נח האם לבני נח מותר לאכול בשר אדם (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כירק עשב נתתי לכם את כל (ט ג)

מצויים במקומות נידחים בעולם שבטים גויים שאוכלים בשר אדם, ואמנם אינם ממיתים ואוכלים [כמנהג אוכלי אדם הקדמונים המוזכרים בגמ' גיטין מז.], אלא שכאשר מת להם מת הם מבשלים אותו ואוכלים את בשרו. ויש לעיין האם הדבר אסור לבני נח, ונפקא מינה אם מותר לישראל לסייע להם בזה.

והנה בגדר איסור אכילת בשר אדם לישראל נחלקו הראשונים, שדעת הרמב"ם (מאכלות אסורות פ"ב ה"ג) שהאוכל מבשר האדם עובר באיסור עשה, שהרי מנה הכתוב שבעת מיני חיה ואמר בהן "זאת החיה אשר תאכלו", הא כל שהוא חוץ מהן לא תאכלו, ולאו הבא מכלל עשה עשה. אמנם הראב"ד שם והרמב"ן (ויקרא יא ג) חולקים וסוברים שאין בדבר איסור דאורייתא.

וכתב הרמב"ן שם, שמכל מקום בבשר של מת, ישנו איסור הנאה מדאורייתא, כמבואר בע"ז (כט:), אבל הנפק"מ היא בבשר מן החי של אדם, שאיננו אסור בהנאה. וכמו כן נפק"מ למת גוי, שכתבו בתוס' ב"ק י. שהוא מותר בהנאה.

וכל זה בישראל, אבל נכרים הרי לא הוזהרו על איסור הנאה מן המת, וגם לא על איסור אכילת מינים טמאים, א"כ לכאורה לכולי עלמא מותר להם לאכול בשר אדם.

אמנם בשו"ת יד אליהו (לובלין) סי' מ"ה כתב, דהנה בסנהדרין נט: "אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם, וכשבאו בני נח התיר להם שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל". ומעתה גם כשהותר לבני נח בשר לאכילה, היינו רק בשר בהמות וחיות כמו שנאמר בכתוב "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה", ואין זה כולל בשר אדם, ונמצא שלגבי בשר אדם נשאר האיסור כמו כל בשר לאדם הראשון. ולפי"ז האיסור קיים גם לבני נח.

אלא שדעת התוס' בסנהדרין נו: שבשר של בהמה שמתה מאליה היה מותר לאדם הראשון, ולא נאסר לו אלא להמית ולאכול. א"כ בשר של מת מאליו מעיקרא לא נאסר. אכן הרמ"ה שם סובר דלא כן, אלא גם בשר של מתה מאליה נאסר לו, ולפי דבריו י"ל שגם לאחר שהותר לנח לאכול בשר, לא הותר לו בשר אדם אף אם מת מאליו, וכמו שנתבאר.

ויש לעיין למי שייך בשר המת הגוי, ולכאורה שייך לבניו, שהרי גוי יורש את אביו דבר תורה.​