האם יש הגבלת גודל לשטח שבין המחיצות: איתא בעירובין (כ"ב) 'אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים', ושאלה הגמ' מה מייחד את רה"ר שבא"י 'אילימא משום דמקיף לה סולמא דצור מהך גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא - בבל נמי מקיף לה פרת מהך גיסא ודיגלת מהאי גיסא? דכולא עלמא נמי מקיף אוקיינוס?...', ומסקנת הגמ' שכוונת המימרא ש'ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים' איננה להתיר את כל א"י אלא רק לשבילי בית גלגול, וזאת מסיבה צדדית שיהושע לא מסרם לרבים; עוד איתא (עירובין ס"ז:) שמחיצות קרפף נחשבות כמחיצה אפילו רחבות 'אמר עולא אמר רבי יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים הזורק לתוכו חייב, מאי טעמא מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין'.
תוס' (עירובין כ"ב: ד"ה דילמא) שאלו שלאחר שבאמת א"י ובבל מוקפות מחיצות - מדוע יתחייבו על רה"ר, 'ולרבי יוחנן דאמר (עירובין ס"ז:) קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אפילו כור ואפילו כוריים הזורק לתוכו חייב, והוא הדין אפילו לאלף כורים דמה שיעור יהיה'? ותירצו שמחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה נחשבת כל כך מחיצה - ולכל הדעות מעבר הרבים מבטל אותה; בפשטות ההבדל בין אם המחיצות עשויות בידי אדם או בידי שמים הוא שכשעשויות בידי אדם - מטרתן לתחום מקום מסוים ולמנוע את ההילוך אליו, משא"כ מחיצה טבעית אינה עשויה לתחום, אלא שאם היא שם - היא שם, ורק ממילא המקום נראה כתחום', וגם פוחת שם ההילוך.
הרמב"ן (עירובין נ"ט.) כתב לגבי עיר של יחיד 'אין לך רשות הרבים בתוך העיר ואפילו רחב כמה, אלא סרטיא ומדבר וכיוצא בהן שאין לך בהן מחיצה כלל, ואף על פי שאי אפשר שלא יהיו הרים ובקעות סביב להן, כל שאין המחיצה נראית לעומדין באמצע ואין נכרת להם, אי נמי שאין המחיצה מעכבת וממעטת על הרבים כלום - אין בה תורת מחיצה, והכי נמי משמע בפרק עושין פסין גבי סולמא דצור ואוקיאנוס', הרי שהבין הרמב"ן שאף שבתוך העיר אין רה"ר, אך מחוץ ל[חומות ה]עיר יש רה"ר למרות ההרים והבקעות, וזאת כשהמחיצה אין נראית וניכרת לעומדין באמצע; עוד יישב שמחיצה שאין מעכבת וממעטת על הרבים - אינה מחיצה.
הרשב"א (עירובין כ"ב:) התחבט בזה 'אי הכי כולי עלמא נמי דהא מקיף ליה ים אוקינוס - מהא שמעינן דמקום המוקף גדר עשרה יש לו שיעור עד היכן קרוי רה"י, ויש לעיין דהא א"ר יוחנן... קרפף יתר מבית סאתים אפילו כור ואפילו כורים הזורק לתוכו חייב... וא"כ עד כמה יהא שידון משום רה"י, והדבר צריך תלמוד', וכתב עליו הבה"ל (שמ"ו ד"ה קרפף) 'וכפי הנראה לא ניחא ליה להחליט כשיעורא דרמב"ן'.
אמנם, הריטב"א (עירובין כ"ב:) כתב בשם הרמב"ן שהמחיצות מועילות רק כשאינן מרוחקות כל כך, כך שרואה עצמו תוך המחיצות 'ולהכי פרכינן דכיון דאמרת דאפילו המחיצות מרוחקות כל כך דינן כרשות היחיד - א"כ אין רשות הרבים בעולם, וזה אי אפשר; וק"ל מ"מ עד אימתי יהא מרוחקות שיהו חשובות מחיצות לשוויה רשות היחיד, דהא אמרינן דקרפף יותר מבית סאתים שהוקף אפילו שלא לדירה רשות היחיד הוא מן התורה, וכמה יהא שיעור אותו יותר מבית סאתים? אומר רבינו הרב ז"ל דהיינו כל שרואה עצמו תוך המחיצות, דאע"ג דלגבי שבת לא בעינן מחיצות הניכרות לדירתו... אפ"ה בעינן שיראה עצמו תוך מחיצות' [ועוד הוסיף הריטב"א שמחיצות סולמא דצור ומחתנא דגדר עשויות כמין גא"ם (בצורת האות ר'), אלא שכתב שגם הפרת והחידקל הם כמין גא"ם, ומעט תימא כי מחיצות הנהרות הן מג' רוחות ולא רק כמין גא"ם].
בשיעור רוחב הגבולות לשיטה זו יש לדון, שברמב"ן הגדיר 'כל שאין המחיצה נראית לעומדין באמצע ואין נכרת להם', ובריטב"א כתב 'שרואה עצמו תוך המחיצות', והסתפק באג"מ (א' קל"ט ענף ו') האם כוונת הריטב"א כרמב"ן, או שלרמב"ן מותר עד שהעומד באמצע לא יראה את המחיצות הנגדיות, ואילו לריטב"א מותר עד שכשעומד במחיצה האחת לא יראה את הנגדית, וצידד שהריטב"א מודה לרמב"ן; עוד צידד האג"מ שמאחר ומבואר (בכורות נ"ד:) 'שיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה' - הרי שהשיעור לרמב"ן הוא ל"ב על ל"ב מיל [כ-37 על 37 ק"מ למדות החזו"א, וכ-29 על 29 ק"מ למדות הקטנות של האמה; חומות ההפרדה הצפונית והדרומית לירושלים - מרוחקות כעשרה ק"מ זו מזו], ולא זכיתי להבין את דבריו, שהרי הרים ניכרים מעשרות קילומטרים, ועמקים כלל לא ניכרים אף בקירוב מקום, ומה שייך לקבוע את שיעור הראיה כשיעור ראיית הצאן.
מצאתי בשו"ת החכם צבי (ל"ז) שנשאל כיצד יתכן שבארץ רחבת ידים כאנגליה 'ויש עליה כמה סרטיות ופלטיות בתוכו דדרסי בה רבים, ואולי ס' רבוא בלא עיכוב כלל' - לא יהיה חיוב רה"ר, ולמרות שמחיצותיה [המבדילות בינה לים] מועילות רק מדין גוד אסיק; והשיב שאם התורה היתה אומרת שרה"ר תתבטל במחיצות כאלו לא היה מפריע שיש בה סרטיאות ופלטיות, וה"ה במחיצות העומק, אלא שמחיצה שאינה עשויה בידי אדם מתבטלת לדעת תוס', ולכן מחיצת אנגליה מתבטלת 'אבל העשוייה בידי אדם לא אתו רבים ומבטלי מחיצה' [ועוד הביא את חידוש הרשב"א שלפלטיא תורת רה"ר אפילו כשדלתות המדינה ננעלות, ראה בעמ' 1], עכת"ד; לסיכום דבריו: אם מחיצות מועילות - אין לדבר גבול, למרות הפלטיאות, ואפילו אנגליה לא תחשב רה"ר, ואין נפ"מ במחיצות גבוהות או בגוד אסיק, אלא שלא מהני לזה מחיצה העשויה בידי שמים, וכתב במפורש שבמחיצות העשויות בידי אדם - אין הגבלה לרוחב השטח המוקף.
הבה"ל (שמ"ו ד"ה קרפף) תמה, שהעיון בדברי הרמב"ן מראה דרך אחרת בשיטתו, דלא כרשב"א והריטב"א, אלא שכל שהרמב"ן הגביל את רוחב המחיצות היה רק במחיצות העומדות מאליהן כהרים ובקעות, כדמוכח שהקפת הפרת אינה מועילה לבבל, ולא הביא את סוגיית כור או כוריים [שעוסקת במחיצות העשויות בידי אדם], ושפיר י"ל שמודה שבמחיצות העשויות בידי אדם מועיל אפילו כשרחבות אלף כורים, וכשיטת התוספות, וכל שנחלק עם תוס' היה רק האם מחיצות העשויות בידי שמים מתבטלות כשדרך הרבים לא עוברת באמצען, דלתוס' אינן מתבטלות ללא דרך הרבים, ולרמב"ן מחיצות העשויות מאליהן אין מועילות כשהן רחוקות אפילו ללא מעבר הרבים עליהן; עוד כתב הבה"ל לגבי תירוצו השני של הרמב"ן שמחיצה שאין מעכבת את הרבים אינה מחיצה - שבודאי שלגבי קרפף [כלומר, מחיצות העשויות בידי אדם] מודה הרמב"ן לתוספות שאפילו כשהמחיצות רחבות הרבה מאוד ואינן נראות לעומדים באמצע - הוי רה"י מן התורה כיון שעכ"פ המחיצות מעכבות את הרבים מלעבור שם.
החזו"א (ק"ז א') כתב שאפשר שתוס' מודה לריטב"א במחיצות מרוחקות, והעמיד את המחלוקת בין תוס' לריטב"א כשאין הרבים בוקעים תוך מחיצות רחבות שאין נעשות בידי אדם כדוגמתן [כך ביאר את כוונתם 'מחיצה שאינה עשויה בידי אדם'], ונשאר בצ"ע [מתחילה הקשה כיצד תוס' כתבו שרבנן מודים שהרבים מבטלים מחיצות העשויות בידי שמים, הרי מחיצות ההרים והנהרות והאוקינוס אינן נדרסות, ואין בכח הרבים שבין המחיצות לבטל את המחיצות בלי לדרוס עליהן או לבקוע דרכן, ואפשר שכוונת תוס' כריטב"א שלא חשיב מחיצות כשאינו רואה עצמו בהן, אלא שלריטב"א מחיצות רחבות אינן מחיצות אף כשאין רבים בוקעין בתוכן, ולתוס' אינן מחיצות רק כשיש רבים תוך המחיצות, וזאת במחיצות מרוחקות שאין בני אדם עושים כדוגמתו, ולפ"ז בהיקף קטן - אין הרבים מבטלים אף מחיצות שבידי שמים אף לתוס', וצ"ע]; אף שמלשון החזו"א משמע שכוונתו שתוס' מודים לרמב"ן אף במחיצות העשויות בידי אדם, אך קשה להולמו, ויותר מסתבר שכוונתו רק לומר שתוס' מודים שמחיצות העשויות בידי שמים אין מועילות כשהן רחבות באופן שאין דרך בני אדם לעשות כאלו מחיצות, אולם לגבי מחיצות העשויות בידי אדם - אין הגבלת רוחב גם לדעת החזו"א [בדעת תוס'], שהרי תוס' לא חזרו בהם ממ"ש שאין שיעור למחיצות הקרפף העשוי בידי אדם, וכן משמע מלשון תוס' הרא"ש (עירובין כ"ב:) 'ושמא במחיצה שאינה עשויה בידי אדם בהיקף גדול כזה - אפילו רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצתא', וכן נראה שהבין בחידושים וביאורים (עירובין כ"ב:) 'שו"ר בספר מרן זללה"ה צידד לפרש כונת תוס' דהרבים שבתוך המחיצות מבטלין חשיבות המחיצות והיינו כשאינם עשויים בידי אדם לתועלת העיר והם רחוקים, עי"ש, וצ"ע'; עוד יש לעיין האם השתנתה הגדרת החזו"א ל'מחיצות רחבות שאין נעשות בידי אדם כדוגמתן' - לאחר שינוי המציאות שכיום כן דרך בני אדם להקיף שטחים נרחבים, כעין הקפת הגבולות; מ"מ לכאורה פשוט שאין נוהגים לתת גבול לרוחב היקף מחיצות העשויות בידי אדם, שהרי נוהגים להסתמך [עכ"פ מעיקר הדין] על היקף הערים שלנו, שבהרבה מהן לא ניתן לומר 'שרואה עצמו תוך המחיצות' (שמעתי).
תוס' (עירובין כ"ב: ד"ה דילמא) שאלו שלאחר שבאמת א"י ובבל מוקפות מחיצות - מדוע יתחייבו על רה"ר, 'ולרבי יוחנן דאמר (עירובין ס"ז:) קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אפילו כור ואפילו כוריים הזורק לתוכו חייב, והוא הדין אפילו לאלף כורים דמה שיעור יהיה'? ותירצו שמחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה נחשבת כל כך מחיצה - ולכל הדעות מעבר הרבים מבטל אותה; בפשטות ההבדל בין אם המחיצות עשויות בידי אדם או בידי שמים הוא שכשעשויות בידי אדם - מטרתן לתחום מקום מסוים ולמנוע את ההילוך אליו, משא"כ מחיצה טבעית אינה עשויה לתחום, אלא שאם היא שם - היא שם, ורק ממילא המקום נראה כתחום', וגם פוחת שם ההילוך.
הרמב"ן (עירובין נ"ט.) כתב לגבי עיר של יחיד 'אין לך רשות הרבים בתוך העיר ואפילו רחב כמה, אלא סרטיא ומדבר וכיוצא בהן שאין לך בהן מחיצה כלל, ואף על פי שאי אפשר שלא יהיו הרים ובקעות סביב להן, כל שאין המחיצה נראית לעומדין באמצע ואין נכרת להם, אי נמי שאין המחיצה מעכבת וממעטת על הרבים כלום - אין בה תורת מחיצה, והכי נמי משמע בפרק עושין פסין גבי סולמא דצור ואוקיאנוס', הרי שהבין הרמב"ן שאף שבתוך העיר אין רה"ר, אך מחוץ ל[חומות ה]עיר יש רה"ר למרות ההרים והבקעות, וזאת כשהמחיצה אין נראית וניכרת לעומדין באמצע; עוד יישב שמחיצה שאין מעכבת וממעטת על הרבים - אינה מחיצה.
הרשב"א (עירובין כ"ב:) התחבט בזה 'אי הכי כולי עלמא נמי דהא מקיף ליה ים אוקינוס - מהא שמעינן דמקום המוקף גדר עשרה יש לו שיעור עד היכן קרוי רה"י, ויש לעיין דהא א"ר יוחנן... קרפף יתר מבית סאתים אפילו כור ואפילו כורים הזורק לתוכו חייב... וא"כ עד כמה יהא שידון משום רה"י, והדבר צריך תלמוד', וכתב עליו הבה"ל (שמ"ו ד"ה קרפף) 'וכפי הנראה לא ניחא ליה להחליט כשיעורא דרמב"ן'.
אמנם, הריטב"א (עירובין כ"ב:) כתב בשם הרמב"ן שהמחיצות מועילות רק כשאינן מרוחקות כל כך, כך שרואה עצמו תוך המחיצות 'ולהכי פרכינן דכיון דאמרת דאפילו המחיצות מרוחקות כל כך דינן כרשות היחיד - א"כ אין רשות הרבים בעולם, וזה אי אפשר; וק"ל מ"מ עד אימתי יהא מרוחקות שיהו חשובות מחיצות לשוויה רשות היחיד, דהא אמרינן דקרפף יותר מבית סאתים שהוקף אפילו שלא לדירה רשות היחיד הוא מן התורה, וכמה יהא שיעור אותו יותר מבית סאתים? אומר רבינו הרב ז"ל דהיינו כל שרואה עצמו תוך המחיצות, דאע"ג דלגבי שבת לא בעינן מחיצות הניכרות לדירתו... אפ"ה בעינן שיראה עצמו תוך מחיצות' [ועוד הוסיף הריטב"א שמחיצות סולמא דצור ומחתנא דגדר עשויות כמין גא"ם (בצורת האות ר'), אלא שכתב שגם הפרת והחידקל הם כמין גא"ם, ומעט תימא כי מחיצות הנהרות הן מג' רוחות ולא רק כמין גא"ם].
בשיעור רוחב הגבולות לשיטה זו יש לדון, שברמב"ן הגדיר 'כל שאין המחיצה נראית לעומדין באמצע ואין נכרת להם', ובריטב"א כתב 'שרואה עצמו תוך המחיצות', והסתפק באג"מ (א' קל"ט ענף ו') האם כוונת הריטב"א כרמב"ן, או שלרמב"ן מותר עד שהעומד באמצע לא יראה את המחיצות הנגדיות, ואילו לריטב"א מותר עד שכשעומד במחיצה האחת לא יראה את הנגדית, וצידד שהריטב"א מודה לרמב"ן; עוד צידד האג"מ שמאחר ומבואר (בכורות נ"ד:) 'שיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה' - הרי שהשיעור לרמב"ן הוא ל"ב על ל"ב מיל [כ-37 על 37 ק"מ למדות החזו"א, וכ-29 על 29 ק"מ למדות הקטנות של האמה; חומות ההפרדה הצפונית והדרומית לירושלים - מרוחקות כעשרה ק"מ זו מזו], ולא זכיתי להבין את דבריו, שהרי הרים ניכרים מעשרות קילומטרים, ועמקים כלל לא ניכרים אף בקירוב מקום, ומה שייך לקבוע את שיעור הראיה כשיעור ראיית הצאן.
מצאתי בשו"ת החכם צבי (ל"ז) שנשאל כיצד יתכן שבארץ רחבת ידים כאנגליה 'ויש עליה כמה סרטיות ופלטיות בתוכו דדרסי בה רבים, ואולי ס' רבוא בלא עיכוב כלל' - לא יהיה חיוב רה"ר, ולמרות שמחיצותיה [המבדילות בינה לים] מועילות רק מדין גוד אסיק; והשיב שאם התורה היתה אומרת שרה"ר תתבטל במחיצות כאלו לא היה מפריע שיש בה סרטיאות ופלטיות, וה"ה במחיצות העומק, אלא שמחיצה שאינה עשויה בידי אדם מתבטלת לדעת תוס', ולכן מחיצת אנגליה מתבטלת 'אבל העשוייה בידי אדם לא אתו רבים ומבטלי מחיצה' [ועוד הביא את חידוש הרשב"א שלפלטיא תורת רה"ר אפילו כשדלתות המדינה ננעלות, ראה בעמ' 1], עכת"ד; לסיכום דבריו: אם מחיצות מועילות - אין לדבר גבול, למרות הפלטיאות, ואפילו אנגליה לא תחשב רה"ר, ואין נפ"מ במחיצות גבוהות או בגוד אסיק, אלא שלא מהני לזה מחיצה העשויה בידי שמים, וכתב במפורש שבמחיצות העשויות בידי אדם - אין הגבלה לרוחב השטח המוקף.
הבה"ל (שמ"ו ד"ה קרפף) תמה, שהעיון בדברי הרמב"ן מראה דרך אחרת בשיטתו, דלא כרשב"א והריטב"א, אלא שכל שהרמב"ן הגביל את רוחב המחיצות היה רק במחיצות העומדות מאליהן כהרים ובקעות, כדמוכח שהקפת הפרת אינה מועילה לבבל, ולא הביא את סוגיית כור או כוריים [שעוסקת במחיצות העשויות בידי אדם], ושפיר י"ל שמודה שבמחיצות העשויות בידי אדם מועיל אפילו כשרחבות אלף כורים, וכשיטת התוספות, וכל שנחלק עם תוס' היה רק האם מחיצות העשויות בידי שמים מתבטלות כשדרך הרבים לא עוברת באמצען, דלתוס' אינן מתבטלות ללא דרך הרבים, ולרמב"ן מחיצות העשויות מאליהן אין מועילות כשהן רחוקות אפילו ללא מעבר הרבים עליהן; עוד כתב הבה"ל לגבי תירוצו השני של הרמב"ן שמחיצה שאין מעכבת את הרבים אינה מחיצה - שבודאי שלגבי קרפף [כלומר, מחיצות העשויות בידי אדם] מודה הרמב"ן לתוספות שאפילו כשהמחיצות רחבות הרבה מאוד ואינן נראות לעומדים באמצע - הוי רה"י מן התורה כיון שעכ"פ המחיצות מעכבות את הרבים מלעבור שם.
החזו"א (ק"ז א') כתב שאפשר שתוס' מודה לריטב"א במחיצות מרוחקות, והעמיד את המחלוקת בין תוס' לריטב"א כשאין הרבים בוקעים תוך מחיצות רחבות שאין נעשות בידי אדם כדוגמתן [כך ביאר את כוונתם 'מחיצה שאינה עשויה בידי אדם'], ונשאר בצ"ע [מתחילה הקשה כיצד תוס' כתבו שרבנן מודים שהרבים מבטלים מחיצות העשויות בידי שמים, הרי מחיצות ההרים והנהרות והאוקינוס אינן נדרסות, ואין בכח הרבים שבין המחיצות לבטל את המחיצות בלי לדרוס עליהן או לבקוע דרכן, ואפשר שכוונת תוס' כריטב"א שלא חשיב מחיצות כשאינו רואה עצמו בהן, אלא שלריטב"א מחיצות רחבות אינן מחיצות אף כשאין רבים בוקעין בתוכן, ולתוס' אינן מחיצות רק כשיש רבים תוך המחיצות, וזאת במחיצות מרוחקות שאין בני אדם עושים כדוגמתו, ולפ"ז בהיקף קטן - אין הרבים מבטלים אף מחיצות שבידי שמים אף לתוס', וצ"ע]; אף שמלשון החזו"א משמע שכוונתו שתוס' מודים לרמב"ן אף במחיצות העשויות בידי אדם, אך קשה להולמו, ויותר מסתבר שכוונתו רק לומר שתוס' מודים שמחיצות העשויות בידי שמים אין מועילות כשהן רחבות באופן שאין דרך בני אדם לעשות כאלו מחיצות, אולם לגבי מחיצות העשויות בידי אדם - אין הגבלת רוחב גם לדעת החזו"א [בדעת תוס'], שהרי תוס' לא חזרו בהם ממ"ש שאין שיעור למחיצות הקרפף העשוי בידי אדם, וכן משמע מלשון תוס' הרא"ש (עירובין כ"ב:) 'ושמא במחיצה שאינה עשויה בידי אדם בהיקף גדול כזה - אפילו רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצתא', וכן נראה שהבין בחידושים וביאורים (עירובין כ"ב:) 'שו"ר בספר מרן זללה"ה צידד לפרש כונת תוס' דהרבים שבתוך המחיצות מבטלין חשיבות המחיצות והיינו כשאינם עשויים בידי אדם לתועלת העיר והם רחוקים, עי"ש, וצ"ע'; עוד יש לעיין האם השתנתה הגדרת החזו"א ל'מחיצות רחבות שאין נעשות בידי אדם כדוגמתן' - לאחר שינוי המציאות שכיום כן דרך בני אדם להקיף שטחים נרחבים, כעין הקפת הגבולות; מ"מ לכאורה פשוט שאין נוהגים לתת גבול לרוחב היקף מחיצות העשויות בידי אדם, שהרי נוהגים להסתמך [עכ"פ מעיקר הדין] על היקף הערים שלנו, שבהרבה מהן לא ניתן לומר 'שרואה עצמו תוך המחיצות' (שמעתי).