קדושים האם יש לפני עור בחטא שכבר אסורה עשייתו משום לאו אחר

[גרינפלד]

בחקרי לב כתב [כמדומה] לדון במקיף פאת הראש לאחר שעובר משום איסור מקיף, האם עובר גם משום לפני עור שמכשילו בעבירה, או שנימא שכיון שהתורה אסרה זאת בלאו דלא תקיפו, אין בזה לפני עור. וכתב להוכיח מהמשנה בב"מ (עה:) שמלוה ולוה בריבית עוברים משום לפני עור, וחזינן שאפילו שיש להם לאוים מיוחדים עוברים משום לפני עור, עכ"ד.

ולכאורה עיקר הראיה היא מזה שהלוה עובר, אף שבלא"ה עובר על איסור מפורש בתורה שכתבו הראשונים שגדרו משום שמכשיל את המלוה, אבל מה שהמלוה עובר זה לכאורה לא ראיה, שהרי הלאו הוא על השמת ולקיחת הריבית עצמם, והלפני עור הוא מה שמכשיל את הלוה. ולפי זה הראיה היא רק למשמעות התוס' בב"ק (ל: ד"ה וחכמים) ובב"ב (צד: ד"ה וחכמים) שגם הלוה עובר על לאו דלא תשימון, אבל אם נימא כמשמעות התוס' בב"ב (עב. ד"ה שטר) שהלוה אינו עובר בלאו זה, א"כ יתכן שהלוה עובר על מה שמכשיל את המלוה בלא תשימון.

והנה ביבמות (פד:) דרשינן שגרושה שנישאת לכהן עוברת משום "לא יקחו", ודנו שם הראשונים דתיפוק ליה משום לפני עור. ויש לעיין אם לקושטא דמילתא יש בזה גם לפני עור. ושאלתי למוח"ז הגר"ח גריינימן זללה"ה, והשיב לפו"ר ע"פ דברי החזו"א שבלה"ר לא עוברים על ביטול תורה, וה"נ כיון שהתורה כתבה איסור חמור יותר, זה מפקיע את איסור לפני עור. ולפי מה שנכתב, יש לעיין בזה.​

 

[גרינפלד]

מתוקן

בחקרי לב (או"ח סי' ס"ח) כתב שהמקיף פאת הראש לאחר אינו עובר משום לפני עור, כיון שהתורה יחדה לזה לאו של מקיף [ואפילו לאשה שאינה באיסור מקיף לחד מ"ד, כבר אין לה לפני עור]. וכתב להוכיח להיפך מהמשנה בב"מ (עה:) שמלוה ולוה בריבית עוברים משום לפני עור, וחזינן שאפילו שיש להם לאוים מיוחדים עוברים משום לפני עור, ועיין שם מה שדחה.

והנה באופן שאין לאו דלא תקיפו כגון באשה, זה חידוש גדול שאין לפני עור [רק יש לדון לדעת הרמב"ן והריטב"א (יבמות פד:) בתירוץ אחד שבלי פסוק שגרושה אסורה לינשא לכהן גם לא היתה עוברת בלפני עור]. ויתכן לדון על פי דבריו שעכ"פ כשיש לא תקיפו אין לפני עור.

ולכאורה עיקר ראייתו מהמשנה בב"מ היא מזה שהלוה עובר, אף שבלא"ה עובר על איסור מפורש בתורה שכתבו הראשונים שגדרו משום שמכשיל את המלוה, אבל מה שהמלוה עובר זה לכאורה לא ראיה, שהרי הלאו הוא על השמת ולקיחת הריבית עצמם, והלפני עור הוא מה שמכשיל את הלוה. ולפי זה הראיה היא רק למשמעות התוס' בב"ק (ל: ד"ה וחכמים) ובב"ב (צד: ד"ה וחכמים) שגם הלוה עובר על לאו דלא תשימון, אבל אם נימא כמשמעות התוס' בב"ב (עב. ד"ה שטר) שהלוה אינו עובר בלאו זה, א"כ יתכן שהלוה עובר על מה שמכשיל את המלוה בלא תשימון.

