תמוז כ"ט תמוז - רבנו שלמה יצחקי - רש"י הקדוש (1 צופה)

[שירת העשבים]

רבנו שלמה { ב"ר יצחק } יצחקי - כ"ט תמוז ד'תתס"ה.

 

[אחד יחיד]

גדול הפרשנים למקרא ולתלמוד.

נולד בעיר טרוייש בצרפת הצפונית בשנת ד׳ אלפים ת״ת ( 1040 ), בה בשנה שנפטר רבינו גרשום מאור הגולה, ונתקיים בו וזרח השמש ובא השמש. אביו ר׳ יצחק היה תלמיד חכם ורש״י מביא פעם דבר תורה בשמו, ואחי אמו היה החכם התלמודי והפייטן ר׳ שמעון בר׳ יצחק.

לפי המסורת היתה משפחת רש״י מהמשפחות המיוחסות בישראל שנתיחסה לתנא ר׳ יוחנן הסנדלר ולמשפחת בית דוד. אגדות שונות מספרות על בשורת לידתו של רש״י ונס שנעשה לאמו בשעת הריונה .

בעל ״שלשלת הקבלה״ מביא בשם ״קונטרס ישן״ שאביו של רש״י, ר׳ יצחק, היתה לו אבן חן, מרגלית יקרה שהיתה שוה הון רב, והיו הנוצרים שבעיר מחזרים אחריה לקנותה בדמים מרובים, כדי לשימה בעינה של ״האם הקדושה״ שלהם, אבל ר׳ יצחק השתמט מידיהם בכל כוחו ולא חפץ למכרה להם בכל מחיר.

פעם אחת באו עליו בעקיפין והביאו אותו בערמה לתוך ספיננ והפליגו עמו ללב ים ושם עמדו עליו להכריחו למכור להם את המרגלית. מה עשה ר׳ יצחק? השמיט את המרגלית מידו לתוך הים...

אז נשמעה בת קול קוראת ממרומים :

אתה איבדת את האבן המאירה כדי שלא יתחלל שם שמי ם על ידך, הנה בן ניתן לך שיאיר עיני ישראל בתורה ושם שמים יתקדש על ידו.

ולתקופת הימים נולד לו בנו שלמה, הוא רש״י. (אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל)

 

[אחד יחיד]

מעטות הן הידיעות על חיי רש״י בימי נעוריו.

כנראה למד תורה תחילה מפי אביו ומפי דודו הגדול וכאשר גדל במקצת נשלח למקום תורה לישיבת וירמיזא, וקיבל שם תורה מפי ר׳ יעקב בר׳ יקר, שהיה מתלמידיו הראשונים של רבינו גרשום מאור הגולה. הרבה השפיעה על רש״י אישיותו של מורו זה, שהיה אחד מענווי עולם.

כאשר נפטר ר׳ יעקב בר׳ יקר ישב תחתיו בראש ישיבת וירמיזא ר׳ יצחק הלוי ״סגן לויה״׳ ורש״י נשאר בישיבה לומד לפניו, ואף כמה שנים לאחר שעזב את ישיבתו עמד עמו בקשרי מכתבים ומשא ומתן של הלכה. ברית אהבה נאמנה היתה כרותה ביניהם ורבה היתה הערצתם זה לזה. (אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל)

 

[אחד יחיד]

כשגדל בתורתו, לאחר שמיצה את תורת שני רבותיו אלה, משכו לבו לישיבת מגנצא בה הרביץ תורה בדור הקודם רבינו גרשום מאור הגולה ורוחו חפפה על בית מדרשו.

בבוא רש״י לישיבת מגנצא עמד אז בראשה ר׳ יצחק ב"ר יהודה שהיה מקרובי משפחתו של רש"י. אף רבו זה היה מתלמידי רבינו גרשום.

כפי שנרמז בתשובותיו של רש״י נשא אשה בעודו יושב כתלמיד לפני רבותיו ומצבו החמרי היה דחוק ביותר. הוא מספר "כי חסרלחם ועדי לבוש ורחיים בצוואר״ היה בשבתו לפניו רבותיו.

כך ישב רש״י בישיבות של תורה עד הגיעו לגיל עשרים וחמש שנים. מפי רבותיו למד רש״י את המקרא והתלמוד. כדרך הימים ההם היו התלמידים רושמים בקונטרס את פירושי מורם לתלמוד. רש״י רשם את פירושי מורו ר׳ יעקב בר׳ יקר לכמה מסכתות, כפי שקיבלו מפי רבינו גרשום.

בישיבות התהלך קונטרס שביסודו הונח פירושו של רבינו גרשום וכל תלמיד הוסיף בו דברים מפי רבו. אף רש״י העתיק לו קונטרס זה, ובבואו לישיבת מגנצא צירף אליו את קונטרס מגנצא, וכל מעייניו השקיע בקונטרסים אלה להשלימם ולסדרם.

עבודה זו לא הזניח עוד כל ימי חייו וקונטרסים אלה הפכו להיות פירוש רש״י לתלמוד. (אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל)

 

[אחד יחיד]

בשובו לעיר מולדתו טרויש המשיך רש״י להגות בתורה, ואף כי לא עמדה לו שעה — כפי שהוא מתאונן — להקביל פניהם של רבותיו עוד, הרי עמד עמהם
בחליפת מכתבים ערה והוסיף לברר מפיהם פירושי מקומות עמומים בתלמוד ולשאוב מימי תורתם.

מוריו הכירו במעלת תלמידם הגדול.

ר׳ יצחק הלוי כותב לרש״י באחת מתשובותיו : ״אין הדור יתום שאתה שרוי בו וכמוך ירבו בישראל״. אף הוא היה ״שואל לכל עובר ושב שלותו וחניתו ושש על טובתו״. רבו וקרובו ר׳ יצחק ב"ר יהודה מפציר ברש״י באחת מתשובותיו ״שיבקש רחמים עליו״...

מהרה יצא שמו לתהילה כגדול חכמי התורה שבדור ומכל עבר ופינה החלו מריצים אליו שאלות בדבר הלכה ורבה היתההשפעתו .

בענוותנותו היה בורח מן הכבוד ולא חפץ לקחת לו שררה ושלטון ולא תפס שום עמדה רשמית — ואף על פי כן כפפו הכל ראשם לעומתו ובאהבה ורצון קיבלו את סמכותו בכל דבר דת ודין. (אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל)

 

[געגועים]

ומכלל הדברים נראה שרש"י כתב פירושו ע"פ הסוד, ויש בדבריו רזין עילאין, ולכן התענה תרי"ג תעניות, ומשה רבינו ע"ה אמר לו אשריך וכו', והמקובל הוא החסיד מהר"ר נחמן בר שמואל ז"ל שהפליא לעשות והלך על קבר רש"י ז"ל ועשה סיגופים והפסקות עד שגילו לו סוד מ"ש רש"י "ויתנכלו אותו אתו עמו כלומר אליו", סודות עליונות וכו'. [שם הגדולים להרב חיד"א ז"ל]​

 

[געגועים]

ושמעתי משם מורי*, דאין לסתור סדר ר"ת ממה שמצאו תפילין בקבר יחזקאל כדברי רש"י, שאדרבה לר"ת מצי למימר שפסולין היו כיון שכתבן באותו הסדר, ולכך נקברו בקברו, כדין ספרים פסולין שנקברין ונטמנין בקברו של צדיק. (דרישה או"ח סי' לד)

* מורי סתם הוא הרש"ל או הרמ"א, כי למד אצל שניהם כמבואר בהקדמתו לסמ"ע לח"מ יעו"ש. [קובץ תורה מציון ח"ה סימן י"א].

ואמר האמרי אמת זי"ע מגור בדרך צחות דהמחלוקת בראיה זו מתאימה מאוד בדרכי לימודם של רש"י ור"ת בפירושי סוגיות הש"ס, דרש"י היה פשטן, ודרכו היתה לפרש בעומק הפשט, ע"כ כשנמצאו תפילין ישנים כשיטתו הביאו מזה ראיה לשיטתו, אולם ר"ת היה פלפלן, ודרכו היתה בחריפות ועקירת הרים, ע"כ גם כאן בדרך החריפות יש מכאן ראיה הפוכה דלמה גנזו ועל כרחך לאידך גיסא שגנזו מפני שהיה פסול.
​

[אור ישראל - מאנסי כרך כ"א עמוד קפט - בשם אדמו"ר הרה"ק מגור זצוק"ל בעל הפני מנחם זי"ע]​