עפ"י הנגלה ובפרט ע"פ הקבלה יש בהו"ר עניינים נוספים. ברכת 'פיתקא טובא' בהושענא רבה ובשמיני עצרת
"אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אם אין כפרה לבניך בראש השנה, תהא ביו"כ; ואם לאו - תהא בהושענא רבה" (מטה משה).
לבוש אורח חיים סימן תרסד
יום חמישי של חול המועד שהוא שביעי של סוכות קורין אותו הושענא רבה, לפי שמרבין בו בערבה כמו שיתבאר, ונוהגין להרבות בו במזמורים כמו ביום טוב, וכן אומרים מהאי טעמא קדושה רבה במוסף, והוא נעריצך, כבודו מלא עולם וכו', ומרבין קצת בנרות כמו ביום הכיפורים, לפי שבחג נידונין על המים, והיום הוא יום אחרון של דין המים
אשר כל חיי אדם תלויין במים, והכל הולך אחר החיתום.
ועוד נ"ל טעם למעלות יום זה על שאר הימים, כי לפי סדר השנים ועיבורן יהיה יום הושענא רבה כמו יום כיפור, כאשר כתבתי בדרשות והוא זה, כבר ידעת ששנת חמה יתירה על שנת הלבנה י' ימים כ"א שעות ר"ד חלקים, ולפי זה בקל תוכל להבין, שאם קבענו ראש השנה בראשון ביום המולד כאשר ראוי להיות, לא יכלה אותו שנה שנת החמה אלא כמו י' ימים אחר המולד של תשרי הבא, והרי יהיה לפי זה ראש השנה של החמה בשנה הבאה י' ימים אחר המולד, והוא יום כיפור של שנה השני, וא"כ לפי זה בשנה השנית כשתתחיל שנת החמה ביום יום כיפור, לא יכלה אותו שנת החמה עד יום הושענא רבה של שנה שלישית, ואח"כ בשנה השלישית כבר ידעת שמעברין השנה, ויחזור להיות בשנה הרביעי ראש השנה של החמה ביום ראש השנה של מולד הלבנה, ואח"כ יחזור הסדר בשלשה שנים הבאים כמו שכתבתי באלו השלשה שנים, וכן יהיה לעולם חוזר חלילה, ושם בדרשותי כתבתי החשבון מכוון על אופן זה מיום בריאת עולם עד עכשיו. על כן אומר אני שזה אחד מן הטעמים בכוונת התורה שקבעה לעולם יום כיפור בעשור לחדש, ושקבע הבורא יתברך לעולם חתימת הדין ביום הושענא רבה כפי קבלתנו האמיתית, שכיון שהוקדשו והוקבעו אלו הימים לימי דין וסליחה וכפרה מתחלת הבריאה, מפני שהיו ימים הראשונים משנת החמה כאשר כתבתי, אף על פי שלפעמים לא יכוונו ממש כך בחדש, בפרט בשנת ח' וי"ט למחזור קטן כידוע ליודעים מעט בחכמת העיבור, מ"מ לא זזו ממקומן לקובען לעולם ימי דין וסליחה וכפרה, וזה נ"ל טעם ברור מסודות טעמי התורה הש"י יראנו נפלאות מתורתו.
ביאור הגר"א סימן תרסד סעיף א וז"ל: כתבו כו'.
שאז גמר דין של האדם גם כן עם המים שהמים חיים לעולם ואמרו עשרה דברים נקראו חיים כו' וכתיב ונסו הצללים סר צלם מעליהם עכ"ל.
האר"י בשער הכוונות דרוש סוכות וז"ל: ואמנם עיקר הדין שנידון העולם עתה להמסר הפתקין שנחתמו בנעילת יוה"כ על יום הושענא רבה, ונמסרין ביד השלוחים לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב, אבל אעפ"י שנמסרו הפתקי' בידם ךא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונשש הכתוב באות' הפתקי' עד יום ח' עצרת, כדי לתת עוד זמן אל החוטאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הושענא רבה יום אחרון של הלולב והסוכה, ואם ישובו יחזרו לקחת את הפתקים מידם, ואם לאו אין עוד תקנה בתשובה מאז ואילך. ואף עפ"י שאמרו בספר הזהר כי כיון דנפקי פתקין מבי מלכא תו לא הדרי, דיבר בהווה כי בלי ספק שמי שלא נתעורר לשוב בתשובה מעת נעילת יוה"כ עד יום הו"ר, לא ישוב ביום ההוא, וכיון שלא ישוב בו ביום תו לא הדרי, אבל ודאי שאם יזדמן מי שישוב ודאי שיקרעו גזר דינו וחזרו לקחת פתקא שלו מיד השלוחי'. וראיה לזה מ"ש בס' הראקנטי, כי נעשה הדבר באדם א' שנסתכל באור הלבנה ולא מצא צל על ראשו, וחזר בלילה והתפלל ובכה ושב בתשובה וחזר וראה צל על ראשו וחזר הצלם למקומו, ולכן כל יום הו"ר יש בו קצת דינין אעפ"י שנגמר הדין בחצות הראשו' של לילה כנ"ל. והטעם לפי שעדיין הדין תלוי עד יום ח' עצרת כנ' לראות אם ישובו בתשובה ולכן יש נוהגים לומר סליחות אחר חצות ליל הו"ר קרוב לאשמורת וכו'. וגם צריך ליזהר לכיון האדם דעתו במאד מאד בתפלת יוה"ר ובכל מעשיו ביום ההוא, כיון שעדיין יש לו תקנה אז כי אח"כ אין לו עוד תקנה. ע"כ.
בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת וזאת הברכה
בליל הושענא רבא, בעת חצות לילה, נגמר ונעשה בחינת חותם החיצון למעלה, כי ביום הכיפורים נגמר חותם הפנימי שהוא העיקר יותר, ולכן בהושענא רבא, נמסרין הפתקין, ואף על פי שנמסרו הפתקין, יש עוד זמן להצלה, עד יום שמיני עצרת, ולכן צריך להתעורר בתשובה גדולה, בהושענא רבא, ויהיה לבו חרד בתשובה, כל היום כולו:
מדבריו לא מבואר כ"כ אם החותם החיצון נגמר ונעשה בחצות, והמסירה בהמשך כל היום. בכ"מ לא צויין דווקא בשעת התפילה אלא אדרבה כתב שיהא לבו חרד כל יום הו"ר כולו. ובמה שלא נהוג לאחל פתקא טבא בשמ"ע, מסתבר לחלק בין היכן שכבר נחתמו ונמסרו הפתקים שאינו ענין אלא להצלה, ובין הו"ר שעוד לא נגמר חותם הפנימי, וממילא שייך לומר פתקא טבא. מלבד זאת בשמיני עצרת נוהגים לציין בעיקר במהותו של יום מהתורה.
