בראשית האיך הותר לאדה''ר לעשות בגד מעץ הדעת

[נהנה מקושיא טובה]

האיך עשה אדה''ר חגורה מעלי התאנה הלא אסורים בהנאה​

והנה שמעתי בקו מבי מדרשא שאלה נפלאה האיך עשה אדה''ר חגורות מהעלים של התאנה, ומבואר ברש''י [ג ז] עלה תאנה הוא העץ שאכלו ממנו בדבר שקלקלו בו נתקנו כמבואר בסנהדרין ע: אבל שאר עצים מנעום מליטול עליהם עכ''ל, וצ''ב דאי נימא דהעץ הדעת היה אסור גם בהנאה כמו שיש מקצת אחרונים שסברו כך, האיך עשה ממנו בגד להתלבש בו

 

[יאיר החושב]

האיך עשה אדה''ר חגורה מעלי התאנה הלא אסורים בהנאה​

והנה שמעתי בקו מבי מדרשא שאלה נפלאה האיך עשה אדה''ר חגורות מהעלים של התאנה, ומבואר ברש''י [ג ז] עלה תאנה הוא העץ שאכלו ממנו בדבר שקלקלו בו נתקנו כמבואר בסנהדרין ע: אבל שאר עצים מנעום מליטול עליהם עכ''ל, וצ''ב דאי נימא דהעץ הדעת היה אסור גם בהנאה כמו שיש מקצת אחרונים שסברו כך, האיך עשה ממנו בגד להתלבש בו

לחץ כדי לכווץ...

סתם שאלה אם עץ הדעת הוא תאנה אז איך היום תאנה מותר באכילה אלא פשוט שלאחר שהם כבר אכלו וידעו טוב ורע הקב"ה הפקיע את האיסור

 

[פנחס ע]

וצ''ב דאי נימא דהעץ הדעת היה אסור גם בהנאה כמו שיש מקצת אחרונים שסברו כך, האיך עשה ממנו בגד להתלבש בו

לחץ כדי לכווץ...

איני יודע מי הם האחרונים ואשמח לדעת.
כי לכאורה אם כן צדק הנחש בטענתו שאמר אלוקים לא תגעו בו פן תמותון.

 

[איישר חילי]

לא תגעו בו פן תמותון.

לחץ כדי לכווץ...

נגיעה לבד איננה נחשבת הנאה לכאורה.

 

[יאיר החושב]

סתם שאלה אמאי חשבה חווה שיש איסור לגעת אם בפועל הקב"ה אסר רק אכילה (וחשבתי לומר שהיא הבינה שהכוונה שהגדר הוא ריחוק מהפרי וממילא אסור גם התקרבות וכן הנאה) אם כי אשמח לעוד תגובות

 

[פנחס ע]

נגיעה לבד איננה נחשבת הנאה לכאורה.

לחץ כדי לכווץ...

נכון, אבל זה כבר קצת פחות מופקע. וייתכן מאוד שטעיתי

איני יודע מי הם האחרונים ואשמח לדעת.
כי לכאורה אם כן צדק הנחש בטענתו שאמר אלוקים לא תגעו בו פן תמותון.

לחץ כדי לכווץ...

חשבתי שבטח השואל מכוון על מה שדרשו בגמרא בפסחים שכל מקום שכתוב לא תאכל וכו' זה כולל הנאה.

 

[נהנה מקושיא טובה]

חשבתי שבטח השואל מכוון על מה שדרשו בגמרא בפסחים שכל מקום שכתוב לא תאכל וכו' זה כולל הנאה.

לחץ כדי לכווץ...

