שלום וברכה!
ברצוני לעלות נושא מאוד נרחב, לגבי גדרי האמונה וההשתדלות.
הדברים רחבים וחלוקים מאוד ואשמח לשמוע דעת התורה של כבוד הרבנים, אמנם אשמח כמה שיותר יביאו מקורות לדברים.
הנידון שיצא לי לדון אם בחור בימים האחרונים, לגבי אברכי הכוללים מאוכלי המן האם זה מוגדר שהם מקרים דבר או יותר נכון מפחיתים לעצמם ממה שהיו יכולים לקבל אילו היו עובדים או לאו.
ועוד נידון לגבי חובת ההשתדלות של אברך לפרנסה או שבמקום שהיציאה מהסטנדר מזיקה לרוחניות שלו אין כלל חובת השתדלות.
הנידון מסתעף נורא ע"כ אשמח שכל אחד יוסיף את הראיה שלו.
שאלתך הנפלאה לעניות דעתי היא אחת מהבחירות הקשות שיש לו לאדם.
בורא עולם ברא את עולמו במציאות שיש "בחירה", והנה, אילו לאדם עובד, והבדיל אברך העמל בלימוד התורה היה את אותה רמת חיים אזי היה מצטמצם מאוד חופש הבחירה, כי מדוע שאני לא אלך לשבת בכולל ולהנות מלימוד מתוק?
ודוקא ע"י מה שנראה, שהעובדים חיים ברמה גבוהה יותר, זה עצמו גורם לבחירה להיות שווה.
וכאן מגיע שאלת השאלות, האם האדם בוחר בחיי שעה, שמניסיון מר עמוסים בעבודה, ובקנאה נוראה ועצומה בנושאי כיתרה של תורה, ואין בהם מנוחה, או שהוא בוחר בחיי נצח בעולם הזה ובעולם הבא.
ולעניות דעתי אם יאמר לך אדם שאנשי העולם לא נהנים ממנו יותר מבני התורה, הרי שהוא שקרן, והראיה, תצא למסעדות ולאתריי בילוי ותחפש שם את אברכי הכולל, לא תמצא אותם שם, תראה את הרכבים של אנשי התורה ואת הרכבים של אנשי העולם, תראה את הבתים של אנשי התורה ואת הבתים של אנשי העולם... ברור שאנשי העולם יותר עסוקים ומנצלים את העולם הזה.
אך שיהיה לך ברור, האושר האמיתי הצרוף, נמצא אך ורק אצל בני התורה!
הם, ורק הם יודעים להנות באמת מהחיים, וזה לא מליצה, אלא אמת פשוטה, שככל שאתה יותר מחובר את התורה אתה הרבה הרבה יותר מאושר.
וכסף אינו מטרה, אלא אמצעי להשגת האושר וכדו', וא"כ ודאי שאין מאושרים כבני התורה!!!
