סוכות, שמח"ת ושמ"ע הושענא רבה - עניינו, כללי (1 צופה)

[נראה לפשוט]

כידוע כי יום חיתום הדין הוא הו"ר, הציבור מתייחס לכך פחות ברצינות, אבל צריך לדעת המעשה שהיה בהחת"ס, שנפטר כידוע מיד לאחר סוכות ואמר כי את הדין דר"ה ויוה"כ עבר, ואילו את הדין דהו"ר לא עבר עכ"ל, והדבר מעורר רצינות מסויימת. מה העניין ב"משמר" הזה? האם זה שייך לעיקר הדין? מהו עניין הפתקא הזו?, מהי עבודת ה' הראוי' ביום זה?
[ואציין בזה מש"כ בספר שריד לדור דעה כי הגרמ"ד הלוי זללה"ה לא הסכים שיכנסו להגיד אגוט קוויטל בהו"ר אלא היה לפניו ספר תהילים כל אותו היום והיה מפוחד מאוד וסיפר שכן נהג אביו הגרי"ז.

 

[חיים ארוכים]

בנגלה לא מובא ענין הפתקים, וכל החיתום הוא באשר בחג נידונים על המים והכל הולך אחר החיתום, והושענא רבה הוא החיתום של סוכות, -כן כ' בטור ובמשנה ברורה,
וכן כ' בראשונים דכל ארבעת המינים הוא כדי שתתברך לכם הגשמים, וביונתן בן עוזיאל כ' דשבעת ימים תתכנסו לבקש על המטר,
והוא הרבה מענין החג.
והנה בימינו קשה לתפוס זאת, אך בימים מקדם שבהם הכל רואים שהחיים תלויים בגשם, זה היה ממש ניכר כדין על החיים והמות,

אמנם גם בנגלה נראה דאינו רק דין על המטר, דכבר העתיקו הפוסקים את הסימם לילך לראות בליל הושענא רבא אם נראה בבואה דבבואה דאז הוא סימן לחיים של כל השנה...

 

[נדיב לב]

עפ"י הנגלה ובפרט ע"פ הקבלה יש בהו"ר עניינים נוספים. ברכת 'פיתקא טובא' בהושענא רבה ובשמיני עצרת

"אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אם אין כפרה לבניך בראש השנה, תהא ביו"כ; ואם לאו - תהא בהושענא רבה" (מטה משה).

לבוש אורח חיים סימן תרסד
יום חמישי של חול המועד שהוא שביעי של סוכות קורין אותו הושענא רבה, לפי שמרבין בו בערבה כמו שיתבאר, ונוהגין להרבות בו במזמורים כמו ביום טוב, וכן אומרים מהאי טעמא קדושה רבה במוסף, והוא נעריצך, כבודו מלא עולם וכו', ומרבין קצת בנרות כמו ביום הכיפורים, לפי שבחג נידונין על המים, והיום הוא יום אחרון של דין המים אשר כל חיי אדם תלויין במים, והכל הולך אחר החיתום. ועוד נ"ל טעם למעלות יום זה על שאר הימים, כי לפי סדר השנים ועיבורן יהיה יום הושענא רבה כמו יום כיפור, כאשר כתבתי בדרשות והוא זה, כבר ידעת ששנת חמה יתירה על שנת הלבנה י' ימים כ"א שעות ר"ד חלקים, ולפי זה בקל תוכל להבין, שאם קבענו ראש השנה בראשון ביום המולד כאשר ראוי להיות, לא יכלה אותו שנה שנת החמה אלא כמו י' ימים אחר המולד של תשרי הבא, והרי יהיה לפי זה ראש השנה של החמה בשנה הבאה י' ימים אחר המולד, והוא יום כיפור של שנה השני, וא"כ לפי זה בשנה השנית כשתתחיל שנת החמה ביום יום כיפור, לא יכלה אותו שנת החמה עד יום הושענא רבה של שנה שלישית, ואח"כ בשנה השלישית כבר ידעת שמעברין השנה, ויחזור להיות בשנה הרביעי ראש השנה של החמה ביום ראש השנה של מולד הלבנה, ואח"כ יחזור הסדר בשלשה שנים הבאים כמו שכתבתי באלו השלשה שנים, וכן יהיה לעולם חוזר חלילה, ושם בדרשותי כתבתי החשבון מכוון על אופן זה מיום בריאת עולם עד עכשיו. על כן אומר אני שזה אחד מן הטעמים בכוונת התורה שקבעה לעולם יום כיפור בעשור לחדש, ושקבע הבורא יתברך לעולם חתימת הדין ביום הושענא רבה כפי קבלתנו האמיתית, שכיון שהוקדשו והוקבעו אלו הימים לימי דין וסליחה וכפרה מתחלת הבריאה, מפני שהיו ימים הראשונים משנת החמה כאשר כתבתי, אף על פי שלפעמים לא יכוונו ממש כך בחדש, בפרט בשנת ח' וי"ט למחזור קטן כידוע ליודעים מעט בחכמת העיבור, מ"מ לא זזו ממקומן לקובען לעולם ימי דין וסליחה וכפרה, וזה נ"ל טעם ברור מסודות טעמי התורה הש"י יראנו נפלאות מתורתו.

ביאור הגר"א סימן תרסד סעיף א וז"ל: כתבו כו'. שאז גמר דין של האדם גם כן עם המים שהמים חיים לעולם ואמרו עשרה דברים נקראו חיים כו' וכתיב ונסו הצללים סר צלם מעליהם עכ"ל.

