וישב האם פוטיפר התגבר על תאוות האכילה?

[בר אביי]

ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ופרש"י: כי אם הלחם. היא אשתו, אלא שדבר בלשון נקייה.

ופי' השפת"ח: ואם תאמר דילמא לחם ממש הוא, ויש לומר דרש"י דייק מדכתיב בדבריו של יוסף (לקמן פ' ט') ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך, משמע דכל דבר הפקיד בידו חוץ מאשתו, לכך צריך לומר דלחם הוא אשתו.

ולפי"ז לכאו' לא היה איכפת לפוטיפר מה יוגש לו לאכול. אמנם יש שפי' באו"א עי' דעת זקנים שכ': בפרשת ויהי מקץ כי לא יוכלון המצרים לאכול וגו', ולקמן כשאמר ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך וגו' לא חשש להזכיר הלחם: דהיינו שפי' שכיוון שהיה יוסף עברי היתה תועבה בעיני פוטיפר שהוא יעסוק במאכלו. ולפי"ז אין צ"ל שלא היה איכפת לו מה יקבל לאכול.

אמנם לקושיית השפת"ח מסכים הדע"ז ומתרץ שמ"ש לקמן כי אם אותך אינו בדווקא. ולכאו' אין הקו' מובנת שהרי מ"ש לא ידע אתו מאומה פירושו שהשליט את יוסף על ניהול ביתו ולא התערב במעשיו. ומש"כ ולא חשך ממני מאומה היינו שלא מנע ממנו שום השתמשות ברכושו. ויל"ע.

 

[לב טוב]

ולכאו' אין הקו' מובנת שהרי מ"ש לא ידע אתו מאומה פירושו שהשליט את יוסף על ניהול ביתו ולא התערב במעשיו. ומש"כ ולא חשך ממני מאומה היינו שלא מנע ממנו שום השתמשות ברכושו. ויל"ע.

לחץ כדי לכווץ...

אין מקרא יוצא מידי פשוטו.