האם הסנה בער? (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

לכאו' מפורש בפסוק שלא, וכאשר אמר משה "אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה"
אמנם, לאידך גיסא מעיד הפסוק בתיאור המראה "וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ"

וכבר הרגישו בזה רבותינו המפרשים, וזה לשון הרא"ש בפירושו לתורה "תימא והלא כתיב למעלה והנה הסנה בוער באש"
וביארו הרא"ש ועוד מרבותינו שעיקר התמיהה היא מדוע לא אוכל הסנה, וכך פירושו "איננו אוכל, וכי לא יבער הסנה"?

וראה בכלי יקר שהביא התמיהה "ומה שנאמר והנה הסנה בוער, ואיך אמר מדוע לא יבער, הוה ליה לומר מדוע איננו אכל".

 

[הצעיר שבחבורה]

ומבאר המלבי"ם

ויש הבדל בלשון בין פעלי דלק בער אכל, ​

שדלק מורה תחלת האחזת האש באיזה דבר כמו מדליק נר או קיסם, ​

בער מציין שהאש מתפשטת בדבר הנדלק, ​

ואכל מציין שהדבר נשחת ונעשה אפר, ​

וא"כ מ"ש הסנה בוער באש היינו שהאש התפשטה והתאחזה בהסנה רק שהסנה לא נשחת עדיין להעשות אפר, ועפ"ז תמהו כל המפרשים איך אמר מדוע לא יבער הסנה הלא ראהו בוער והיל"ל מדוע לא יאוכל הסנה,

אבל עם העיון היטב דרך הלשון לומר שהאש בוער בדבר לא שהדבר בוער באש, כמו כאש תבער יער (תהלים פג) ותבער בם אש ה' (במדבר יא) ותבער בערי יהודה (ירמיה מד) וכן היל"ל פה והנה האש בוער בסנה,
אבל הלשון הסנה בוער באש מורה ההפך שהסנה אינו בוער רק שהאש בוער, כמו וההר בוער באש, שלא בער ההר עצמו רק האש היה בוער, ומ"ש (דה"ב כח) ויבער בניו באש פירושו שלא שרפם ולא שלט בם האש וכמ"ש חז"ל שסכתו אמו סלמנדריא, או שרק העבירו באש ולא שלט בו, שע"ז יבא הלשון גם את בניהם ישרפו באש (דברים יב) וכן נמצא עוד (שופטים טו) כפשתים אשר בערו באש, וזה דומה עם מש"ש כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש, שנעורת הפשתים אף אם האש אינו בוער בו בעצמו רק שמריח אותו שהוא קרוב אליו ימוג וילך, שע"ז בא הלשון אשר בערו באש אף שהאש לא בער בם,
וע"כ תמה משה מדוע לא יבער הסנה עצמו ורק האש בוער ואינו פועל בו ​

 

[פנחס ע]

ראה גם ברמב"ן עה"ת

 

[הצעיר שבחבורה]

ראה גם ברמב"ן עה"ת

לחץ כדי לכווץ...

רמב"ן שמות ג, ב

והנה הסנה בוער באש - כטעם דולק, שהיה בתוך אש בוער, כמו והאבות מבערים את האש (ירמיה ז יח), מדליקים, ובערו בהם אש (יחזקאל לט ט). ומדוע לא יבער הסנה, לא ישרף ויאכל, וכמוהו כפשתים אשר בערו באש (שופטים טו יד), נשרפו. וכן דעת אונקלוס שתרגם הראשון בער, והשני מתוקד. או יהיה יבער מלשון ובערת הרע מקרבך (דברים יז ז), והיה לאדם לבער (ישעיה מד טו), כי דרך צחות בלשון הקודש לדבר כן, רוכבים על שלשים עירים ושלשים עירים להם (שופטים י ד):
וכדבריו ביאר הכתב והקבלה​

הכתב והקבלה שמות ג, ג

(ג) מדוע לא יבער הסנה. שרש בער ישמש על הדליקה והשריפה לפי שהוא מכלה ומבער מן העולם את חלקי הנשרף, ואין הבדל בין תחילתו לסופו רק בין כלו למקצתו, שבסוף השריפה כל צורת הנשרף נתבטל ונתבער וכל חלקיו הלכו לאבדון, ובתחלתו יתחילו להתבטל ולהתבער רק חלקיו עדיין אחוזים זה בזה, ומ"מ ביעור המציאות ישנו בו, מזה אמר (שופטים ט"ו) ויבער אש בלפידים, ויבער מגדיש ועד קמה, הראשון הוא תחלת הדלקה אחיזת האש בעודו דולק, והשני סוף הדלקה לבער ישיות הגדיש והקמה מן המציאות, וכן כאן הסנה בער באש, הוא תחלת השריפה בשעה שהוא דולק (ברעננט, ענטצינדעט) מדוע לא יבער, הוא סוף השריפה, מדוע לא יכלה ויתבער ממציאות (פערברעננט, פערצעהרט) ובחנם האריכו המפרשים בזה.​