האר"י בשער הכוונות דרוש סוכות וז"ל: ואמנם עיקר הדין שנידון העולם עתה להמסר הפתקין שנחתמו בנעילת יוה"כ על יום הושענא רבה, ונמסרין ביד השלוחים לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב, אבל אעפ"י שנמסרו הפתקי' בידם ךא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונשש הכתוב באות' הפתקי' עד יום ח' עצרת, כדי לתת עוד זמן אל החוטאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הושענא רבה יום אחרון של הלולב והסוכה, ואם ישובו יחזרו לקחת את הפתקים מידם, ואם לאו אין עוד תקנה בתשובה מאז ואילך. ואף עפ"י שאמרו בספר הזהר כי כיון דנפקי פתקין מבי מלכא תו לא הדרי, דיבר בהווה כי בלי ספק שמי שלא נתעורר לשוב בתשובה מעת נעילת יוה"כ עד יום הו"ר, לא ישוב ביום ההוא, וכיון שלא ישוב בו ביום תו לא הדרי, אבל ודאי שאם יזדמן מי שישוב ודאי שיקרעו גזר דינו וחזרו לקחת פתקא שלו מיד השלוחי'. וראיה לזה מ"ש בס' הראקנטי, כי נעשה הדבר באדם א' שנסתכל באור הלבנה ולא מצא צל על ראשו, וחזר בלילה והתפלל ובכה ושב בתשובה וחזר וראה צל על ראשו וחזר הצלם למקומו, ולכן כל יום הו"ר יש בו קצת דינין אעפ"י שנגמר הדין בחצות הראשו' של לילה כנ"ל. והטעם לפי שעדיין הדין תלוי עד יום ח' עצרת כנ' לראות אם ישובו בתשובה ולכן יש נוהגים לומר סליחות אחר חצות ליל הו"ר קרוב לאשמורת וכו'. וגם צריך ליזהר לכיון האדם דעתו במאד מאד בתפלת יוה"ר ובכל מעשיו ביום ההוא, כיון שעדיין יש לו תקנה אז כי אח"כ אין לו עוד תקנה. ע"כ.

בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת וזאת הברכה
בליל הושענא רבא, בעת חצות לילה, נגמר ונעשה בחינת חותם החיצון למעלה, כי ביום הכיפורים נגמר חותם הפנימי שהוא העיקר יותר, ולכן בהושענא רבא, נמסרין הפתקין, ואף על פי שנמסרו הפתקין, יש עוד זמן להצלה, עד יום שמיני עצרת, ולכן צריך להתעורר בתשובה גדולה, בהושענא רבא, ויהיה לבו חרד בתשובה, כל היום כולו:

מדבריו לא מבואר כ"כ אם החותם החיצון נגמר ונעשה בחצות, והמסירה בהמשך כל היום. בכ"מ לא צויין דווקא בשעת התפילה אלא אדרבה כתב שיהא לבו חרד כל יום הו"ר כולו. ובמה שלא נהוג לאחל פתקא טבא בשמ"ע, מסתבר לחלק בין היכן שכבר נחתמו ונמסרו הפתקים שאינו ענין אלא להצלה, ובין הו"ר שעוד לא נגמר חותם הפנימי, וממילא שייך לומר פתקא טבא. מלבד זאת בשמיני עצרת נוהגים לציין בעיקר במהותו של יום מהתורה.
​

 

[חיים ארוכים]

נראה לי שהמקור הקדום בנגלה לכך דהוא יום חותם, ברמב"ן על התורה על הפסוק סר צילם מעליהם וד' איתם אל תיראום, שם כ' דהוא יום החותם, ונראה האדם בצל שלו...

 

[דרשני]

נראה לי שהמקור הקדום בנגלה לכך דהוא יום חותם, ברמב"ן על התורה על הפסוק סר צילם מעליהם וד' איתם אל תיראום, שם כ' דהוא יום החותם, ונראה האדם בצל שלו...

לחץ כדי לכווץ...

הרמב"ן
"סר צלם מעליהם" - אבל יתכן שירמוז הכתוב למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא, לכך יאמר כבר "סר צלם מעליהם", שנגזר עליהם מיתה, ו"ה' אתנו" כי הוא השוכן בקרבנו ועושה לנו נסים ונפלאות לעיני כל רואה על כן "אל תיראום".

מהרמב"ן משמע שגם אם סר צלו, ואל יירא כי ה' בקרבנו וכו'

 

[איש האשכולות]

מקור הדבר שביום הושענא רבה נחתם החיתום האחרון של הדין, ויוצאים הפתקים - הוא בזוהר הקדוש:

"בליליא בתראה דחגא, דקא נפקן פתקין מבי מלכא" (ספר הזוהר, חלק ב, דף קמב/א).
ובלשון הקודש - "בלילה האחרון של החג [חג סוכות], יוצאים הפתקים מבית המלך".

"ביומא שביעאה דחג, הוא סיומא דדינא דעלמא, ופתקין נפקין מבי מלכא" (ספר הזוהר, חלק ג, דף לא/ב).
ובלשון הקודש - "ביום השביעי של החג, הוא יום סיום הדין של העולם ופתקים [עם גזר הדין כתוב וחתום] יוצאים מבית המלך".

ויה"ר שיהיה לכל בני ישראל ובכלל, ולחברי הפורום כאן בפרט חיתום הדין לטובה גמורה ונגלית ופתקא טבא, אמן ואמן.

גוט יום טוב!

לחץ כדי לכווץ...

 

[ירא אלקים]

מצורף מאמר של הרב בוצ'קובסקי מח"ס בעצתך תנחני שפורסם בתפוצת המייל שלו