הָבוּ לִי הַר גָּבוֹהַּ
אֶפְתְּתֶנּוּ לְפִתִּים
אֶזְרֵם בְּמַשַּׁב רוּחַ
לִבִּי הַהוֹמֶה
אֲחַלְּקֵם, אֲפִיצֵם, אֲעָרְבֵם בְּטַל וְגֶשֶׁם
אַגִּיעֵם, לְפִי עָיֵף וְצָמָא
אוֹדִיעַ נֶאֱמָנָה, כּוֹשְׁלֵי הַדֶּרֶךְ, יְגִיעֵי הַמַּעֲלָה, כִּי בְּכוֹחָם הוּא, עָלוּ עָלוּ וּכְבָשׁוּהָ
הָבוּ לִי בִּקְעָה שׁוֹמֵמָה גֵּיא מָוֶת גַּל עֲצָמוֹת נִשְׁכָּחוֹת וָאֶטָּעָהּ שׁוֹרֵק אֲחַדֵּשׁ חַיֶּיהָ אַלְבִּישָׁה עוֹר וְגִידִים
הָבוּ לִי כַּנְפֵי יוֹנָה וְאֶטְבְּלָהּ בִּדְיוֹ אֲשֶׁר בְּקֶסֶת וְאֶחֶרְטָהּ מִלִּים נְטוּעוֹת
וּבְשׂוֹרָה אֲבַשֵּׂר מֵחָלְמֵי חֲלוֹמוֹת וְעֹגֶן אַשְׁלִיךְ בְּלֵב יָם וְאַשְׁכִּינָה שָׁלוֹם בַּמְּעוֹנוֹת
דְּבָרַי כָּעֶתֶר מַהְפָּכִים הַנִּרְאֶה לְעֵין בְּשָׂרִים חֲלִיפָתוֹ יִתְּנוּ וַיִּצְדָּקוּ יָגֹלּוּ מָסַךְ הַכְּזָבִים
עוד הבו לי כוכב משרת לבנה לפיד האש אשר שימר הגחלת
ואילן גבה קומה רחב ועב צמרת אשר סיכך בעד שיח פרא
הבל הבלים, תחתונים במקום עליונים ועליונים ממקומם נפקדו
ותלונותיהם יערכו ישגרו ללבבי ובהמייתו ילונו
באחת נעורתי משנתי
ראשי למטה
ורגלי ממעל
ואחזה עולם הפוך
הראשית ברגל בעקב כהה הרגש
ובפעמים המגלים את לבם לאדמה
והראש טמון בחול בין רגבי הקללה
והלב נותר באמצע
משורר הוא כדרכו
אחת היא לו הפדות והסבל
על כולם ישנה פרקו
הבל הבל הבל
ועיני הטמונות בחול
מעשי שרץ ונמלה יגידו
זריזות אומללה ובהילות תמוהה
ללבי שיחם לא יסתירו
והמוח לא ידע דבר טמון הוא עמוק
בשוחה ובקבר החי
בטרם צאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו
אֶפְתְּתֶנּוּ לְפִתִּים
אֶזְרֵם בְּמַשַּׁב רוּחַ
לִבִּי הַהוֹמֶה
אֲחַלְּקֵם, אֲפִיצֵם, אֲעָרְבֵם בְּטַל וְגֶשֶׁם
אַגִּיעֵם, לְפִי עָיֵף וְצָמָא
אוֹדִיעַ נֶאֱמָנָה, כּוֹשְׁלֵי הַדֶּרֶךְ, יְגִיעֵי הַמַּעֲלָה, כִּי בְּכוֹחָם הוּא, עָלוּ עָלוּ וּכְבָשׁוּהָ
הָבוּ לִי בִּקְעָה שׁוֹמֵמָה גֵּיא מָוֶת גַּל עֲצָמוֹת נִשְׁכָּחוֹת וָאֶטָּעָהּ שׁוֹרֵק אֲחַדֵּשׁ חַיֶּיהָ אַלְבִּישָׁה עוֹר וְגִידִים
הָבוּ לִי כַּנְפֵי יוֹנָה וְאֶטְבְּלָהּ בִּדְיוֹ אֲשֶׁר בְּקֶסֶת וְאֶחֶרְטָהּ מִלִּים נְטוּעוֹת
וּבְשׂוֹרָה אֲבַשֵּׂר מֵחָלְמֵי חֲלוֹמוֹת וְעֹגֶן אַשְׁלִיךְ בְּלֵב יָם וְאַשְׁכִּינָה שָׁלוֹם בַּמְּעוֹנוֹת
דְּבָרַי כָּעֶתֶר מַהְפָּכִים הַנִּרְאֶה לְעֵין בְּשָׂרִים חֲלִיפָתוֹ יִתְּנוּ וַיִּצְדָּקוּ יָגֹלּוּ מָסַךְ הַכְּזָבִים
עוד הבו לי כוכב משרת לבנה לפיד האש אשר שימר הגחלת
ואילן גבה קומה רחב ועב צמרת אשר סיכך בעד שיח פרא
הבל הבלים, תחתונים במקום עליונים ועליונים ממקומם נפקדו
ותלונותיהם יערכו ישגרו ללבבי ובהמייתו ילונו
באחת נעורתי משנתי
ראשי למטה
ורגלי ממעל
ואחזה עולם הפוך
הראשית ברגל בעקב כהה הרגש
ובפעמים המגלים את לבם לאדמה
והראש טמון בחול בין רגבי הקללה
והלב נותר באמצע
משורר הוא כדרכו
אחת היא לו הפדות והסבל
על כולם ישנה פרקו
הבל הבל הבל
ועיני הטמונות בחול
מעשי שרץ ונמלה יגידו
זריזות אומללה ובהילות תמוהה
ללבי שיחם לא יסתירו
והמוח לא ידע דבר טמון הוא עמוק
בשוחה ובקבר החי
בטרם צאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו