האם מודל הארגונים "הגמ"ח המרכזי" ו"אושר בכבוד" מומלץ להוצאות נישואי הילדים? (2 צופים)

[מאן דהו]

במוסדות גמ"ח הפועלים לפי מודל של הלוואות לעמיתים, העמית נדרש להפקיד סכום כסף קטן יחסית מדי חודש, ומקבל הלוואה בסכום נכבד עם נישואי ילדיו. אולם, להתבססות על מודל זה לנישואי הילדים יש עלויות שקופות לא מעטות, ועל כל אדם לשקול היטב: האם זה המודל המתאים עבורו ועבור משפחתו?
הרב יוסף דינין כלכלן וסוכן פנסיוני מספר שהוא נפגש עם ידיד קרוב, בעל משפחה מבורכת, שהחל להשיא את ילדיו. מטבע הדברים, שוחחנו על ההוצאות הרבות בתקופה הזו וכיצד מתמודדים אתן. ידידי תיאר לי כיצד הוא נערך לנישואי הילדים.

ראשית, הוא נרשם לשני הגמ"חים הגדולים – "הגמ"ח המרכזי" ו"אושר בכבוד", אשר בתמורה להפקדות חודשיות הם הבטיחו לו הלוואות של סכומי כסף גדולים. באמצעות ההלוואות הוא חוסך את הריביות הבנקאיות הגבוהות של המשכנתא. שנית, הוא מתכנן לקחת את ההלוואות בהפרש של כמה שנים, וכך למחזר אותן. שלישית, הוא מחפש השקעות שיניבו לו רווח מהיר.

בהקשר של ההשקעות, אחת ההצעות שקיבל היתה להשקיע במכרה יהלומים במדינה במרכז אפריקה. אחד מאנשי הקהילה אמר שהמכרה בבעלותו והוא זקוק לכסף לצורך פיתוח המכרה והשאת הרווחים. "בעל המכרה" הנ"ל מציג למתעניינים תמונות של טרקטורים בשטח כהוכחה לכך שמדובר בהשקעה ראויה.
לא המצאתי דבר – זהו סיפור אמיתי לחלוטין. אני מניח שיש בין הקוראים שיראו בכך, או לפחות בחלקים מכך, השתדלות סבירה ומתקבלת על הדעת. גם מי שיבין שהחלק האחרון, השקעה במכרה, כמוה כהנחת מעותיו על קרן הצבי, עדיין עשוי לראות בהלוואות (גמ"חים) השקעה ראויה וסבירה. את המאמר הזה אקדיש לדיון קצר בנושא.

אופציות למימון נישואי ילדים
עבור ההורה החרדי, נישואי הילדים אינם רק נקודת ציון מרגשת אלא גם אתגר כלכלי עצום. מדובר בהוצאה של מאות אלפי שקלים, החל מהוצאות החתונה וכלה בסיוע לרכישת דירה או לשכירות לזוג הצעיר. איך נערכים לאתגר הזה? אילו אפשרויות השקעה עומדות בפני הורה שרוצה לתכנן את העתיד הכלכלי של ילדיו בצורה אחראית, חכמה וישימה?
בדרך כלל, ההורים בוחרים באחת מתוך שלוש אפשרויות. השיטה הוותיקה בקרב הורים חרדים היא רכישת דירה להשקעה. ההיגיון פשוט: אם בכוונתי לעזור לילד או לילדה ברכישת דירה, מוטב שאקנה את הדירה מוקדם ככל האפשר. כאשר יגיע זמן הנישואים, אוכל להעבירה לילד או לפחות למכור אותה ולהשתמש ברווחים.
מנגד, תשואת ההשכרה כיום נמוכה יחסית. תשואת עליית הערך היתה משמעותית בשנים האחרונות, אך לא עקבית – היו גם תקופות של ירידות. בתקופה של ריביות גבוהות וחוסר ודאות בשוק, יש לשקול בזהירות אם מדובר בהשקעה כדאית.

האפשרות השניה היא השקעות בשוק ההון. השקעה זו בהחלט עשויה לשאת רווחים נאים, אך יש צורך להבין כיצד השוק עובד או להעזר באנשי מקצוע אמינים כדי לבחור מסלול השקעה מתאים. הורים רבים מרגישים פשוט אבודים מול מגוון האפשרויות, ובהעדר הבנה במסלולי ההשקעה ובמשמעויות הסיכונים, הם עלולים לוותר על האופציה הזו מכל וכל, או להשקיע באופן שלא מתאים לצרכיהם.

המודל השלישי למימון נישואי הילדים הוא לקיחת הלוואות מגמ"ח ו'גלגולן' לאורך תקופה ממושכת. בעבר, הלוואות הגמ"ח התחלקו לשני סוגים: האחד, הלוואה עם דרישה להחזר מלא בתוך פרק זמן קצוב – חצי שנה לדוגמא. כאשר לא היה ביכולתו של הלווה להחזיר את ההלוואה (תופעה לא נדירה, בהתאם לסכומים הנאים), הוא נאלץ לקחת הלוואה מגמ"ח אחר כדי להחזיר לראשון וחוזר חלילה. הסוג השני היה הלוואה בסכום גדול יחסית, עם החזר שנפרש לתשלומים, לרוב עד 48 תשלומים חודשיים.

בשני העשורים האחרונים החלו לפעול מוסדות גמ"ח לפי מודל של הלוואות לעמיתים. במסגרת זו, העמית נדרש להפקיד סכום כסף קטן יחסית מדי חודש למשך תקופה קצובה – לרוב עשר עד חמש עשרה שנה. בתמורה, בעת נישואי ילדיו, זכאי העמית לקבל הלוואה בסכום גבוה בהרבה – מתוך כספי הפקדות של עמיתים אחרים. הלוואות אלה ניתנות בתנאים נוחים יחסית – מאה תשלומים ויותר, ובסכומים גבוהים משמעותית מהלוואות גמ"ח רגילות – ולכן יש תחושה שהן בשורה של ממש.

נוסף על כך, גמ"חים אלו מפרסמים כי הם פועלים על דעת רבנים, וכי ניתן להפקיד בהם מכספי מעשר. המפקיד נכנס לכאורה לגדר "זה נהנה וזה לא חסר": הוא גם מקיים מצות גמילות חסדים, וגם זוכה להלוואה ללא ריבית.

כפי שאבאר בהמשך, הדברים אינם כה פשוטים. כמו בכל שיטה, יש בה יתרונות וחסרונות, וראוי לשקול אותם היטב לפני קבלת ההחלטה.

פעילות הגמ"חים
נפתח ביתרונות: כפי שציינתי, הגמ"חים השונים מעניקים הלוואה בסכומים גבוהים ובתנאי תשלום נוחים, עד כדי כך שיש המשווים אותה להלוואת משכנתא. אם אכן מדובר בהלוואה תחליפית למשכנתא, הרי שזוהי הזדמנות של ממש, שכן לכאורה הריבית אפסית.

יתרה מזאת, ניתן להשתמש בכספי ההלוואה בתור הון עצמי לרכישת דירה. כך, מי שאין בידיו הון עצמי יכול להיעזר בהלוואה מגמ"ח ולהוסיף עליה משכנתא. במצב כזה, מעבר לכל יתרונות ההלוואה, יש גם אפשרות ממשית לרכישת דירה – לא ניתן היה לעשות זאת בלעדיה (אם כי חשוב לזכור שזהו מינוף גבוה ומסוכן).
נוסף על כך, כפי שכבר צוין, עבור מי שמפקיד בגמ"ח מכספי מעשר – בתנאי שהוא סבור שאכן מותר להשתמש בכספים אלו לצורך נישואי הילדים – זוהי עסקה נטולת עלות. לכן לכאורה היא אופציה משתלמת.

אולם ראוי לנתח את המודל יותר לעומק. גם אם מותר להשתמש בכספי מעשר להשקעות לצורך נישואי הילדים, עדיין חשוב לבדוק מהי ההשקעה הראויה ביותר.

הוצאות מול הכנסות: תאוריית מחזור החיים
אחת התאוריות המקובלות בכלכלה מכונה תאוריית "החלקת הצריכה" או תאוריית "מחזור החיים". תאוריה זו פותחה על ידי פרנקו מודיליאני (כלכלן יהודי אמריקאי) ולאחר מכן על ידי מילטון פרידמן (אף הוא כלכלן יהודי אמריקאי; שניהם זוכי פרס נובל לכלכלה). לפי תאוריה זו, ההכנסה של הפרט מחולקת על פני כל שנות חייו באופן שווה, פחות או יותר. כלומר, יש תקופות שהפרט אינו מתפרנס – תקופת הלימודים הקודמת לשנות העבודה ותקופת הפרישה שאחריהן – ומנגד, הפרט מוציא הוצאות מחיה לאורך כל חייו.

על פי התאוריה, הפרט לוקח כביכול את סך ההכנסה הצפויה לו במהלך שנות עבודתו, ומחלק אותה על פני כל שנות חייו, כך שיוכל לשמור על רמת חיים דומה גם בתקופות שאין לו הכנסה. מבחינה מעשית, הכוונה היא שבשנות הלימודים הוא לווה כסף "על חשבון העתיד", בראשית שנות העבודה הוא מחזיר את ה"הלוואה" מתוך הכנסותיו, ובהמשך הוא חוסך לשנות הפרישה. בסופו של דבר, הוא שומר על רמת חיים יציבה, ללא שינויים משמעותיים. כשמשכורתו של הפרט עולה, הוא משנה את חלוקת הכספים בהתאם.
חשוב לשים לב שתאוריה זו איננה רק תיאור של המציאות הכלכלית, אלא גם המלצה – זוהי דרך נבונה להתנהל מבחינה כלכלית, ולכן מומלץ למשקי בית לאמץ אותה.

מבחינה ויזואלית זה נראה כך: ההכנסות מיוצגות על ידי הקו הכחול, שעולה מתחילת החיים ועד לשנות השישים, ולאחר מכן יורד (בהנחה שגם בשנות הפרישה קיימות הכנסות מסוימות, כגון קצבאות ביטוח לאומי). הפרט שואף להוציא הוצאות באופן זהה לאורך כל שנות חייו, כפי שמראה הקו הירוק.

בהכללה, ניתן לומר שהציבור החרדי אינו פועל לפי התאוריה הזו. בציבור החרדי כידוע ההוצאות הגדולות ביותר אינן נעשות בשנות הלימודים או בשנות הפרישה, אלא דוקא בשנות נישואי הילדים. מדובר בהוצאה של כמה מיליונים טובים, וברוב המקרים הן מרוכזות בתקופה אחת – כעשרים שנה באמצע החיים – וממומנות באמצעות חובות. על פי התאוריה, לעומת זאת, ניתן היה לצפות שבעשרים השנים הראשונות (אחרי הנישואין) ועד לתחילת נישואי ילדיהם יחסכו ההורים חלק משמעותי מהכנסותיהם לטובת ההוצאות העתידיות, כך שהנטל יתפזר על פני ארבעים שנה.

בגרף המתאר באופן כללי את דפוס ההתנהגות הכלכלית בקהילה החרדית אפשר לראשות שני קווים שמייצגים הכנסות והוצאות, בהתאמה. אך הפעם ההוצאות אינן נפרשות בצורה חלקה לאורך החיים, אלא מזנקות בחדות בשנות נישואי הילדים. זהו אתגר משמעותי: איך ניתן לעמוד בהוצאות עצומות בתקופה קצרה יחסית של החיים?

כאשר מתבוננים במודל של "גמ"חים לעמיתים", נוכחים שהוא מציע פתרון חלקי בלבד, שהרי הפקדות ההורים מתחילת חיי הילד נמוכות משמעותית מההחזרים שיידרשו לאחר לקיחת ההלוואה בעת נישואי הילד. ניקח לדוגמא הלוואה של 300,000 שקלים. ההפקדה החודשית תהיה כ־250 ש"ח מדי חודש, בעוד שגובה ההחזר החודשי בעת הנישואין יעמוד על 3,000-2,000 ש"ח. מעבר לכך, עצם ההבטחה להלוואה עלולה להרדים את ההורים – הם עשויים להניח שהם מסודרים מבחינה כלכלית, מבלי להבין את עומס ההחזר העתידי, בעיקר כשמדובר ביותר מילד אחד.

כמו כן, המודל של הגמ”חים מבוסס על הפקדות שייכנסו גם בעתיד. אך אין ודאות שהפקדות אלו אכן תימשכנה. אם חלילה תהיה ירידה בהפקדות, הגמ”ח לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו, והמשפחה תיוותר ללא חסכונות – וגם ללא הלוואות.
כעת נתבונן בעלויות ההלוואה ונשאל, האם באמת זוהי הלוואה ללא ריבית?

הלוואה ללא ריבית ומחיר האלטרנטיבה
נבחן מודל נפוץ: עבור כל 100,000 ש"ח של הלוואה עתידית, ההורים מפקידים 100 ש"ח בחודש למשך 120 חודשים (10 שנים). כלומר, בסך הכל הם מפקידים 12,000 ש"ח. בתום התקופה הם מקבלים גם חלק מהקרן שהפקידו. נראה שזוהי הלוואה כשרה בריבית נמוכה. אך לשם הערכת העלות האמיתית יש להבין את עקרון ההיוון.

היוון משקף את הערך הנוכחי של כסף עתידי. שקל שיתקבל בעוד 10 שנים שווה היום פחות משקל בכיס, משום שאת השקל של היום ניתן להשקיע ולקבל ממנו יותר בעתיד. לכן חישוב עלות הריבית של הלוואת הגמ”ח חייב לקחת בחשבון את הערך שהיה ניתן להשיג לו היו ההפקדות מושקעות בהשקעה מניבה, ולצורך הדיון: בשוק ההון.
החישוב המדויק של אלטרנטיבת שוק ההון מחלק את תקופת ההשקעה לשלושה חלקים:

• 10 השנים הראשונות: חסכון חודשי זהה לזה של הגמ”ח, המושקע בשוק ההון.
• 10 השנים הבאות: הסכום שהצטבר נשאר מושקע, ללא הפקדות חדשות.
• 10 השנים האחרונות: לאחר נישואי הילד, מושכים מהחיסכון המושקע בשוק ההון סכום קבוע מדי חודש. החסכון ממשיך לשאת תשואה והכסף בחסכון מסתיים כאשר ההלוואה הוחזרה בשלמותה.

כך ניתן לחשב את עלות ההלוואה: לא את הריבית הפורמלית המשולמת לגמ”ח אלא את הפסד האלטרנטיבה של השקעה. כלומר, נחשב את ההפסד, באחוזי ריבית, של השארת הכסף בחשבון הבנק ("הלוואה לבנק") או של הלוואה ללא ריבית. כמה זה עולה לנו?
בחנתי שני תרחישים אפשריים:

• השקעה במניות (תשואה שנתית ממוצעת של 10%) בעשרים השנים הראשונות, ולאחר מכן השקעה סולידית בתשואה של 5%. תוצאת החישוב: עלות הלוואה שמשקפת ריבית של כ־12%.
• השקעה סולידית לאורך כל התקופה, עם 6% תשואה בעשרים השנים הראשונות ו־5% לאחר מכן. תוצאת החישוב: עלות הלוואה שמשקפת ריבית של כ־7%.

כלומר, גם אם לא משולמת ריבית על הלוואה, העלות הכלכלית של ההלוואה איננה אפס. זוהי הלוואה בעלות ריאלית משמעותית.
האם ריבית של 7% נחשבת גבוהה? תלוי. ביחס למשכנתאות – ודאי שכן. ריביות המשכנתא נמוכות יותר, בעיקר בזכות הבטחונות שהלווה נותן. בהשוואה להלוואות צרכניות רגילות זוהי ריבית סבירה. אבל כאן טמון ההבדל: הרבה נוטים לראות בגמ”ח תחליף למשכנתא – "הלוואה ללא ריבית" – בעוד שלמעשה היא יקרה הרבה יותר מהלוואת משכנתא.
כמה ריבית גובים מאתנו?
לבסוף, חשוב להבין מה מרכיב את הריבית שגוף פיננסי גובה על הלוואה. קיימים שני גורמים עיקריים:

