הפולמוס עם ר' משולם
במפנה שנות החמישים של המאה ה-12 התנהל פולמוס בין רבינו תם ובין רבינו משולם בן ר' נתן מפרובנס, (ועיקרה של ההתכתבות בין שני גאונים אלה מופיע בחלק השו"ת של ספר הישר). גם הצצה חטופה באיגרותיהם מלמדת שלא רק כמות הנושאים הנידונים גדולה עד מאוד, אלא שגם פריסתן במרחבי ספרות חז"ל והתלמוד כמו גם סוגי הדיונים המועלים בפמולוס זה, הם רחבים בצורה יוצאת דופן.
ביסוד המחלוקת עומדות שלוש נקודות כלליות (אנו מתבססים במאמר זה על הניתוח של הרב אברהם ריינר).
1. כאשר מופיע בתלמוד מונח כלשהו, ר' משולם דורש שפירושו של המונח יהיה זהה בכל המופעים שלו בתלמוד בפרט ובספרות חז"ל בכלל. אם לא ניתן היה לבאר את המונח באופן זהה, היה ר' משולם מציע לשנות את נוסח התלמוד – דבר אליו רבינו תם התנגד בחריפות.
2. בעוד ר' משולם רואה את המשנה וספרות התנאים והגמרא כמערכת סגורה שצריכה להתפרש מתוך עצמה, ואחר שהתפרשה כראוי הופכת היא להיות ההלכה הבלעדית – הרי שרבינו תם רואה במנהג, בפירושי הגאונים ובספרות חלק חשוב בעולמה של ההלכה, גורם המשפיע על פירוש הסוגיה ועל הכרעותיה.
3. ר' משולם ראה במקרא ובספרות התנאים מקור לגיטימי להכרעות הלכתיות ואף בסיס להבנה חדשה של הגמרא; אך רבינו תם שלל עמדה זו מכל וכל.
והנה דוגמה המתמקדת בעיקר בשאלת הנוסח. כדי להבין את הפולמוס אנו צריכים לתת את דעתנו לכך שבאותה תקופה התלמוד הועתק בכתבי יד. היו סופרים בעלי כתב יד נאה והם כתבו באופן ידני את התלמוד מעותקים שהיו ברשותם, וכך בעצם נוצרו עוד ספרי תלמוד.
אפשר לדמיין בקלות כמה אין זה פשוט לשמור בסיטואציה כזאת על גירסה אחידה של הטקסט
1 . (חשוב להדגיש שככלל מדובר בשינויים יחסית קטנים של מילה או כמה מילים, אלא שלפעמים יש לשינויים אלה משמעות חשובה בהבנת הסוגיה בדרכים שונות). ההעתקות, דייקניות ככל שיהיו, גרמו לאי אלו שיבושים ושינויים בהעתקות.
כך נוצר מצב שהלומד מתוך הטקסט התלמודי ידע שלפניו טקסט שייתכן ופה ושם נגרמו בו טעויות סופר ושגיאות העתקה בזמן מן הזמנים. השאלה הגדולה היא, כיצד מתמודדים עם מצב זה? ופה אנו רואים מחלוקת חשובה בין ר"ת לבין ר' משולם.
במסכת מנחות (סה, ב) דנה הסוגיה בוויכוח בין בייתוסים לבין רבן יוחנן בן זכאי ביחס למועדו של קורבן העומר. נוסח התלמוד שעמד לפני ר"ת, וככל הנראה גם לפני ר' משולם, היה:
"
אמרה התורה מנה ימים וקדש חדש, מנה ימים וקדש עצרת. מה חדש סמוך לביאתו ניכר אף עצרת סמוך לביאתו ניכר".
(הסבר הסוגיה:
התורה אמרה במצוות קידוש החודש: מנה עשרים ותשעה ימים בחודש מזמן מולד הלבנה, ולאחר מכן, ביום השלושים למניין הימים, קדש את ראש החודש הבא. וכמו כן אמרה התורה במצוות ספירת העומר וחג השבועות: מנה ארבעים ותשעה ימים, ולאחר מכן ביום שלאחריהם קדש את העצרת. ומעתה נסיק מן ההשוואה: מה יומו של ראש חודש סמוך לביאתו – ברור שהוא עומד להתקדש, שכן לאחר שחלפו עשרים ותשעה ימים מזמן מולד הלבנה של החודש הקודם, ברור שעומד כעת להתקדש ראש חודש; כך הוא אף בקידוש העצרת. ולכן, אם סופרים את ארבעים ותשעה הימים מהיום שלמחרת יום טוב ראשון של פסח, והלוא ברור ממתי מתחילה הספירה – בט"ז בניסן, הרי לכן גם ברור מתי תחול העצרת. ביום החמישים.)
