היה מלך, ולכן נצטוה במצוה זו, והוא הדין לכל המלכים.

---

(שלישי - במחוברות חמישי)
{ז} וַיִּקְרָ֨א מֹשֶׁ֜ה לִֽיהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לְעֵינֵ֣י כָל-יִשְׂרָאֵל֘ חֲזַ֣ק וֶֽאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבוֹא֙ אֶת-הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַֽאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם וְאַתָּ֖ה תַּנְחִילֶ֥נָּה אוֹתָֽם:
{ח} וַֽיהֹוָ֞ה ה֣וּא | הַֽהֹלֵ֣ךְ לְפָנֶ֗יךָ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑ךָּ לֹ֥א תִירָ֖א וְלֹ֥א תֵחָֽת:
{ט} וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֘ אֶת-הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל-הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת-אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהֹוָ֑ה וְאֶל-כָּל-זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
{י} רביעי וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ | שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:
{יא} בְּב֣וֹא כָל-יִשְׂרָאֵ֗ל לֵֽרָאוֹת֙ אֶת-פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת-הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כָּל-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאָזְנֵיהֶֽם:
{יב} הַקְהֵ֣ל אֶת-הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵֽרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְשָֽׁמְר֣וּ לַֽעֲשׂ֔וֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת:
{יג} וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹא-יָֽדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כָּל-הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל-הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹֽבְרִ֧ים אֶת-הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: (פ)

---

פרשה זו לא נמצאו עליה מדרשים על אתר, לא במדרשי הלכה ולא במדרשי אגדה, מלבד פנינה אחת בילקוט שמעוני, וזו היא:

פסוק ז
כְּתִיב "כִּי אַתָּה תָבוֹא" וּכְתִיב (להלן פסוק כג) "כִּי אַתָּה תָּבִיא".
אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ: זְקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר עִמְּךָ.
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקֳדָן, דַּבָּר אֶחָד לְדוֹר וְאֵין שְׁנֵי דַּבָּרִים לְדוֹר.
ודרשה זו הובאה גם בפירוש רש"י על אתר.

---

אמנם ענין כתיבת התורה נכתבו עליה בדברי חז"ל הרבה עניינים, וכן מצות הקהל ארוכה ורחבה היא בגמרא במסכת סוטה, ולקוצר הזמן כעת בערב ראש השנה תשפ"ו לא אוכל כ"כ לצאת ולבוא בדברי תורה באתרא הדין, כי מיהרתי לצאת ולבא מעירי בהתאסף ראשי עם, ואי"ה לשנה הבאה אשלימנו על נכון, והחפץ לעזרני במלאכה כבידה זו יבא על שכרו בכפל מן השמים.
תיכתבו ותיחתמו לחיים טובים ארוכים בספרן של צדיקים גמורים לאלתר, ונזכה לראות בבנין ציון וירושלים בעגלא ובזמן קריב, תכלה שנת תשפ"ה וקללותיה תחל שנת תשפ"ו וברכותיה.

 

[יוסף צ. הירשמן]

מצות הקהל שנויה במסכת סוטה פרק אלו נאמרין (דף מא) וז"ל:

---

מַתְנִי'
פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד?
מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בַּשְּׁמִינִי בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית עוֹשִׂין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת וְגוֹ'
חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב
אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נׇכְרִי זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת אָמְרוּ לוֹ אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפַּס אָחִינוּ אָתָּה אָחִינוּ אָתָּה
וְקוֹרֵא מִתְּחִילַּת אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד שְׁמַע וּשְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת עַד שֶׁגּוֹמֵר כׇּל הַפָּרָשָׁה
בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן* הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן

*הברכות של כהן גדול שנויות שם לעיל (מ:) וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָיָיה וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל יְרוּשָׁלַיִם וְהַשְּׁאָר תְּפִלָּה

---

פירוש רש"י:
מתני' בשמיני. בגמרא פריך בשמיני ס''ד הא אמרת במוצאי יו''ט הראשון ומשנינן אימא בשמינית במוצאי שביעית בסוכות שבתחילת שנה שמינית: בימה. אלמבר''א: שנאמר מקץ שבע שנים. בסוף שבע שנים ואותה קרייה על יד מלך היא כדתניא בספרי בפרשת המלך את משנה התורה הזאת אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה: וקורא יושב. וקורא בישיבה: אגריפס המלך. מלך ישראל היה מזרעו של הורדוס והוא שנחרב בהמ''ק בימיו: זלגו עיניו דמעות. שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות: אחינו אתה. שאמו מישראל:
וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע. שבואתחנן: ושמע והיה אם שמוע. על ידי דילוג. ומשם מדלג לעשר תעשר. ומשם מדלג וקורא כי תכלה לעשר, וברכות וקללות. ומשם חוזר למפרע וקורא אשימה עלי מלך.
שמע קבלת מלכות שמים.
והיה אם שמוע קבלת עול מצות. כדאמר בפ' שני דברכות (דף יג.)
וכן ברכות וקללות קבלת בריתות של תורה
ומשמיע לרבים עשר תעשר כי תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות
ואף על פי שפרשת המלך מפסקת בין עשר לכי תכלה קורא את אלה יחד שלא להפסיק במעשרות ואחר כך קורא פרשת המלך
ואי משום דיש כאן דילוג בתורה בכדי (שלא) יפסיק התורגמן אין למלך תורגמן ואין מתרגמין אחריו:
ברכות שכ''ג מברך. ביוה''כ אחר מקרא פרשה כדאמרן (יומא סח.) מברך עליה שמונה ברכות: המלך מברך. אחר קריאתו: של רגלים. מקדש ישראל והזמנים מברך תחת ברכות של מחילת העון שביו''כ:

---

גְּמָ'
בַּשְּׁמִינִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֵימָא בַּשְּׁמִינִית

וְכׇל הָנֵי לְמָה לִי.
צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מִקֵּץ הֲוָה אָמֵינָא נִימְנוּ מֵהַשְׁתָּא וְאַף עַל גַּב דְּלָא מִתְרְמֵי בִּשְׁמִיטָּה כְּתַב רַחֲמָנָא שְׁמִטָּה
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא שְׁמִטָּה הֲוָה אָמֵינָא בְּסוֹף שְׁמִיטָּה כְּתַב רַחֲמָנָא בְּמֹעֵד
וְאִי כְּתַב בְּמֹעֵד הֲוָה אָמֵינָא מֵרֵישׁ שַׁתָּא כְּתַב רַחֲמָנָא בְּחַג הַסֻּכּוֹת
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּחַג הַסֻּכּוֹת הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ יוֹם טוֹב אַחֲרוֹן כְּתַב רַחֲמָנָא בְּבוֹא כׇל יִשְׂרָאֵל מֵאַתְחַלְתָּא דְּמוֹעֵד

וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת.
שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב אָמַר אַבָּיֵי כּוּלָּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּמֶלֶךְ

וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִיבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד.
עוֹמֵד מִכְּלָל דְּיוֹשֵׁב וְהָאָמַר מָר אֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר וְגוֹ'
כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא בְּעֶזְרַת נָשִׁים הָכָא נָמֵי בְּעֶזְרַת נָשִׁים

וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים.
שִׁבְּחוּהוּ מִכְּלָל דְּשַׁפִּיר עֲבַד הָאָמַר רַב אָשֵׁי אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ
מִצְוָה שָׁאנֵי

---

פירוש רש"י:
גמ' צריכי. כל הסימנין הללו מקץ שנת השמיטה ובחג הסוכות ובמועד: נימנוהו מהשתא. משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו ואע''ג דלא מתרמי בשמיטה שלא מנו שמיטין עד לאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו כדאמרי' (בקידושין) (דף מ:) [ערכין] (דף יב:): בסוף שמיטה. קודם ר''ה של שמינית דהא מקץ שבע בסוף שנה משמע: מריש שתא. שכולן נקראו מועד כדכתיב (ויקרא כג) אלה מועדי ה' וקחשיב נמי ר''ה:
מאימת דמתחיל מועד. ומיהו ביו''ט לא שאין תיקון הבימה דוחה לא את השבת ולא יו''ט ומאתמול נמי לא עבדינן לה דדחקא לה עזרה והאי טעמא מפרש בגמ' ירושלמי (פ''א) במס' מגילה דקתני הקהל מאחרין כשחל להיות בשבת וקאמר מפני הבימה ונעבדה מאתמול דחקא לה עזרה אנקוברי''ר בלע''ז: למלכי בית דוד אבל לא למלכי בית חשמונאי: אפי' למאן דאמר. בקידושין בפ''ק (דף לב:):