בהעלותך האם טבו"י של מצורע משתלח חוץ לג' מחנות (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים (יב טו)

כתב בתוס' רי"ד תענית כח. שלא נסעו ביום השביעי עצמו, אלא רק למחרתו, משום שמצורע מוסגר כל יום ז' אסור ליכנס במחנה, והעם לא נסע עד שתוכל מרים להכנס. וצריך ביאור מה הטעם שאסור כל יום ז', הרי ביום השביעי עצמו יכול לטבול דכל חייבי טבילות טבילתן ביום מדין מקצת היום ככולו כדאיתא בשבת קכא. ומפורש שם שכן הדין גם במצורע, וכיון שטבל ונטהר, למה אסור להכנס עד הערב.

ולכאורה כוונת התוס' רי"ד למ"ד בכריתות י. שטבול יום דזב כזב ואסור להכנס במחנה לויה, והוא הדין דטבול יום של מצורע כמצורע להיאסר להכנס אף במחנה ישראל. והנה דעת התוס' ביבמות ז: וזבחים לב: דאף למ"ד שטבול יום של זב כזב היינו רק לענין פסח הבא בטומאה ולא לענין איסור כניסה למחנה לויה, ולפי"ז פשוט דהוא הדין טבול יום דמצורע אינו אסור להכנס למחנה ישראל. אמנם התוס' רי"ד אזיל לשיטתו בנזיר מד. שלמ"ד דטבול יום דזב כזב אסור לו להכנס למחנה לויה מן התורה וכשיטת רש"י בזבחים שם, וסבירא ליה דהוא הדין לטבול יום דמצורע במחנה ישראל.

ובמקדש דוד טהרות סי' נ' סק"ב כתב דאף לשיטת רש"י הנ"ל, מ"מ טבול יום דמצורע אינו משתלח חוץ למחנה ישראל, משום דטומאת טבול יום היא רק לקודש ולא לחולין, וביאת מקדש כקודש דמי, וכן מחנה לויה לשיטת רש"י, אבל מחנה ישראל חולין הוא. ומדברי התוס' רי"ד כאן מבואר דלא כן.
​

◆ ◆ ◆​

והנה נידון התוס' רי"ד הוא במצורע מוסגר כגון מרים, אמנם במקדש דוד שם כתב לדון כן גם במצורע מוחלט, לאחר תגלחת הראשונה, דמ"מ נחשב טבול יום כל אותו היום. ולכאורה נראה דמצורע מוחלט אין שייך בו דין הערב שמש ביום תגלחת הראשונה, דהא באמת הוא הרבה יותר חמור מטבול יום, דעדיין איכא בו טומאת מצורע בימי ספרו, והרי ודאי דזהו המשך הטומאה שהיתה מקודם, רק הוקלשה על ידי הטבילה, וא"כ לא שייך הערב שמש, דהערב שמש היינו לאחר שנסתלקה הטומאה לגמרי בטבילה, ונשארה רק טומאה קלושה של טבול יום גרידא, והיא מסתלקת בהערב שמש, אבל הכא לא שייך הערב שמש כל זמן דאיכא עדיין טומאה של אב הטומאה. ורק לאחר הטבילה שלאחר ימי ספרו, אז יהיה טבול יום, ויועיל לו הערב שמש.

ולפי"ז קשה, לפי"מ שנתבאר מדברי התוס' רי"ד שטבול יום של מצורע אסור במחנה ישראל, איך מותר בימי ספרו להכנס למחנה ישראל כדתנן בנגעים פי"ד מ"ב, הא עדיין לא גרע מטבול יום של מצורע. וצ"ל דכיון דמפורש בכתוב (ויקרא יד ח) "וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה", הרי להדיא התירתו התורה להכנס. ומ"מ לא שייך בזה הערב שמש וכנ"ל, וא"כ יכנס מיד לאחר תגלחת ראשונה, דכיון דבע"כ גזיה"כ היא שמותר להכנס לאחר שהוקלשה טומאתו לטומאת ימי ספורו, אין חילוק בין קודם הערב שמש או לאחריו, דבלא"ה אין כאן דין הערב שמש, וכנ"ל. [ודוקא במצורע מוסגר טעון הערב שמש, דאין לו טהרת צפרים ועליו לא נאמר מפורש בתורה שמותר להכנס אחר טבילה].

אמנם ראיתי במי נפתוח פרפר ל"ב אות ג' שהביא בשם ספר אמרי צרופה, שמצורע ביום הבאת הצפרים עד שהעריב שמשו אסור בג' מחנות מדין טבול יום דמצורע כמצורע, ואע"ג דשיטת התוס' דלענין שילוח מחנות לא אמרינן דטבול יום דזב כזב לשילוח מחנות, מ"מ הא כתבו התוס' בזבחים שם דהיכא דהוא גם טבול יום דזב וגם מחוסר כפורים, כיון דאיכא תרתי הרי הוא אסור במחנה לויה, וא"כ היכא דהוא גם טבול יום וגם מחוסר כיפורים דמצורע, הרי הוא אסור אף במחנה ישראל, עי"ש. והנה יש לדון בדבריו, דהאיסור במחנה לויה היכא דאיכא תרתי היינו טבו"י ומחוס"כ, הוא נלמד מקרא מיוחד בנזיר שם, ולא נתרבה אלא במחנה לויה ולא במחנה ישראל. מ"מ מבואר בדבריו ג"כ דנקט דשייך הערב שמש ביום הטבילה הראשונה, וכדברי המקד"ד הנ"ל.

ובאמת כן מבואר בפירוש הראב"ד על הספרי חוקת פיסקא קכ"ד ד"ה ה"ג מה, ופיסקא קנ"ח ד"ה אף להלן, דמצורע בעי הערב שמש לאחר טבילה שבסוף תגלחת הראשונה בכדי להכנס אל המחנה, וזהו כדברי התוס' רי"ד הנ"ל דטבול יום דמצורע אסור במחנה ישראל, ובתוספת חידוש שכן הוא ג"כ במצורע מוחלט לאחר תגלחת הראשונה, וכדברי המקד"ד והאמרי צרופה הנ"ל דשייך אז הערב שמש.​