1. ערך הזמן של הכסף. כאמור לעיל, כסף שיש בידך היום שווה יותר מכסף שתקבל בעתיד, משום שאתה יכול להשתמש בו כבר עכשו – להשקיע, להרוויח עליו ריבית או לקנות בו דברים. לכן, כאשר מישהו מוותר על שימוש בכסף שלו ומלווה אותו לאחר, הוא מצפה לקבל תמורה כלשהי על הוויתור הזה. זוהי הריבית על ערך הזמן של הכסף, ובלשון התלמודית: אגר נטר.
2. עלות הסיכון. מעבר לערך הזמן, ישנה גם שאלת הסיכון. ככל שהסיכוי שהלווה לא יחזיר את הכסף גבוה יותר, כך המלווה ידרוש ריבית גבוהה יותר כדי לפצות על הסיכון שהוא נוטל. נטילת סיכונים שווה כסף. בהלוואה צרכנית ללא בטחונות הגוף המלווה נוטל סיכון גבוה, ולכן הריבית תהיה גבוהה. לעומת זאת, במשכנתא (עם נכס המשמש בטוחה) הסיכון נמוך יחסית, ולכן הריבית נמוכה יותר.

בגמ”ח – אף על פי שהוא לא גוף עסקי – הסיכון דוקא גבוה. אין בטחונות, אין בדיקת כושר החזר כמו בבנק, ולכן בפועל הסיכון מגולם בריבית, גם אם היא לא נראית גבוהה במבט ראשון.
בגמ"חי העמיתים התמונה שונה בתכלית. הלווה נושא כמעט לבדו בכל הסיכון. הוא משלם את הריבית מראש – ההפקדות הרי הן "ריבית מוקדמת", לפני קבלת ההלוואה – בהנחה שיוכל לקבל בעתיד הלוואה בתמורה. בפועל, אין ודאות לכך: הכסף טרם קיים והוא תלוי בהפקדות של עמיתים אחרים בעשרים השנים הבאות. ככל שהטווח ארוך יותר, כך גדל הסיכון. לכן, בטווח של שני עשורים, ובהתחשב בכך שהלווה משלם על מוצר שהוא עשוי לא לקבל, ראוי שהריבית תהיה נמוכה משמעותית.
מהצד השני, הגמ"ח עצמו אינו נושא כמעט בשום סיכון לאורך עשרים השנים הראשונות, שכן הכסף טרם יצא מכיסו. גם כאשר הוא מתחיל להלוות, הוא דורש ערבים ולעתים אף בטוחה פיזית, המפחיתים את הסיכון עבורו עוד יותר. מכאן שהצד הלווה אמור ליהנות מיתרון המיקוח והתמחור. וכפי שכבר ראינו – גם לפי תרחיש שמרני – הריבית בפועל קרובה לשל הלוואה בנקאית, מבלי שהגמ"ח נושא בסיכונים.
נקודה נוספת שראוי להבהיר: לעתים נטען בפרסומי גמ"חי העמיתים שבניגוד להשקעה בשוק ההון, שבה אין הבטחה לתשואה, בהשקעה בגמ"ח יש הבטחה לקבלת ההלוואה. טענה זו אינה מדויקת. אמנם השקעה במניות אינה כוללת התחייבות לתשואה אלא תקווה (די מבוססת) שמגמת העבר תימשך, אך השקעה באג"ח דוקא כן כוללת התחייבות של החברה הלווה לשלם את התשלומים הנקובים, כלומר התחייבות לתשואה. כמובן, קיימת האפשרות שהחברה תפשוט רגל – ואז המשקיע יפסיד את כספו.
כעת עולה השאלה: היכן קיים סיכון גדול יותר לפשיטת רגל, בחברה יצרנית שלקחה הלוואה לצורך פעילות עסקית, אולי אף במסגרת קבוצת חברות המדורגות על ידי חברות דרוג מוכרות, או במוסד שמתבסס על תקוות להפקדות עתידיות בעוד עשרים שנה, ושאין לו כלל הון עצמי? התשובה ברורה מאליה.

סיכום: לבחור נכון
לסיכום: הפקדה בגמ”חי עמיתים מאפשרת קבלת הלוואות בסכומים גבוהים ובתנאי החזר נוחים יחסית. מנגד, היא דוחה את הנטל הכלכלי לעתיד, שכן היא לא מתאימה את הכנסות משק הבית להוצאותיו. כמו כן, מבחינה פיננסית היא לא חוסכת ריביות משכנתא, ולהפך: זוהי הלוואה בריבית גבוהה מאד ובסיכון גבוה. כששוקלים אותה מול מודלים אחרים (ובפרט מול השקעה נבונה בשוק ההון), נוכחים כי היא אינה כלכלית, וכי מידת ההתאמה שלה לצורך נישואי הילדים קטנה.