פ"א מש' ג' - להחליט את שנולד לו פשיון לאחר הפטור
וק' אחר הפטור הרי נגע ישן אזדא ליה.
והפשיון הריהו כנגע חדש ומדוע הינו טמא ,הרי פשיון לא מטמא בתחילה?
מצאתי שהק' כן ערוך השולחן [פא ו]ותי' שמיירי בעמד בעינו ומשום כך פטרו, ומשכך, אם נהיה פשיון הריהו מטמא מיד, שאין כאן נגע חדש ממש.
אולם אם הישן נתמעט מכגריס או אז הפשיון רק להסגיר ולא להחליט.
אמ' צ"ב מסתימת הרמב"ם נראה שמטמא מיד בכל עניין
ואפ"ל בנוסח אחר:
נגע חדש בעי הסגר ולא מטמא מיד, אך נגע שנטהר נק' נגע טהור, אבל סו"ס בשם "נגע" יכונה, ולכך מטמא ניד שהרי שם הנגע גדל.
וכדמות ראיה שממש"כ החר' שנגע טהור כבוהק לא מטמא למרות שנגע שנטהר מפורש בספרי שמטמא ודו"ק [ועי' רש"י בשבת קלב: ובמשנה למלך]
וק' אחר הפטור הרי נגע ישן אזדא ליה.
והפשיון הריהו כנגע חדש ומדוע הינו טמא ,הרי פשיון לא מטמא בתחילה?
מצאתי שהק' כן ערוך השולחן [פא ו]ותי' שמיירי בעמד בעינו ומשום כך פטרו, ומשכך, אם נהיה פשיון הריהו מטמא מיד, שאין כאן נגע חדש ממש.
אולם אם הישן נתמעט מכגריס או אז הפשיון רק להסגיר ולא להחליט.
אמ' צ"ב מסתימת הרמב"ם נראה שמטמא מיד בכל עניין
ואפ"ל בנוסח אחר:
נגע חדש בעי הסגר ולא מטמא מיד, אך נגע שנטהר נק' נגע טהור, אבל סו"ס בשם "נגע" יכונה, ולכך מטמא ניד שהרי שם הנגע גדל.
וכדמות ראיה שממש"כ החר' שנגע טהור כבוהק לא מטמא למרות שנגע שנטהר מפורש בספרי שמטמא ודו"ק [ועי' רש"י בשבת קלב: ובמשנה למלך]