- הודעות
- 1,014
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 3,423
- נקודות
- 369
א. כתב בפסקי הרא"ש פ"ב סעי' ג', מצות נר חנוכה משתשקע החמה עד חצי שעה ואין צריך ליתן בה שמן אלא כדי אותו שיעור ואם נתן בה יותר מזה השיעור יכול הוא לכבותה [או להשתמש לאורה אחר שדלקה כשיעור]. ולאחר זה הזמן עבר עיקר זמנה. ומ"מ אנו שאנו מדליקין בפנים בבית ואין היכרא אלא לפני בני הבית אין להקפיד על שיעור זה:
והיה מקום לשמוע שכוונתו שבימינו אין צריך להקפיד להדליק בזמן הזה, וכמש"כ תוספות בשבת כא,ב ד"ה דאי לא אדליק מדליק - אבל מכאן ואילך עבר הזמן אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי ומ"מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים. עכ"ל.
אבל בספר מנהגי מהר"ש מנוישטאט (רביה דמהרי"ל) למד לשון הרא"ש כפשוטו, דהמדליק בתוך ביתו אינו צריך להדליק משך חצי שעה! וז"ל בסי' תק"מ: ובסימני אשירי כתב שבזמן הזה נרות של חנוכה אין צריכין שיעור, כי דווקא בימיהם שהיו עושין הכירא לבני רשות רבים היה השיעור עד שתכלה רגל מן השוק. ומהאי טעמא אמר מה"ר שלום שמי שירצה יכול ליקח נרות קטנים, אף על פי שאינן דולקות כי אם זמן מועט, וא"ה נכון ליקח מעט שיעור לנר. עכ"ל. והביאו הדרכי משה סי' תרע"ב.
וסברתו י"ל, שפשיטא ליה שלא תקנו לפרסם לאותו אדם משך חצי שעה, אלא כל אותו הזמן מתחלפים העוברים והשבים וכל אחד מהם כשרואה מתפרסם הנס אצלו. אבל כשמדליק בתוך ביתו, והרואים כולם נמצאים באותה שעה ורואים הנרות, שוב אין ענין במשך הזמן.
ב. בגמ' כא,ב פירשו מש"א מצוותה משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק בב' אופנים, א. דאי לא אדליק מדליק, ב. א"נ לשיעורא.
ויש מקום לפרש שאחר שכלתה רגל מן השוק אין שייך יותר שום ענין בהדלקת הנר (וכד' הרמב"ם), ומש"א לשיעורא לא אתי לחלוק, אלא בא לדון על ענין אחר.
שהנה דרך משל כשאמרו ק"ש עד ג' שעות, ודאי שאין המכוון שיקרא ק"ש כל אותם ג' שעות, אלא שמעשה הקריאה הנמשך כמה דקות יקיימנו בטווח הזמן של עד ג"ש. ועל דרך זה היה מקום לומר שהדלקת נר חנוכה היא לרגע קט, ומש"א עד שתכלה רגל היינו דאי לא אדליק מדליק, שכל עוד שלא כלתה הרגל חייב להדליק, אבל המדליק דיו בהדלקה למזמן מועט. ועל זה אמרו שאינו כן, אלא יש כאן שיעור, שציווהו שידליק באופן שיהיה הנר ראוי להאיר כל משך הזמן ששייך בו פרסום הנס, והיינו כשמדליק כשתשקע החמה יהא בו שמן כדי לדלוק עד שתכלה רגל.
ועתה נדון לפי"ז, מה יעשה מי שלא הדליק בשקיעת החמה מיד, ובא ומדליק רבע שעה אחר השקיעה, עד כמה צריך ליתן שמן.
מחד גיסא י"ל שתקנו נתינת שמן משך זמן של חצי שעה, ואף שהדלקתו תתמשך אר שתכלה רגל לא משתנית צורת התקנה, אך מאידך גיסא י"ל דלעולם אחר שתכלה רגל מן השוק אין שום מקום וענין להדליק שאין בזה שום פרסום הנס, ובמקרה זה צריך ליתן שמן למשך כל הזמן שמתקיים בו הפרסום, דהיינו רבע שעה עד דכליא רגל דתרמודאי.