אעתיק חלק ממהש רשום אצלי

האם העץ הדעת היה מותר בהנאה​

ובגוף מה דנקט דעץ הדעת היה גם אסור בהנאה, אין הדבר מוסכם, דאכן כ''כ בהעמק דבר [ב יז][1] ובאור החיים הק' [ג א] אבל ראיתי בדורש לציון להנוב''י דרוש יא שהביא מהמג''א בספרו שמן ששון שהקשה על הא דע''י חטא אדם הראשון נתמעטו המאורות ונתחייב לשלם שבעתיים והקשה המג''א הא אין אדם מת ומשלם, ומתרץ בתי' א דמדאגביה קנייה ומתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל וקשה דאיסורי הנאה לא שייך זכיה וקנין אלא ודאי שעץ הדעת מותר בהנאה עיי''ש,

וכן בכלי חמדה פרשת ראה אות ה עה''פ כי יסיתך אחיך, כתב שעץ הדעת היה מותר בהנאה, ואעתיק לשונו מ''מ זה דוקא לאחר חטא שאכל אדם מעץ הדעת ונכנס בו יצה''ר אבל קודם חטא עץ הדעת בודאי היה נפשו של אדם קצה באכילת איסור בתכלית וא''כ כשנאסרה אכילת עץ הדעת לאדה''ר לא היה נאסר הנאת אכילה כיון דבשעת אכילה קודם שעבר עבירה לא היה נהנה כלל מאכילת איסור והוי איסור זה כאיסור עשיית מלאכה בשבת וכו' עכ''ל

---

[1] וכתב שם לפי''ז שאכן באמת היה איסור נגיעה בעץ הדעת מכח האיסור הנאה וכמו שאסור ליגע בחמץ בפסח, וכל החטא היה שחוה הוסיפה שיש עונש מיתה על הנגיעה עיי''ש

 

[מכנדבי]

לא גרע מערלה, שרק הפרי אסור.
ולשון הכתוב "לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ".

 

[נהנה מקושיא טובה]

לא גרע מערלה, שרק הפרי אסור.
ולשון הכתוב "לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ".

לחץ כדי לכווץ...

אכן כך גם כתבתי בכתבים שלי

ועוד יש לדון דאולי האיסור הנאה היה רק מהפירות ולא מהעץ והעלים שבלא''ה אינם ראוים לאכילה, ועיין לשון החת''ס עה''ת [דף י מדפי הספר] כי לא נאסר לו באכילה כ''א מה שראוי לאכילה ממנו והוא הפרי וה''ה להנאה דכ''מ שנאמר לא יאכלו וכו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה וכו' עכ''ל, ומבואר דאכן לא נאסר להם העץ

 

[מכנדבי]

אכן כך גם כתבתי בכתבים שלי

ועוד יש לדון דאולי האיסור הנאה היה רק מהפירות ולא מהעץ והעלים שבלא''ה אינם ראוים לאכילה, ועיין לשון החת''ס עה''ת [דף י מדפי הספר] כי לא נאסר לו באכילה כ''א מה שראוי לאכילה ממנו והוא הפרי וה''ה להנאה דכ''מ שנאמר לא יאכלו וכו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה וכו' עכ''ל, ומבואר דאכן לא נאסר להם העץ

לחץ כדי לכווץ...

הפשטות היא שאף אם העץ ראוי לאכילה (כגון לבבות דקל), לא נוהג בו דין ערלה.
אולם לא מצאנו מקור מפורש לזה.

 

[נהנה מקושיא טובה]

הפשטות היא שאף אם העץ ראוי לאכילה (כגון לבבות דקל), לא נוהג בו דין ערלה.
אולם לא מצאנו מקור מפורש לזה.

לחץ כדי לכווץ...

עיין ש''ך עה''ת שנגע קצת בדין ערלה, אבל מבואר שבשבת היה העץ הדעת מותר הרי שאי''ז ערלה ממש

שפתי כהן שכתב לדון מצד איסור סחיטה וז''ל כאומרם ז"ל סחטה ענבים והסחיטה אחת מארבעים מלאכות לכך אמר לו קודם שיכנס השבת שיסחוט והיה משומר בענביו לקדש היום וחללתו והפרידתו מהענבים ועשתה מהקודש חול ופסלתו מן קידוש היום ולא המתינה עד שקידש היום ועד שיתבשלו הענבים והאכילתו ענבים קהות וקהו שניו ושני הבריות ונקרא ערל שאכל מן הפרי בשנת הערלה עכ''ל

 

[הרב הירושלמי]

הבעל הטורים גם כותב שחוה לקחה ענף מהעץ והרביצה לאדם בשביל שיאכל.
זה היה עוד שימוש שנעשה בעץ