ר' יעקב קראנץ מוילנא [תק"א - תקס"ה] נולד בשנת תק"א לאביו ר' זאב וולף. נישא בגיל ח"י, ובתחילת חייו היה במעזריטש בבית חותנו, והיה דרשן בעל שיעור קומה.
רבינו בראשית דרכו מיאן לקחת שכר בעבור דרשותיו המאלפות. אלא שלא לעולם חוסן, חמיו ירד מנכסיו, או אז נאלץ להסכים לקבל את הפרוטות שהוצעו לו. לימים עבר לדובנא ושם השתקע. חיבר ספרים על התורה על המגילות על תיקון המידות ועוד. היה ירא שמים גדול, וענק בתורה ובעבודה. אמנם מוכר הוא בעולם רק כ"חכם המשלים" אך לבד מתואר חשוב זה אשר אינו נוגע בקצה הודו, היה הוא גאון בתורה ובהלכה.
לענ"ד הסיבה בשלה ידוע כממשיל משלים, היא דווקא בגלל היות עובדה זו ברת השגה יותר מאשר לתפוס צדיק בעל שיעור קומה שכל דרכיו בקדושה ובטהרה, שאין אנו יכולים להבין ולתאר דבר שלא השגנו בעצמנו. היה אהובו של הגר"א, שהפציר בו להשמיע בפניו את דרשותיו, אך משסירב הבין הגר"א שיש משהו, וכששאלו אודות הדבר, 'הוכיחוֹ' המגיד ביראת כבוד ש'לא טוב היות האדם לבדו', [הגר"א היה בחייו מסתגר מאד והיה ספון בד' אמותיו, הוא סירב לקבל ע"ע משרת רבנות כל שהיא ואפילו ישיבה לא פתח, תלמידיו המוכרים היו אילו שיושבים בחצר ביתו ומסתופפים ולומדים את תורתו] ואמר לו שהחכמה בלהיות גדול היא למרות ההתחככות ב'פשוטי העם'.
[חשבתי שזה יכול להיות רמוז בכתוב (איוב כח יב) "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" מתוך היותך נמצא עם 'אַיִן' - הריקים, לפחות לעומתך. ומעניין לעניין בא"ע, הזוהר (ויקרא מז:) מפרש את הפסוק במשלי (קהלת ב) וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת וְגוֹ', ...הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, אֲמַאי אָמַר וְרָאִיתִי אָנִי, וְכִי שְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא לָא יַדְעֵי וְלָא חָמָאן דָּא?. אֲפִילּוּ מַאן דְּלָא יָדַע חָכְמְתָא מִן יוֹמוֹי ...יָדַע הַאי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ. וְהוּא שָׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר רָאִיתִי אָנִי?!.
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, מַאן חַכִּים כִּשְׁלֹמֹה ...וּמַה דְּאִיהוּ חָמָא לָא חָמָא בַּר נָשׁ אָחֳרָא!, ...וְתַנְיָא, וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת. מִן הַסִּכְלוּת מַמָּשׁ, אָתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא, דְּאִלְמָלֵא לָא אִשְׁתְּכַח שְׁטוּתָא בְּעָלְמָא, לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא חָכְמְתָא וּמִלּוֹי. וְתָאנָא חִיּוּבָא הוּא עַל בַּר נָשׁ דְּאוֹלִיף חָכְמְתָא, לְמֵילַף זְעֵיר מִן שְׁטוּתָא, וּלְמִנְדַּע לָהּ. בְּגִין דְּאָתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא בְּגִינֵיהּ. כְּמָה דְּאַתְיָא תּוֹעַלְתָּא לִנְהוֹרָא מֵחֲשׁוֹכָא, דְּאִלְמָלֵא חֲשׁוֹכָא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע נְהוֹרָא. וְלָא אַתְיָיא תּוֹעַלְתָּא לְעָלְמָא מִנֵּיהּ. ...וְהַיְינוּ דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כַּד הֲווֹ יַלְפִין מִנֵּיהּ חַבְרַיָּיא רָזֵי דְּחָכְמְתָא, הֲוָה מְסַדֵּר קָמַיְיהוּ פִּרְקָא דְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא!, בְּגִין דְּיֵיתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא בְּגִינֵיהּ"].
יש מכתב מהגר"א אליו בו מתבטא "הרב המופלא בתורה, המפורסם לשבח, כבוד מוהר"ר מגיד המישרים דק"ק דובנא", וזה למרות שהיו בניהם חילוקי דעות, ועוד שמעולם לא יצא נגד החסידות, ושמעתי כי אף פגש את השרף מקוצק בהיותו צעיר [וזה קצת פלא כי רק כשהיה רבינו בן 46 נולד ר' מנחם מענדל מורגנשטרן [תקמ"ז – תרי"ט]].
המשל להלן הוא משל חזק מאד, כשאר משליו, כַּפְרִי מגיע לשוק בחורף והוא לבוש בגדים חמים, נכנס לחנות בגדי משי וביקש לקנות, המוכר נטל בגד במידתו ומסר לו אותו, בינתיים הולך הכפרי ומודד את הבגדים, מודד שוב ושוב, ומגלה שהם דחוקים עליו ואינם מתאימים לו כלל, "האם אתה מהתל בי?" הוא קורא בכעס לבעל החנות, "הבגדים לא מתאימים" בעל החנות בבבת שחוק עונה לנבער "הם מתאימים, פשוט עליך להוריד קודם את הבגדים העבים שאתה לובש ורק אז ללבוש את המשי". הנמשל הוא התורה, שאינה נוחה לאדם ואינה מתאימה לו, כל עוד הוא עטוף בבגדים אחרים - תאוות והבלים.
הרב עובדיה יוסף היה מזכירו פעמים רבות בשיעוריו [שיעוריו הידועים ביותר הינם שיעורים אותם מסר לבעלי בתים, שיעורים אלו היו בעלי אופי עממי ביותר אשר היה מרתקם ומחזקם מאד, בכך התאפיין הגר"ע יותר מהרבה בני דורו שידע עם כל גדולתו לרדת לשכבות החלשות ולדעת עניינם], ואף בהנהגות הביא ממנו. לדוגמא, בספרו 'יחווה דעת' (ח"ג סי' לב) לגבי הלימוד בליל שבועות כתב, "הרה"ג גאון הדרשנים רבי יעקב קראנץ זצ"ל - המגיד מדובנא, היה בחג השבועות בבית המדרש של הגר"א מוילנא. הגר"א היה לומד התיקון של ליל חג השבועות, והמגיד מדובנא למד תלמוד. שאל אותו הגר"א מדוע אין הוא לומד התיקון - כנהוג, והשיב - כדרכו בקודש - על פי משל; אברך אחד לאחר חתונתו היה יושב ובטל, שאל אותו חותנו מדוע אינך עוסק במסחר, השיב האברך איני יודע איך לעסוק במסחר. אמר לו חותנו, לך נא לשוק והסתכל במעשה הסוחרים, וכאשר הם עושים תעשה. הלך וראה שהסוחרים תולים בחלון הראוה דוגמאות של הסחורות שלהם מינים ממינים שונים, כדי שעל פי הדוגמאות יוכלו הלקוחות לבחור את הסחורה הדרושה להם. מה עשה הלך ושכר לו חנות וקנה לו קצת דוגמאות ותלה אותן בחלון הראוה, והחנות ריקה מכל סחורה. כאשר נודע הדבר לחותנו התחיל לשחק עליו לאמור, לסוחרים האלה יש סחורות רבות בכמות הנדרשת ללקוחות, והדוגמאות הם רק כדי לבחור את הסחורה שמוצאת חן בעיניהם, ואילו אתה, החנות שלך ריקה מכל וכל, בשביל מה לך הדוגמאות?!. הנמשל הוא, מורי ורבי הגאון מוילנא מלא ברכת ה' בתורה בנביאים ובכתובים, בתלמוד ובמדרשים, אוצר נחמד ושמן, והערב הוא עוסק רק בקטעי הפסוקים והמאמרים הנכללים בתיקון של ליל חג השבועות, והם הדוגמאות של כל מין ומין אשר צבר ברוב שקידתו וחוכמתו כיד ה' הטובה עליו. ואילו אדם כמוני שלא קרא ולא שנה ולא למד כלום בכל השנה, ובביתי אין לחם ושמלה, אם אקרא את התיקון, ישימוני ללעג וקלס, הואיל והמחסן שלי ריק לגמרי מכל סחורה, ולרש אין כל... לפיכך אני יושב ולומד כאשר תשיג ידי - יד כהה. (שיח שרפי קודש ח"ג סי' תמז).
רבנו השאיר אחריו חיבורים יקרים, 'אהל יעקב', דרושים על התורה, 'קול יעקב' דרושים על חמש מגילות, 'כוכב מיעקב', דרושים על ההפטרות, 'אמת ליעקב', דרושים על הגדה של פסח, 'ספר המידות', ביאורים על תכונת המידות. רבנו לא הוא הוציא את ספריו לאור, את כל הספרים הללו ועוד רבים, זכה והוציא תלמידו, יהודי בשם ר' אברהם דב בער פלאם, אשר כבר בחייו התחקה אחר מנהגי רבינו וצורת דרשותיו, והוציא על כך חיבור, ולאחר פטירתו של רבינו, חיפש את כתביו הרבים, ומשמצא ביקש את רשותו של בנו ר' יצחק, והוא נתן לו בלעדיות על הוצאת ספריו, ועד עתה על ספרי רבינו הוא מוזכר. רבינו נפטר בי"ז טבת שנת תקס"ה, זכר צדיק לברכה.
רבינו בראשית דרכו מיאן לקחת שכר בעבור דרשותיו המאלפות. אלא שלא לעולם חוסן, חמיו ירד מנכסיו, או אז נאלץ להסכים לקבל את הפרוטות שהוצעו לו. לימים עבר לדובנא ושם השתקע. חיבר ספרים על התורה על המגילות על תיקון המידות ועוד. היה ירא שמים גדול, וענק בתורה ובעבודה. אמנם מוכר הוא בעולם רק כ"חכם המשלים" אך לבד מתואר חשוב זה אשר אינו נוגע בקצה הודו, היה הוא גאון בתורה ובהלכה.
לענ"ד הסיבה בשלה ידוע כממשיל משלים, היא דווקא בגלל היות עובדה זו ברת השגה יותר מאשר לתפוס צדיק בעל שיעור קומה שכל דרכיו בקדושה ובטהרה, שאין אנו יכולים להבין ולתאר דבר שלא השגנו בעצמנו. היה אהובו של הגר"א, שהפציר בו להשמיע בפניו את דרשותיו, אך משסירב הבין הגר"א שיש משהו, וכששאלו אודות הדבר, 'הוכיחוֹ' המגיד ביראת כבוד ש'לא טוב היות האדם לבדו', [הגר"א היה בחייו מסתגר מאד והיה ספון בד' אמותיו, הוא סירב לקבל ע"ע משרת רבנות כל שהיא ואפילו ישיבה לא פתח, תלמידיו המוכרים היו אילו שיושבים בחצר ביתו ומסתופפים ולומדים את תורתו] ואמר לו שהחכמה בלהיות גדול היא למרות ההתחככות ב'פשוטי העם'.
[חשבתי שזה יכול להיות רמוז בכתוב (איוב כח יב) "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" מתוך היותך נמצא עם 'אַיִן' - הריקים, לפחות לעומתך. ומעניין לעניין בא"ע, הזוהר (ויקרא מז:) מפרש את הפסוק במשלי (קהלת ב) וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת וְגוֹ', ...הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, אֲמַאי אָמַר וְרָאִיתִי אָנִי, וְכִי שְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא לָא יַדְעֵי וְלָא חָמָאן דָּא?. אֲפִילּוּ מַאן דְּלָא יָדַע חָכְמְתָא מִן יוֹמוֹי ...יָדַע הַאי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ. וְהוּא שָׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר רָאִיתִי אָנִי?!.
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, מַאן חַכִּים כִּשְׁלֹמֹה ...וּמַה דְּאִיהוּ חָמָא לָא חָמָא בַּר נָשׁ אָחֳרָא!, ...וְתַנְיָא, וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת. מִן הַסִּכְלוּת מַמָּשׁ, אָתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא, דְּאִלְמָלֵא לָא אִשְׁתְּכַח שְׁטוּתָא בְּעָלְמָא, לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא חָכְמְתָא וּמִלּוֹי. וְתָאנָא חִיּוּבָא הוּא עַל בַּר נָשׁ דְּאוֹלִיף חָכְמְתָא, לְמֵילַף זְעֵיר מִן שְׁטוּתָא, וּלְמִנְדַּע לָהּ. בְּגִין דְּאָתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא בְּגִינֵיהּ. כְּמָה דְּאַתְיָא תּוֹעַלְתָּא לִנְהוֹרָא מֵחֲשׁוֹכָא, דְּאִלְמָלֵא חֲשׁוֹכָא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע נְהוֹרָא. וְלָא אַתְיָיא תּוֹעַלְתָּא לְעָלְמָא מִנֵּיהּ. ...וְהַיְינוּ דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כַּד הֲווֹ יַלְפִין מִנֵּיהּ חַבְרַיָּיא רָזֵי דְּחָכְמְתָא, הֲוָה מְסַדֵּר קָמַיְיהוּ פִּרְקָא דְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא!, בְּגִין דְּיֵיתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא בְּגִינֵיהּ"].
יש מכתב מהגר"א אליו בו מתבטא "הרב המופלא בתורה, המפורסם לשבח, כבוד מוהר"ר מגיד המישרים דק"ק דובנא", וזה למרות שהיו בניהם חילוקי דעות, ועוד שמעולם לא יצא נגד החסידות, ושמעתי כי אף פגש את השרף מקוצק בהיותו צעיר [וזה קצת פלא כי רק כשהיה רבינו בן 46 נולד ר' מנחם מענדל מורגנשטרן [תקמ"ז – תרי"ט]].
| משליו
פעם הטיב לבאר מדוע העשירים נוטים לתרום ממון לנכים ואומללים, אך בשעה שמציעים להם לתמוך בתורה מיד מתרגזים, "הנטייה הראשונית שמעוררת חמלה של אדם על אדם, היא המחשבה ה'תת-הכרתית' של איך אני הייתי מרגיש שם... וכאשר האדם לא רוצה להיות במצב הזה, הוא משלשל כמה פרוטות - סוג־של תעודת ביטוח - בתת ההכרה בלבד - שלי זה לא יקרה, הרי תומך אני באחרים, אך כשרואה ת"ח, משום מה לא מתעורר אצלו שום חשש שייהפך להיות כמוהו...המשל להלן הוא משל חזק מאד, כשאר משליו, כַּפְרִי מגיע לשוק בחורף והוא לבוש בגדים חמים, נכנס לחנות בגדי משי וביקש לקנות, המוכר נטל בגד במידתו ומסר לו אותו, בינתיים הולך הכפרי ומודד את הבגדים, מודד שוב ושוב, ומגלה שהם דחוקים עליו ואינם מתאימים לו כלל, "האם אתה מהתל בי?" הוא קורא בכעס לבעל החנות, "הבגדים לא מתאימים" בעל החנות בבבת שחוק עונה לנבער "הם מתאימים, פשוט עליך להוריד קודם את הבגדים העבים שאתה לובש ורק אז ללבוש את המשי". הנמשל הוא התורה, שאינה נוחה לאדם ואינה מתאימה לו, כל עוד הוא עטוף בבגדים אחרים - תאוות והבלים.
הרב עובדיה יוסף היה מזכירו פעמים רבות בשיעוריו [שיעוריו הידועים ביותר הינם שיעורים אותם מסר לבעלי בתים, שיעורים אלו היו בעלי אופי עממי ביותר אשר היה מרתקם ומחזקם מאד, בכך התאפיין הגר"ע יותר מהרבה בני דורו שידע עם כל גדולתו לרדת לשכבות החלשות ולדעת עניינם], ואף בהנהגות הביא ממנו. לדוגמא, בספרו 'יחווה דעת' (ח"ג סי' לב) לגבי הלימוד בליל שבועות כתב, "הרה"ג גאון הדרשנים רבי יעקב קראנץ זצ"ל - המגיד מדובנא, היה בחג השבועות בבית המדרש של הגר"א מוילנא. הגר"א היה לומד התיקון של ליל חג השבועות, והמגיד מדובנא למד תלמוד. שאל אותו הגר"א מדוע אין הוא לומד התיקון - כנהוג, והשיב - כדרכו בקודש - על פי משל; אברך אחד לאחר חתונתו היה יושב ובטל, שאל אותו חותנו מדוע אינך עוסק במסחר, השיב האברך איני יודע איך לעסוק במסחר. אמר לו חותנו, לך נא לשוק והסתכל במעשה הסוחרים, וכאשר הם עושים תעשה. הלך וראה שהסוחרים תולים בחלון הראוה דוגמאות של הסחורות שלהם מינים ממינים שונים, כדי שעל פי הדוגמאות יוכלו הלקוחות לבחור את הסחורה הדרושה להם. מה עשה הלך ושכר לו חנות וקנה לו קצת דוגמאות ותלה אותן בחלון הראוה, והחנות ריקה מכל סחורה. כאשר נודע הדבר לחותנו התחיל לשחק עליו לאמור, לסוחרים האלה יש סחורות רבות בכמות הנדרשת ללקוחות, והדוגמאות הם רק כדי לבחור את הסחורה שמוצאת חן בעיניהם, ואילו אתה, החנות שלך ריקה מכל וכל, בשביל מה לך הדוגמאות?!. הנמשל הוא, מורי ורבי הגאון מוילנא מלא ברכת ה' בתורה בנביאים ובכתובים, בתלמוד ובמדרשים, אוצר נחמד ושמן, והערב הוא עוסק רק בקטעי הפסוקים והמאמרים הנכללים בתיקון של ליל חג השבועות, והם הדוגמאות של כל מין ומין אשר צבר ברוב שקידתו וחוכמתו כיד ה' הטובה עליו. ואילו אדם כמוני שלא קרא ולא שנה ולא למד כלום בכל השנה, ובביתי אין לחם ושמלה, אם אקרא את התיקון, ישימוני ללעג וקלס, הואיל והמחסן שלי ריק לגמרי מכל סחורה, ולרש אין כל... לפיכך אני יושב ולומד כאשר תשיג ידי - יד כהה. (שיח שרפי קודש ח"ג סי' תמז).
רבנו השאיר אחריו חיבורים יקרים, 'אהל יעקב', דרושים על התורה, 'קול יעקב' דרושים על חמש מגילות, 'כוכב מיעקב', דרושים על ההפטרות, 'אמת ליעקב', דרושים על הגדה של פסח, 'ספר המידות', ביאורים על תכונת המידות. רבנו לא הוא הוציא את ספריו לאור, את כל הספרים הללו ועוד רבים, זכה והוציא תלמידו, יהודי בשם ר' אברהם דב בער פלאם, אשר כבר בחייו התחקה אחר מנהגי רבינו וצורת דרשותיו, והוציא על כך חיבור, ולאחר פטירתו של רבינו, חיפש את כתביו הרבים, ומשמצא ביקש את רשותו של בנו ר' יצחק, והוא נתן לו בלעדיות על הוצאת ספריו, ועד עתה על ספרי רבינו הוא מוזכר. רבינו נפטר בי"ז טבת שנת תקס"ה, זכר צדיק לברכה.