חשוון ד' בחשון (משוער) - רבי יעקב יצחק דן לנדא הי"ד האדמו"ר מסטריקוב

[כה עשו חכמינו]

הרב יעקב יצחק דן לנדא (תרמ"ב, 1882 - חשוון תש"ד, 1943) היה האדמו"ר השלישי של חסידות סטריקוב. נספה בשואה במחנה טרבניקי.

לפני השואה
נולד בזאלושין, בדרום פולין, לרבי אלימלך מנחם מנדל לנדא, הרבי השני מסטריקוב. משפחתו התגוררה בעיירה זגיירז' הסמוכה ללודז'. דודו, שייסד את חסידות סטריקוב, היה רבי אהרן צבי לנדא, בנו של רבי דוב בריש מביאלה, תלמידו וממלא מקומו של רבי מנחם מנדל קאליש מוורקה.

בתרע"ב מונה רבי יעקב יצחק דן לכהן כרבה של קינוב, על מקום אחיו רבי אברהם אביגדור שנפטר בחטף, ובה שימש ברבנות כעשר שנים. בעשור שבין תר"פ לתר"ץ (בשנות ה-20 של המאה ה-20)[דרושה הבהרה] נחרבה קינוב בשרפה ורבי יעקב יצחק דן חזר לבית הוריו בזגיירז' וסייע לאביו בהנהגת החסידות. הוא ייסד את ישיבת "בית אהרן" שהוציאה לאור ירחון באותו שם.

לאחר פטירת אביו בתרצ"ו מונה לאדמו"ר. היה בקי בהוויות העולם. נהג בתקיפות בכל הקשור לשמירת הדת. היה פעיל בתנועת אגודת ישראל: השתתף בכנסייה הגדולה השלישית של אגו"י ופעל נגד ביטול השחיטה.

בימי השואה
מספר ימים לאחר תחילת המלחמה כבשו הנאצים את זגיירז' והחרימו את בית הרבי, בית המדרש ובניין ישיבת "בית אהרן". הם חיפשו את הרב לנדא וחסידיו הצליחו להבריחו לפני כן לוורשה. המשיך לסייע שם לחסידיו ולפליטים אחרים ופעל בארגון "עזרת תורה" שהקימו הרבנים בגטו ורשה.

בעת המשלוחים הראשונים להשמדה עבד הרבי בבית חרושת לייצור מדים לחיילים הגרמניים. בהמשך הסתתר בבונקר, אך יצא לעיתים כדי לעשות מעשי חסד. הקים יחד עם אדמו"רים נוספים את ארגון "הלוויית המת" בגלל התמותה הרבה שגרמה את ביזוי כבודם של המתים.

בפסח תש"ג, האחרון לחייו, אכל הרבי רק אבקת סוכר, וקרא בתורה ליושבי הבונקר מספר תורה קטן שהבריח עמו. בשביעי של פסח התגלה הבונקר בידי הנאצים שהושיבו את הרבי במכונית צבאית כשהוא עטוף בטלית. פיאותיו וזקנו גזוזים בחלקם והם הכריחוהו להחזיק שלט שבו כתוב: "היהודים רצו את המלחמה ולכן חייבים לשלם על כך". הרבי נשלח עם יהודים אחרים ללובלין. לאחר זמן לא רב נשלח שוב למחנה טרבניקי. בחשוון תש"ד רצחו אנשי הס"ס שקיבלו לידיהם את השליטה על המחנה אלפי יהודים וביניהם את הרבי מסטריקוב.

משפחתו
בנו ר' טוביה (חתנו של ר' אברהם ויינברג מסלונים) נספה בשואה.
בנו ממלא מקומו רבי אברהם אביגדור נחום לנדא, ניצל וכיהן כרבי מסטריקוב בתל אביב ובבני ברק.

 

[כה עשו חכמינו]

 

[כה עשו חכמינו]

בעת שקיבל רבי שלמה דוד יהושע וינברג הי"ד את המינוי לאדמו"ר סלונים בלב נשבר, בירך אותו רבי יעקב יצחק דן מסטריקוב (אביו של בעל אחותו, רבי טוביה לנדא), במקרא שכתוב "והיה כשבתו על כסא ממלכתו", שיהא המלך בישראל שרוי כל ימיו בשפלות רוח כזו שזכה לה ברגע שעלה לישב על כסא המלוכה, וחשב בנפשו שאיננו ראוי לכך.

