- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,019
- נקודות
- 885
ושלח את בעירה ובער בשדה אחר (כב ד)
נסתפק מו"ר הגר"ד מילר שליט"א האם שן ורגל הם אותו אב, או שהם אבות חלוקים. ונפק"מ לשיטת הגהות אשר"י (ב"ק כב, א) שתחילתו בפשיעה באב זה וסופו באונס באב אחר פטור. ואם כן יש לעיין בתחילתו בפשיעה בשן וסופו באונס ברגל, או להיפך, האם חשיב אותו אב או לא.
והביא מב"ק (נח, א) ירדה כדרכה והזיקה במי לדה, דנו בגמ' שיתחייב מצד תחילתו בפשיעה וסופו באונס, [מכאן אינני זוכר מה אמר מו"ר שליט"א וכתבתי בהשערה], ובפשטות הפשיעה היא על אכילה, והאונס הוא רגל, ומוכח שהם אבות חלוקים, עכ"ד.
ויש שטענו שמי לידה חשיב כטינפה פירות להנאתה, שזה שן. אמנם יש ראשונים הסוברים שרק בהתגלגלה עליהם שנהנתה מגוף הפירות זה שן, ומשא"כ בעשתה צרכיה עליהם (עי' תוס' שאנץ בשטמ"ק ב"ק ג, א). וגם לר"ח (שם) ור"י מיגאש (בתשובה) שגם זה שן, יתכן שמי לידה לא דומה, כיון שזה לאונסה ממש.
עוד יתכן שתחילתו בפשיעה גם לדריסה על הפירות, שזה רגל.
ובתוס' תלמיד ר"ת ור"א (ב"ק כב, א) כתבו להדיא ששן ורגל השם שני אבות חלוקים [ופטור בתחילתו בפשיעה בזה וסופו באונס בזה]. [יתכן שגם זה הביא מו"ר שליט"א].
איתא בירושלמי (ב"ק פ"א ה"א), המבעה, "כי יבער איש שדה או כרם", "משלחי הרגל השור והחמור" (ישעיה לב, כ), וכתיב (שם ה, ה) "הסר משובתו והיה לבער" זה השן, "פרוץ גדירו והיה למרמס" זה הרגל, ע"כ. והיינו שבאב מבעה כלולים גם שן וגם רגל. מיהו אין זו ראיה גמורה לנידון דידן, כמו שלרב שור כולל קרן שן ורגל, ונחשב במשנה לאב אחד, ומ"מ לעניין תחילתו בפשיעה אינו כן.
ויתכן לרמוז שבבבלי (דף ג, א) "ושלח זה הרגל ובער זה השן" (ועי' תוס' שם ד"ה איצטריך). והנה "שלח" באטב"ח לרבינו חננאל (סוכה נב, ב) [וכן למהרש"ל ברש"י שם] זה רעב, אותיות בִער.
נסתפק מו"ר הגר"ד מילר שליט"א האם שן ורגל הם אותו אב, או שהם אבות חלוקים. ונפק"מ לשיטת הגהות אשר"י (ב"ק כב, א) שתחילתו בפשיעה באב זה וסופו באונס באב אחר פטור. ואם כן יש לעיין בתחילתו בפשיעה בשן וסופו באונס ברגל, או להיפך, האם חשיב אותו אב או לא.
והביא מב"ק (נח, א) ירדה כדרכה והזיקה במי לדה, דנו בגמ' שיתחייב מצד תחילתו בפשיעה וסופו באונס, [מכאן אינני זוכר מה אמר מו"ר שליט"א וכתבתי בהשערה], ובפשטות הפשיעה היא על אכילה, והאונס הוא רגל, ומוכח שהם אבות חלוקים, עכ"ד.
ויש שטענו שמי לידה חשיב כטינפה פירות להנאתה, שזה שן. אמנם יש ראשונים הסוברים שרק בהתגלגלה עליהם שנהנתה מגוף הפירות זה שן, ומשא"כ בעשתה צרכיה עליהם (עי' תוס' שאנץ בשטמ"ק ב"ק ג, א). וגם לר"ח (שם) ור"י מיגאש (בתשובה) שגם זה שן, יתכן שמי לידה לא דומה, כיון שזה לאונסה ממש.
עוד יתכן שתחילתו בפשיעה גם לדריסה על הפירות, שזה רגל.
ובתוס' תלמיד ר"ת ור"א (ב"ק כב, א) כתבו להדיא ששן ורגל השם שני אבות חלוקים [ופטור בתחילתו בפשיעה בזה וסופו באונס בזה]. [יתכן שגם זה הביא מו"ר שליט"א].
איתא בירושלמי (ב"ק פ"א ה"א), המבעה, "כי יבער איש שדה או כרם", "משלחי הרגל השור והחמור" (ישעיה לב, כ), וכתיב (שם ה, ה) "הסר משובתו והיה לבער" זה השן, "פרוץ גדירו והיה למרמס" זה הרגל, ע"כ. והיינו שבאב מבעה כלולים גם שן וגם רגל. מיהו אין זו ראיה גמורה לנידון דידן, כמו שלרב שור כולל קרן שן ורגל, ונחשב במשנה לאב אחד, ומ"מ לעניין תחילתו בפשיעה אינו כן.
ויתכן לרמוז שבבבלי (דף ג, א) "ושלח זה הרגל ובער זה השן" (ועי' תוס' שם ד"ה איצטריך). והנה "שלח" באטב"ח לרבינו חננאל (סוכה נב, ב) [וכן למהרש"ל ברש"י שם] זה רעב, אותיות בִער.