והנה ביבמות (פד:) דרשינן שגרושה שנישאת לכהן עוברת משום "לא יקחו", ודנו שם הראשונים דתיפוק ליה משום לפני עור. ויש לעיין אם לקושטא דמילתא יש בזה גם לפני עור. ושאלתי למוח"ז הגר"ח גריינימן זללה"ה, והשיב לפו"ר ע"פ דברי החזו"א שבלה"ר לא עוברים על ביטול תורה, וה"נ כיון שהתורה כתבה איסור חמור יותר, זה מפקיע את איסור לפני עור. ולפי מה שנכתב, יש לעיין בזה.​

 

[הרב מרודוש]

כמו שמי שבא על ערווה אינו עובר על לא תקרבו
כיון שהוא לא מוגדר כ"מתקרב" אלא כ"עושה"
כך גם מי שהוא חלק ממעשה האיסור (כלומר שהאיסור מתקיים על ידו)
לא שייך כלל ללפני עוור

 

[גרינפלד]

ובאחיעזר (ח"ב סי' נ' אות ז') הביא מהרמב"ם שכל איסורי ערוה האיש והאשה עוברים בלפני עור, מלבד האיסור העצמי. ולכאורה פשוט כן, אך לא מצאתי כן ברמב"ם, ואשמח אם יביאו מקורות בזה.​

 

[ממגד שמים]

ובאחיעזר (ח"ב סי' נ' אות ז') הביא מהרמב"ם שכל איסורי ערוה האיש והאשה עוברים בלפני עור, מלבד האיסור העצמי. ולכאורה פשוט כן, אך לא מצאתי כן ברמב"ם, ואשמח אם יביאו מקורות בזה.​

לחץ כדי לכווץ...

האין ע"ז רעק"א בשו"ת המובא גם בב"מ דף י?

 

[גרינפלד]

והנה ביבמות (פד:) דרשינן שגרושה שנישאת לכהן עוברת משום "לא יקחו", ודנו שם הראשונים דתיפוק ליה משום לפני עור. ויש לעיין אם לקושטא דמילתא יש בזה גם לפני עור. ושאלתי למוח"ז הגר"ח גריינימן זללה"ה, והשיב לפו"ר ע"פ דברי החזו"א שבלה"ר לא עוברים על ביטול תורה, וה"נ כיון שהתורה כתבה איסור חמור יותר, זה מפקיע את איסור לפני עור. ולפי מה שנכתב, יש לעיין בזה.

לחץ כדי לכווץ...

והראוני שבנודע ביהודה (מהדו"ק אהע"ז סי' פ"א פ"ב) כתב שכהן הנושא גרושה, שניהם עוברים בלפני עור. מיהו אין זו ראיה אם ננקוט כהחזו"א, כיון שגם לגבי לשון הרע, הרי כתבו רבינו יונה (בשערי תשובה שער ג' אות ר"י) והח"ח (עשין י"ב) שכן עובר בביטול תורה[1], ויתכן שכן ס"ל לנודע ביהודה.​

---

[1] והנה הח"ח שם הביא מהגר"א בקול אליהו (אבות פ"ג) שמה שאמרו דין וחשבון, דין היינו על העבירה עצמה, וחשבון הוא מה שיכל לעשות מצוה בזמן זה. ולכאורה לפי הח"ח זהו דין ממש, שעבר על ביטול תורה, ואילו בדברי הגר"א נראה שזה רק תביעה בעלמא. ויתכן שאינו סותר לגוף דברי הח"ח, כיון שמשכח"ל באופן שלא יכל ללמוד בזמן זה, או באשה, ובאמת לשון הגר"א אינו לימוד תורה אלא מצוה.​

 

[אברך מישיבת מיר]

הנה בטעמא דקרא (ריש מגילת אסתר) הביא בשם החזו"א דכשהתורה ציותה ציווי כמו איסור לשה"ר אין נאסר נמי בביטול תורה, דמאחר דהאיסור לשון הרע חייב לבא עם איסור ביטול נמצא דכשהתורה הוסיפה על ביטול התורה איסור לשון הרע כוונתה שיתחייב רק באיסור לשון הר ולא בביטול תורה, כי בשביל זה הוסיפה לאו מיוחד אולם הביא הטעמא דקרא דבחפץ חיים לא כתב כן. וכן הביא אף את דברי הגר"א שהביא הרב @גרינפלד לגבי דין וחשבון שלא משמע כדברי החזו"א.

נמצא שנחלקו החזו"א והח"ח הא נמי דכשצויותה התורה איסור מקיף ממילא נאסר אף בלאו דלפני עיור וא"כ לדעת החזו"א הנראה שלא יעבור על לפני עיור אך לדעת הח"ח יעבור.