כתב השו"ע או"ח תרעב,ב: שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור.
וכתב המג"א ס"ק ב':
הלכך צריך ליתן וכו'. משמע דאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה א"צ ליתן שמן כ"כ רק עד שתכלה רגל מן השוק. והיה מקום לשמוע שכוונתו שבימינו אין צריך להקפיד להדליק בזמן הזה, וכמש"כ תוספות בשבת כא,ב ד"ה דאי לא אדליק מדליק - אבל מכאן ואילך עבר הזמן אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי ומ"מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים. עכ"ל.
אבל בספר מנהגי מהר"ש מנוישטאט (רביה דמהרי"ל) למד לשון הרא"ש כפשוטו, דהמדליק בתוך ביתו אינו צריך להדליק משך חצי שעה! וז"ל בסי' תק"מ: ובסימני אשירי כתב שבזמן הזה נרות של חנוכה אין צריכין שיעור, כי דווקא בימיהם שהיו עושין הכירא לבני רשות רבים היה השיעור עד שתכלה רגל מן השוק. ומהאי טעמא אמר מה"ר שלום שמי שירצה יכול ליקח נרות קטנים, אף על פי שאינן דולקות כי אם זמן מועט, וא"ה נכון ליקח מעט שיעור לנר. עכ"ל. והביאו הדרכי משה סי' תרע"ב.
וסברתו י"ל, שפשיטא ליה שלא תקנו לפרסם לאותו אדם משך חצי שעה, אלא כל אותו הזמן מתחלפים העוברים והשבים וכל אחד מהם כשרואה מתפרסם הנס אצלו. אבל כשמדליק בתוך ביתו, והרואים כולם נמצאים באותה שעה ורואים הנרות, שוב אין ענין במשך הזמן.
ב. בגמ' כא,ב פירשו מש"א מצוותה משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק בב' אופנים, א. דאי לא אדליק מדליק, ב. א"נ לשיעורא.
ויש מקום לפרש שאחר שכלתה רגל מן השוק אין שייך יותר שום ענין בהדלקת הנר (וכד' הרמב"ם), ומש"א לשיעורא לא אתי לחלוק, אלא בא לדון על ענין אחר.
שהנה דרך משל כשאמרו ק"ש עד ג' שעות, ודאי שאין המכוון שיקרא ק"ש כל אותם ג' שעות, אלא שמעשה הקריאה הנמשך כמה דקות יקיימנו בטווח הזמן של עד ג"ש. ועל דרך זה היה מקום לומר שהדלקת נר חנוכה היא לרגע קט, ומש"א עד שתכלה רגל היינו דאי לא אדליק מדליק, שכל עוד שלא כלתה הרגל חייב להדליק, אבל המדליק דיו בהדלקה למזמן מועט. ועל זה אמרו שאינו כן, אלא יש כאן שיעור, שציווהו שידליק באופן שיהיה הנר ראוי להאיר כל משך הזמן ששייך בו פרסום הנס, והיינו כשמדליק כשתשקע החמה יהא בו שמן כדי לדלוק עד שתכלה רגל.
ועתה נדון לפי"ז, מה יעשה מי שלא הדליק בשקיעת החמה מיד, ובא ומדליק רבע שעה אחר השקיעה, עד כמה צריך ליתן שמן.
מחד גיסא י"ל שתקנו נתינת שמן משך זמן של חצי שעה, ואף שהדלקתו תתמשך אר שתכלה רגל לא משתנית צורת התקנה, אך מאידך גיסא י"ל דלעולם אחר שתכלה רגל מן השוק אין שום מקום וענין להדליק שאין בזה שום פרסום הנס, ובמקרה זה צריך ליתן שמן למשך כל הזמן שמתקיים בו הפרסום, דהיינו רבע שעה עד דכליא רגל דתרמודאי.
כתב השו"ע או"ח תרעב,ב: שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור.
וכתב המג"א ס"ק ב':
והפר"ח פליג, עי' פמ"ג.
