ערוך השולחן אורח חיים סימן צא סעיף ב
עוד אמרו שם אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה כלומר השליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב [רש"י] כי איכא שלמא בעלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל ובשעת הצער השליך אדרתו וחובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו [שם] ולכן יש שמדקדקים עתה דאיכא צערא בעלמא לבלי להתפלל מנחה ומעריב בחול בבגד עליון ובשבת ויו"ט מתפללין בבגד עליון דאין להזכיר צער בשבת ויו"ט והש"ץ גם בחול לובש בגד עליון או שלובש הטלית וכן המנהג הפשוט במדינות אלו וגם בעלייה לתורה לובשים בגד עליון מפני כבוד התורה וכן בהגבהת התורה.
ויש לעורר לפי"ז בשעת מלחמה וכדו' אין ראוי ללבוש חליפה בשעת התפילה, וביותר יש לעיין שבספר הישר סי' קצ"ד כתב על גמרא זו וז"ל כי איכא צערא בעלמא שרי גלימא כו'. הכי נמי אמרינן בעלמא ישראל קרויין בנים וקרויין עבדים כאן שעושין רצונו של מקום כאן שאין עושין רצונו של מקום עכ"ל, משמע שכשאין ישראל עושין רצונו של מקום אז הוי כעבד גם כשאין מלחמה, וכעת שבעווה"ר אין ישראל עושין רצונו של מקום שמא יש להשליך האדרת, וצ"ע.
ודרך אגב יש להעיר שבגמרא משמע שיש ג' ענינים 'לביש' היינו בבגדיו 'מתכסי' בבגד עליון נוסף 'ומתעטף' בטלית, ואילו ברמב"ם ושו"ע נראה שהביאו רק ההלכה של עיטוף בטלית ולא לבישת בגד עליון, אם כן יש כאן בכלל ערעור על מנהג החליפה. (אם כי יש לציין שבכף החיים פירש דברי השו"ע על בגד עליון וכן משמע בגר"א).
עוד אמרו שם אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה כלומר השליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב [רש"י] כי איכא שלמא בעלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל ובשעת הצער השליך אדרתו וחובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו [שם] ולכן יש שמדקדקים עתה דאיכא צערא בעלמא לבלי להתפלל מנחה ומעריב בחול בבגד עליון ובשבת ויו"ט מתפללין בבגד עליון דאין להזכיר צער בשבת ויו"ט והש"ץ גם בחול לובש בגד עליון או שלובש הטלית וכן המנהג הפשוט במדינות אלו וגם בעלייה לתורה לובשים בגד עליון מפני כבוד התורה וכן בהגבהת התורה.
ויש לעורר לפי"ז בשעת מלחמה וכדו' אין ראוי ללבוש חליפה בשעת התפילה, וביותר יש לעיין שבספר הישר סי' קצ"ד כתב על גמרא זו וז"ל כי איכא צערא בעלמא שרי גלימא כו'. הכי נמי אמרינן בעלמא ישראל קרויין בנים וקרויין עבדים כאן שעושין רצונו של מקום כאן שאין עושין רצונו של מקום עכ"ל, משמע שכשאין ישראל עושין רצונו של מקום אז הוי כעבד גם כשאין מלחמה, וכעת שבעווה"ר אין ישראל עושין רצונו של מקום שמא יש להשליך האדרת, וצ"ע.
ודרך אגב יש להעיר שבגמרא משמע שיש ג' ענינים 'לביש' היינו בבגדיו 'מתכסי' בבגד עליון נוסף 'ומתעטף' בטלית, ואילו ברמב"ם ושו"ע נראה שהביאו רק ההלכה של עיטוף בטלית ולא לבישת בגד עליון, אם כן יש כאן בכלל ערעור על מנהג החליפה. (אם כי יש לציין שבכף החיים פירש דברי השו"ע על בגד עליון וכן משמע בגר"א).