והנה נוסח זה שבגמרא אינו מקובל על ר' משולם. לדעתו, כאשר מופיע הביטוי "אמרה תורה" בתלמוד, הוא תמיד מתייחס ל"דבר פשוט ומפורש שהצדוקים מודים בו". מכיוון שהנושא המדובר (קביעת יום חג השבועות) היה נושא שהצדוקים לא הסכימו לדברי חז"ל, השימוש במונח זה אינו מובן. מתוך תפיסה זו הציע ר' משולם, מדעתו שלו, נוסח אחר לקטע בגמרא: "אמרה תורה מנה שנים וקדש
יובל".
על כך הגיב רבינו תם בחריפות גדולה, ודבריו מחלוקים לכמה חלקים:
"(1) ויש לך לדעת שמי שכתב מנה ימים וקדש החדש דווקא כתב, ובעל התלמוד כתבו, שתלמידים המגיהים אינם מגיהים דברים של תימה". כלומר, אין סמכות לשנות סתם כך טקסט בתלמוד רק מפני שהוא נראה לך קצת תמוה.
"(2) ואפילו הייתה גירסת מלכותך [=במדינתך] כן, ליסטים שכמותך כיבושה". וגם אם תאמר, מוסיף רבינו תם ואומר, שבמדינתך זאת היא הגרסה – אומר אני לך שכנראה משבשים כמוך, שנוטלים לעצם חירות בלתי מוגבלת להתערב בטקסט של התלמוד, הם אלו ששיבשו את הטקסט שבידך.
"(3) וכל שכן שיודע שאינה כן [=שהגירסה שאתה מציע אינה נכונה], שהרי רבינו חננאל מאפריקי [=אפריקה] היה וכתב כמותינו [כמו הגרסה המצויה], וגם הלכות גדולות מאספמיא [=ספרד] ברוב הגהותיך לא הסכימו". במיוחד, אומר ר"ת, שאנו מדברים בסוגיה זו על גירסה שהיא מוסכמת ומקובלת.
"(4) ועוד כי שיבוש גדול כתבת כי לא יאמר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מורין כן – שקר הוא [ורבינו תם מביא מקור לדבריו להוכיח שמופיע בגמרא האמירה "אמרה תורה" גם על דבר שצדוקין אין מודין בו]". זאת אומרת, שבמקרה הזה גם ההנחה הראשונית שלך, ר' משולם, שבשלה אתה משנה את הטקסט, ההנחה הזאת איננה נכונה!
רבינו תם אפוא מתנגד בצורה שאינה משתמעת לשני פנים לעריכת תיקוני נוסח התלמוד בלי סיבה
מאוד מוצדקת. לא סתם הדגשתי את שתי המילים האחרונות של המשפט הקודם, כי גם רבינו תם עצמו יסכים כי יש לשנות את הנוסח במקרה ולא ניתן להבין אותו כלל.
כך כותב רבינו תם לר' משולם במקום אחר בספר הישר (סימן מד): "אפילו לגירסתך, שהיא לא לצורך ולא מכוח קושיות, וגירסתך טעות, דבוודאי הכי גרסינן בכל הספרים ובשל אספמיא ובשלכם – ואתה מלבך בודה... ועוד דאמר רב הונא... ואתה מגיהו ומחסרו, שאין זה דבר שיגיה אדם מתוך דוחק".
בין הדברים עולה בצורה בהירה למדיי גישתו של רבינו לטקסט התלמודי: ראשית כל, אי אפשר לשנות נוסח סתם כך. תיקוני הנוסח צריכים להיות מעוגנים היטב ביסודות של ממש (קושי אמיתי שתיקון הנוסח המסתבר אכן מסירו), במקבילות נוסחאות המקובלות בכתבי יד של התלמוד במקומות אחרים ובכל מקרה: על כל שינוי להעשות בכובד ראש.
www.hamichlol.org.il