וברכתו של הרה"ק מסטריקוב אכן התקיימה לכל פרטיה ודקדוקיה, עד ליומו האחרון נשאר האדמו"ר מסלונים שבור לב ומלא הכנעה ולא שינה את דעתו בכל הנוגע לעצמו.

(ע"פ הילולא קדישא – חשון, עמו' רמג)

 

[כה עשו חכמינו]

מרן אדמו"ר מסטריקוב זצוק"ל אמר בשם אביו הרה"ק רבי יעקב יצחק דן הי"ד ששמע מפי מרן אדמו"ר בעל 'ישמח ישראל' זצ"ל על הפסוק שאומרים בנשמת בתפילת שבת "ברעב זנתנו", שהוא לכאורה דבר והיפוכו. אלא הסביר ה'ישמח ישראל', על ידי הרעב, נתת לנו חשק ותיאבון. וזו הברכה.

(הרב משה צבי וינטרוב, ד' אמות של רבי (בני ברק תשס"ב), עמו' מ"ט)

 

[כה עשו חכמינו]

גם אנכי נתתי מעות קדימה על הספר לקוטים מתורת מרן הבעש"ט זצלה"ה זי"ע ובעזרת ה' יתברך יהיה לתועלת גדול לכל אחד ואחד ולקרב גאולתנו ברוחניות ובגשמיות. הכותב למען כבוד התורה, יעקב יצחק דן בהה"ק זצללה"ה זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן. אסרו חג דסוכות תרח"ץ

(הסכמת האדמו"ר מסטריקוב לספר בעל שם טוב, הוצאת 'מסורה', לודז' תרח"ץ)

 

[כה עשו חכמינו]

בשבת קודש פרשת כי תצא תשמ"ח (בקידושא רבה ללידת הבת לכ"ק עט"ר אדמו"ר שליט"א) סיפר כ"ק מרן אדמו"ר (מסטריקוב) זצוק"ל זיע"א (למחותנו ראש הישיבה הגה"ח רבי שלום בראנדער זצוק"ל) בשם אביו כ"ק מרן אדמו"ר ר' יעקב יצחק דן זצלה"ה הי"ד על הגה"ק רבי ליבוש חריף זצוק"ל [מהרי"ל צינץ] שהיה נוהג לדרוש בביהמ"ד מדי שנה בליל יום הכיפורים לאחר 'כל נדרי'.
והיה באיזו שנה שעלה לפני ארון הקודש וראה את ההתעוררות של הציבור והתכופף אז לפני ארון הקודש, ואמר את הפסוק (תהלים פה) "אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה". ואמר "אשמעה מה ידבר האל", שכביכול מטה הוא את אזנו שרוצה לשמוע מה הקב"ה אומר על מעמד זה של "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו", שיש בו התעוררות גדולה ושבים כולם בתשובה, כי 'שלום' רומז לתשובה. ואז הסתובב לציבור ואמר "ואל ישובו לכסלה", שהקב"ה מבקש שגם לאחר יום הכיפורים תישאר בקרבינו אותה ההתעוררות שיש עכשיו, ושיהיה לזה קיום לבל יחטאו עוד.

(דברות קודש (סטריקוב), האזינו תשס"ה, עמו' ב)

 

[כה עשו חכמינו]

רבי יעקב יצחק דן לנדא, האדמו"ר האמצעי מסטריקוב, מגדולי אדמו"רי פולין.

נולד בשנת תרמ"ב לאביו רבי אלימלך מנחם מנדיל. בצעירותו מונה לרב בקינוב (מחוז אוסטרובצה) כממלא מקום אחיו הרב אברהם שנפטר צעיר לימים. הוא נודע בשם "הרב מקינוב", והתפרסם כגאון בש"ס ובפוסקים, בנגלה ובנסתר, חריף ובקי וחכם הבקי גם בהוויות העולם. הוא עבר לזגרז' וייסד בה את ישיבת "בית אהרן", בה למדו עשרות בחורים עילויים.

ביקר בארץ ישראל בשנת תרצ"ה ביחד עם אביו האדמו"ר, ועם בנו הרב טוביה יוסף הי"ד ראש ישיבת "בית אהרן". לאחר פטירת אביו, בשנת תרצ"ו, מילא את מקומו כאדמו"ר מסטריקוב. היו לו חסידים רבים, וחצרו היה מן המרכזים הגדולים בחסידות פולין. הוא היה גם עסקן פעיל באגודת ישראל.

בתו, שרה, אשת רבי בצלאל שלמה בורנשטיין הי"ד, בנו של האדמו"ר רבי דוד בעל ה'חסדי דוד' הי"ד.

לאחר הכיבוש הנאצי, הצליח לברוח לוורשה. הוא נכלא שם בגטו ועבד במפעל ליצור מדים עבור הגרמנים. מדים עבור הצבא הגרמני בהמשך הסתתר בבונקר שהוכן עבורו, ולאחר מכן נתקבל לעבודה בבית החרושת לנעלים, שבו היו אדמו"רים נוספים, עד שגורש לטרבלינקה בסביבות ד' בחשון תש"ד, שם נספה יחד עם האדמו"ר מפיאסצנה רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד.

יעקב כ"ץ, שהיה עם הרבי בגטו ורשה, מסר בעדותו:

בשני של פסח הכניסו אצלנו לבונקר את הרבי מסטריקוב, יחד עם אשתו וילדיו. ימים אלה אינם ניתנים להשכח. כל אותם הימים שהיה עמנו היה מחזק את לבנו ומנחמנו בדברי נחמה ותקוה. הרבי היה מבטיח לנו כי הישועה קרובה לבוא. הוא אמר לנו כי יש בידו הוכחה על פי קבלה כי בשנת תש"ג תתחיל מפלתו של היטלר הרשע, והשמיע לנו גימטריא בענין זה: ראשי תיבות של "רוב גאונך תהרוס קמיך" – תש"ג. כל ימות הפסח ניזון הרבי מאבקת סוכר, הואיל ולא היה ברשותנו מזון אחר כשר לפסח, ואף על פי כן היו נסוכות על פניו שמחת החג ותקוות הישועה, שעוררו בלבנו השתאות והשתוממות ממש. הרב ר' יעקב יצחק דן הביא עמו לבונקר ספר תורה קטן וממנו קראנו את קריאת התורה של יום טוב. בימים האחרונים של יום טוב הפצרנו בו שיגזוז את זקנו מפני הסכנה, אבל הוא לא רצה אפילו לשמוע על כך. רק בערב שביעי של פסח נשבר בו לבו של אותו צדיק. לבונקר שלנו הגיעו הידיעות על השחיטות שעשו הנאצים ב'גיטו הקטן', וכולנו הרגשנו שהקץ מתקרב. בשעת הקידוש של חג, כשהגיע למלים "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון", פרץ בבכי תמרורים, בכי קורע לבבות, עד כי כל אנשי הבונקר געו בבכיה. למחרת היום, בשביעי של פסח, הוציאו את כולנו מתוך הבונקר, וכולנו נשלחנו למיידאנק. שם ראו עיני את הרבי בפעם האחרונה. בשעת הסלקציה עבר הרבי מסטריקוב לקבוצת הפועלים שעבדה בוורשה, בבתי המלאכה של שולץ. כל הקבוצה הזאת הועברה אחר כך לטראבלינקה (אלה אזכרה, חלק ד, עמו' 96).

בנו, רבי אברהם אביגדור נחום, הצליח בניסי נסים לצאת מוילנה בשנת תש"א ולעלות לארץ ישראל, ומילא את מקום אביו בתל-אביב, כאדמו"ר מסטריקוב.

ראה תולדותיו בספר "רבותינו רועי ישראל – תולדות אמו"רי סטריקוב", עמו' מב-נה, בספר קהילת זדונסקה-וולה עמו' 174, ועוד.

 

[כה עשו חכמינו]

מכתב מהאדמו"ר רבי יעקב יצחק דן לנדא. זגירעש, 1930 בערך.
המכתב המופנה לרבי נח [מירושלים?] ועוסק בעניני אישורי עליה לארץ ישראל.
רבי יעקב יצחק דן לנדא (תרמ"ב-תש"ד, אנצי' לחסידות ב', עמ' שז-שח), מגדולי הרבנים והאדמורי"ם בפולין. בן האדמו"ר רבי מנחם מנדל מסטריקוב. רב בקיניוו וראש ישיבת "בית אהרן" בזגירז. לאחר פטירת אביו בשנת תרצ"ו הוכתר לאדמו"ר בסטריקוב וציבור גדול של חסידים הסתופף בצילו. נספה בטרבלינקה, הי"ד. היה בקשר ידידות עם הגרי"ז מבריסק, שקירב את בנו רבי אברהם לנדא, האדמו"ר מסטריקוב בני ברק.
מכתב זה נכתב לפני שנת תרצ"ו, שכן הוא מזכיר את אביו בברכת החיים "יעקב יצחק דן בכ"ק אדמו"ר שליט"א".

 

[כה עשו חכמינו]

מכתב בכי"ק כ"ק האדמו"ר רבי יעקב יצחק דן לנדא מסטריקוב הי"ד לתלמידו הרה"ח המפורסם רבי נח גד וינטרוב זצ"ל
מכתב חשוב מאת הרה"ק אדמו"ר רבי יעקב יצחק דן לנדא זיע"א מסטריקוב מיום ה' לפרשת תרומה ד' אדר א' (ככל הנראה תרצ"ב)
ממוען 'לידי"נ הרבני החסיד מו"בי ה' נח נ"י' הלא הוא הרה"ח המפורסם רבי נח גד ווינטרוב זצ"ל
חתום יעקב יצחק דן בכ"ק אאמו"ר שליט"א
תוכן המכתב פותח בענייני כספים, ובהמשכו עוסק המכתב בתכניתו של רבינו לעלות לארה"ק, (דבר אשר נמנע ממנו בעקבות עליית הצורר ימ"ש) והכינו מעות לצורך זה ביד ר גד. מתוך המכתב "דעתנו ליסע לארה"ק בפרשת ויקרא, ולהגיע לשם אי"ה ביום א צו".... "ועתה נחזור לעיקר הדבר, בטח אני צריך לבקשך שתעמוד על המשמר דבר הדרישות ובטח ברגע הראשון שיתירו את הגזירה, יהיה לך ידיעה. ותראה שיהיה לך דרישות. אך זאת אבקשך, שכל הכסף יהיה מוכן ומזומן תחת ידך לבל לשמש עם הכסף ח"ו ולא להלוות לשום איש."
.אדמו"ר רבי יעקב יצחק דן לנדא הי"ד (תרמ"ב - תש"ד) בנו של האדמו"ר רבי אלימלך מנחם מנדל לנדא. ראש ישיבת בין אהרן אב"ד קינוב והשלישי לשושלת סטריקוב. עוטר בכתר האדמו"רות לאחר הסתלקותו של אביו הקדוש בשנת תרצ"ו. והנהיג את חסידיו בשנות שלווה וזעם עד להירצחו בידי הנאצים במחנה טרבינקי.
מלבד גדלותו בתורה וצדקותו נודע הרבי בפעולותיו הרבות למען כלל ישראל במסגרת אגודת ישראל ובמאבק על ביטול השחיטה. גם בגיא צלמוות בעת שהסתתר מפני הנאצים בבונקר בגטו וורשא לא פסק מלבקש דרכים לסייע ולפעול למען הכלל ופעמים רבות אף סיכן את נפשו ויצא ממקום המסתור כדי לגמול חסד עם מאן דהוא. יחד עם רבני הגטו ואדמו"רים נוספים הקים את הארגונים עזרת תורה והלווית המת ופעל בהם עד שנתפס וגורש ללובלין בשביעי של פסח תש"ג.
בחשוון תש"ד רצחו הנאצים כמה אלפי יהודים במחנה טרבניקי והרבי הי"ד ביניהם. בנו ר' טוביה ורבים מחסידיו נספו בשואה. בנו השני רבי אברהם אביגדור נחום לנדא שרד וכיהן כרבי מסטריקוב בתל אביב ובני ברק.