סליחות, שבעה עשר בתמוז,
טפש במקדשנו צר המשמיד. ונטל מחתן וכלה אצעדה וצמיד. יען כעסנוך נתנו להשמיד. כי בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד.
רש"י במדבר, פרק לא, מ"ט- נ' פירש
ואצעדה. אלו צמידים של רגל: צמיד. של יד
ועיין מתני' סוטה, דף מט.
בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס.
בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות,
וק' א"כ שלא גזרו על תכשיטים אלא על עטרות.
ועע"ש בסליחות בסליחה השניה:
מידו עדיתי חלי וכתם אצעדה וצמיד. נגרות ביום אפו כשחתי דרכי להשמיד.
וגם כאן ק' שהרי המלאכים קשרו לעמ"י כתרים.
אמנם שם מצינו גם 'עדי' (בפ' כי תשא) ויל"ע שם אם הוא הכתר או דבר אחר.
והנה עי' תרגום יונתן בפ' מטות על הפסוק ונקרב את קרבן יי איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשתינו לפני יי:
וְקָרִיבְנָא דוֹרוֹנָא לִשְׁמָא דַיְיָ כֵּיוַן דְמָסַר יְיָ יַת מִדְיָנָאֵי בִידֵינָן וּכְבַשְׁנָן יַת אַרְעֲהוֹן וְיַת מְדִינַתְהוֹן וַהֲוֵינָן עַיְילִין לִטְרַקְלִינֵיהוֹן וְחַמְיַין בְּנָתֵיהוֹן יָאֲתָא חַטְיָיתָא מְפַרְנְקָתָא וְכָל גְבַר דַהֲוָה מַשְׁכַּח עֲלֵיהוֹן מָאנִין דִדְהַב הֲוָה שָׁרֵי כְּלִילַיָא מִן רֵישֵׁיהוֹן קַדִישַׁיָא מִן אוּדְנֵיהוֹן קַטְלַיָא מִן צַוְורֵיהוֹן שִׁירַיָא מִן אֶדְרָעֵיהוֹן עִזְקָתָא מִן אֶצְבְּעָתֵיהוֹן מְחוּכְיָא מִבֵּית חַדְיֵיהוֹן וגו'
ותרגום ירושלמי, שם
וקריבנן ית קורבנא דיי כד הוינן עלין בבתיהון דמלכיא מדינאי ובקיטוני מדמכהון והוינן חמיין תמן בנתיהון דמלכיא מדינאי יאיין ומפרנקתא
והוינן נסבין מנהון קוריא דדהבא מן רישיהון וקדשיא מאודנהון ועזקיא מאצבעתא ועקליא מאזרעיהון ומעוכיא מן בית חדיהון וגו'ראה שהפייטן ג"כ סובר כן.
ופירש המפרש דהיינו עיר של זהב שעשויה כעטרה.
ונראה שהפייטן ג"כ סובר כן. (וצ"ל שאת שאר הדברים כתב למליצה).
אך עדיין ק' מהו ציון המאורע 'טפש במקדשנו צר המשמיד' שהרי במשנה מבואר שהגזירה על עטרות חתנים היתה קודם.
ואולי צ"ל שאין כוונתו לגזירת חז"ל אלא שממילא כך היה. ויל"ע.
טפש במקדשנו צר המשמיד. ונטל מחתן וכלה אצעדה וצמיד. יען כעסנוך נתנו להשמיד. כי בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד.
רש"י במדבר, פרק לא, מ"ט- נ' פירש
ואצעדה. אלו צמידים של רגל: צמיד. של יד
ועיין מתני' סוטה, דף מט.
בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס.
בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות,
וק' א"כ שלא גזרו על תכשיטים אלא על עטרות.
ועע"ש בסליחות בסליחה השניה:
מידו עדיתי חלי וכתם אצעדה וצמיד. נגרות ביום אפו כשחתי דרכי להשמיד.
וגם כאן ק' שהרי המלאכים קשרו לעמ"י כתרים.
אמנם שם מצינו גם 'עדי' (בפ' כי תשא) ויל"ע שם אם הוא הכתר או דבר אחר.
והנה עי' תרגום יונתן בפ' מטות על הפסוק ונקרב את קרבן יי איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשתינו לפני יי:
וְקָרִיבְנָא דוֹרוֹנָא לִשְׁמָא דַיְיָ כֵּיוַן דְמָסַר יְיָ יַת מִדְיָנָאֵי בִידֵינָן וּכְבַשְׁנָן יַת אַרְעֲהוֹן וְיַת מְדִינַתְהוֹן וַהֲוֵינָן עַיְילִין לִטְרַקְלִינֵיהוֹן וְחַמְיַין בְּנָתֵיהוֹן יָאֲתָא חַטְיָיתָא מְפַרְנְקָתָא וְכָל גְבַר דַהֲוָה מַשְׁכַּח עֲלֵיהוֹן מָאנִין דִדְהַב הֲוָה שָׁרֵי כְּלִילַיָא מִן רֵישֵׁיהוֹן קַדִישַׁיָא מִן אוּדְנֵיהוֹן קַטְלַיָא מִן צַוְורֵיהוֹן שִׁירַיָא מִן אֶדְרָעֵיהוֹן עִזְקָתָא מִן אֶצְבְּעָתֵיהוֹן מְחוּכְיָא מִבֵּית חַדְיֵיהוֹן וגו'
ותרגום ירושלמי, שם
וקריבנן ית קורבנא דיי כד הוינן עלין בבתיהון דמלכיא מדינאי ובקיטוני מדמכהון והוינן חמיין תמן בנתיהון דמלכיא מדינאי יאיין ומפרנקתא
והוינן נסבין מנהון קוריא דדהבא מן רישיהון וקדשיא מאודנהון ועזקיא מאצבעתא ועקליא מאזרעיהון ומעוכיא מן בית חדיהון וגו'ראה שהפייטן ג"כ סובר כן.
ופירש המפרש דהיינו עיר של זהב שעשויה כעטרה.
ונראה שהפייטן ג"כ סובר כן. (וצ"ל שאת שאר הדברים כתב למליצה).
אך עדיין ק' מהו ציון המאורע 'טפש במקדשנו צר המשמיד' שהרי במשנה מבואר שהגזירה על עטרות חתנים היתה קודם.
ואולי צ"ל שאין כוונתו לגזירת חז"ל אלא שממילא כך היה. ויל"ע.
נערך לאחרונה: