- הודעות
- 2,140
- תודות
- 9,912
- נקודות
- 535
כתב התוס' בב"מ (קי"ד ע"ב) להקשות איך אליהו שהיה כהן החיה את בן הצרפית, שהוצרך להיות עמו באהל אחד, וגם נשאו ונגע בו, וביאר התוס' דהוא משום שהיה ברור לו שיחיה, ע"כ. הרי שכהן מותר להטמאות למת על מנת להחיותו משום פקוח נפש.
וכתב האגרות משה (יו"ד ח"ב סי' ק"ע) דצריך לומר דאין כוונתם משום פקוח נפש דהמת, אלא משום פקוח נפש דהאם שהיתה מצטערת מאד, על שבשביל מצותה הגדולה והאמונה בהשי"ת ובנביאיו לפרנס את אליהו מת בנה כמפורש בקרא שטענה זה, וגם אולי בשביל פקוח נפש של עצמו שבדרך הטבע היה אליהו נחלה מזה שבשבילו מת בן האלמנה אשר מתגורר עמה, ואף שהיה לו הבטחה שיחיה אפשר לא שייך זה לדיני התורה, ע"כ.
אולם האחרונים למדו דיש התר של פקוח נפש אף להחיות מתים (עי' קובץ הערות ט' ח', עמק שאלה שאילתא קס"ו)
פרוש שלישי מצאתי בביאור התוס' דההתר לאליהו להטמא הוה מדין מת מצוה, דיעוי' בשו"ת שרידי אש (ח"א סי' קס"ב) שכתב על דברי התוס' ולולא דמסתפינא הייתי אומר שהלשון פקו"נ בתוספות, הוא מליצה בעלמא, דעיקר כוונתם שכדי להחיות אחר מותר לטמא כשם שמותר לטמא למת מצוה שאין לו קוברים או לנשיא. ואין לך כבוד המת יותר מהחיאתו ולא גרע ממצות קבורת מת מצוה.
וכתב האגרות משה (יו"ד ח"ב סי' ק"ע) דצריך לומר דאין כוונתם משום פקוח נפש דהמת, אלא משום פקוח נפש דהאם שהיתה מצטערת מאד, על שבשביל מצותה הגדולה והאמונה בהשי"ת ובנביאיו לפרנס את אליהו מת בנה כמפורש בקרא שטענה זה, וגם אולי בשביל פקוח נפש של עצמו שבדרך הטבע היה אליהו נחלה מזה שבשבילו מת בן האלמנה אשר מתגורר עמה, ואף שהיה לו הבטחה שיחיה אפשר לא שייך זה לדיני התורה, ע"כ.
אולם האחרונים למדו דיש התר של פקוח נפש אף להחיות מתים (עי' קובץ הערות ט' ח', עמק שאלה שאילתא קס"ו)
פרוש שלישי מצאתי בביאור התוס' דההתר לאליהו להטמא הוה מדין מת מצוה, דיעוי' בשו"ת שרידי אש (ח"א סי' קס"ב) שכתב על דברי התוס' ולולא דמסתפינא הייתי אומר שהלשון פקו"נ בתוספות, הוא מליצה בעלמא, דעיקר כוונתם שכדי להחיות אחר מותר לטמא כשם שמותר לטמא למת מצוה שאין לו קוברים או לנשיא. ואין לך כבוד המת יותר מהחיאתו ולא גרע ממצות קבורת מת מצוה.
נערך לאחרונה: