לגבי גט שהדין נותן שצריך לתת גט, אף שצריך לתת מרצונו, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, והביאור (ברמב''ם הל' גיטין) שעל ידי שכופין אותו, תשש יצרו הרע ואז הוא רוצה באמת.
גם בדיני מעשה הקרבנות (נדר קרבן ולא הפריש או הפריש ולא הקריב) הדין שפסק הרמב״ם שכופין אותו (אלא שבחטאת לא יתכפר לו עד שירצה בהקרבה) ונסתפקתי בשתיים:
א. למה על עצם ההקרבה בכפיה "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" אין מביא את ההסבר שע''י הכפיה תשש יצרו הרע ואומר ''רוצה אני'' באמת.
ב. אם כשאמר ''רוצה אני'' זה לא האמת, מה הצורך שיאמר זאת ומאידך, אם אכן אומר ''רוצה אני'' בכל ליבו כי תשש יצרו, למה כתב הרמב״ם שחטאת ואשם לא יעלו עד שירצה.
[הדיון בזה שאין אמת אחת, במדור אספקלריה תורנית, כאן ננסה להבין את הלשונות בעיקר]
גם בדיני מעשה הקרבנות (נדר קרבן ולא הפריש או הפריש ולא הקריב) הדין שפסק הרמב״ם שכופין אותו (אלא שבחטאת לא יתכפר לו עד שירצה בהקרבה) ונסתפקתי בשתיים:
א. למה על עצם ההקרבה בכפיה "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" אין מביא את ההסבר שע''י הכפיה תשש יצרו הרע ואומר ''רוצה אני'' באמת.
ב. אם כשאמר ''רוצה אני'' זה לא האמת, מה הצורך שיאמר זאת ומאידך, אם אכן אומר ''רוצה אני'' בכל ליבו כי תשש יצרו, למה כתב הרמב״ם שחטאת ואשם לא יעלו עד שירצה.
[הדיון בזה שאין אמת אחת, במדור אספקלריה תורנית, כאן ננסה להבין את הלשונות בעיקר]