בגדר לאו דלפני עור (1 צופה)

[יוסי כ"ץ]

צ"ב לכאו' מדוע לא עוברים בלאו דלפני עור על לפני עור שהנזיר שהכשיל את חבירו בנתינת הכוס יין והרי בלעדיו לא היה עובר על איסור.
ואע"פ שמבואר בגמרא שעל לפני מפקידנן ועל לפני דלפני לא מפקידנן, מ"מ הא גופא צע"ג.
ובפרט לפי מה שייסד לן מרן הגרי"ש כהנמן זצוק"ל, דבלפני עוור איכא צווי דינים, א. עצם העמדת המכשול לחבירו, וזה החלק הפשוט בלאו דלפני עוור, אמנם מצינו עוד שאדם מצווה לא לגרום לאדם מישראל לעבור על עבירה, וא"כ עצם זה שגורם שהשני עובר על ידו לכאו' בזה שיעבור על איסור ועמתה מדוע ליכא לאו דלפני עור על לפני עור וצע"ג,,,,

 

[מבקש תורה]

צ"ב לכאו' מדוע לא עוברים בלאו דלפני עור על לפני עור שהנזיר שהכשיל את חבירו בנתינת הכוס יין והרי בלעדיו לא היה עובר על איסור.
ואע"פ שמבואר בגמרא שעל לפני מפקידנן ועל לפני דלפני לא מפקידנן, מ"מ הא גופא צע"ג.

לחץ כדי לכווץ...

למה עצרת כאן?
גם המושיט יעבור שוב על לפנ"ע על לפנ"ע וכן הנזיר וחוזר חלילה ואין לדבר סוף..

ובפרט לפי מה שייסד לן מרן הגרי"ש כהנמן זצוק"ל,

לחץ כדי לכווץ...

???
עיין בחינוך מצווה רל"ב בגדרי המצווה

 

[דוד יואל לשס]

ואולי י"ל שכל האיסור בלפני עיוור הוא דווקא באופן של עשיית מכשול, אבל נזיר המבקש יין אינו עשיית מכשול, כלומר אגם שמצאנו שיש ב' סוגי לפני עיוור, של איסורים ושל מכשול, מצד מכשול א"א לדון כאן, שאין פה את החלק של המכשול. אלא שבלפני עיוור של איסורים שהגדר הוא לעזור לעבירה גם שלא באופן של מכשול, כגון במושיט יין לנזיר, שם הוא מסייע למעשה העברה בעצמו, וע"כ שייך לחייב אותו. [אלא שדנים האחרונים אם זה איסור בפני עצמו, או שזה חלק מהאיסור של הנזיר] אבל בכה"ג שלא מסייע למעשה עבירה בעצמו, אפשר שלא שייך בזה לפני עיוור, וצ"ע

 

[ל.מ.]

גדר האיסור של לפני עור הוא שיש לו אחריות מסוימת על האיסור שאירע מחמתו, וא"כ הכא הרי סוף דבר האיסור שאירע מחמתו הוא האיסור שהוא עצמו עובר, וכבר יש לו אחריות ע"ז מצד עצם מעשהו, ובכלל מאתיים מנה.

 

[דוד יואל לשס]

גם שיש חיוב אחריות על מעשה שבא מחמתו, מ"מ צריך שיהיה שותף במעשה עברה עצמו, כמו במושיט יין לנזיר, ועד כמה שהיה שותף למעשה עצמו יש לו אחריות על כל המעשה, ופה הנזיר לא שותף בעשיית מכשול לו עצמו

 

[זרח לווין]

ובפרט לפי מה שייסד לן מרן הגרי"ש כהנמן זצוק"ל

לחץ כדי לכווץ...

לידעתי דברים אלו לא מפיו. הגרי"ש ייסד שלפני עור זה לא מצוה בפנ"ע אלא סניף בכל מצוה ומצווה שנותנת דין לא להכשיל אחר בזה ועי' בריטב"א יבמות פד,ב שכ' שהוא לאו שבכללות ודוק.

 

[א. ל.]

אי נימא שאיסור לפני עור לא הוה מצוה בפ"ע אלא מצב בו אדם בעשייתו מתייחס לעבירה של רעהו (והיינו אי נימא ששייך ששתי אנשים יעברו חפצא של עבירה אחת שאין העבירה המעשה אלא העמדת מציאות מסויימת וי"ל כן בעוד עבירות כמו לשה"ר ריבית וכו') א"ש.

 

[דוד יואל לשס]

אז זה גם מובן, אבל גם אם זה איסור בפני עצמו, והמכוון שא"א לחייב אותו על אותו עברה עד כמה שלא עשה את החלק העיקרי של העברה, כגון בנזיר, שהוא לא נזיר ולא שתה יין, רק שסייע, ובזה דנים מהו המחייב שלו, האם כדבר בפ"ע או כחלק מהעברה, ובלפני עיוור באיסורים לכאו' צריך שיהיה חלק מעשיית העברה, אך אין נפק"מ בכלל אם זה חלק מהעברה או עברה נפרדת, שבנזיר וודאי שא"א להגדיר באופן פשוט בלי החידוש של לפני עיוור שהוא עשה חלק מהעברה.