סוכות, שמח"ת ושמ"ע הושענא רבה - עניינו, כללי

[יאשע בער]

הבן איש חי מביא גם רמז: מראש חודש אלול ועד הושענא רבה יש נ"א ימים שניתנו לתשובה, והמילה "הושענא" רומזת לבקשת הישועה ביום הנ"א.

לחץ כדי לכווץ...

זה לא מסביר למה קורים לזה 'רבה'.

 

[מראה מקום]

הושענא רבה

 

[מראה מקום]

תפילות החג, הושענות והושענא רבה
• נוסח ההושענות
• שתי הערות לגבאים הנכבדים בהושענא רבה
• הושענא רבה - עניינו, כללי
• בדברי הגר"א בקשר להושענא רבה

 

[אברך מישיבת מיר]

בנגלה לא מובא ענין הפתקים, וכל החיתום הוא באשר בחג נידונים על המים והכל הולך אחר החיתום, והושענא רבה הוא החיתום של סוכות, -כן כ' בטור ובמשנה ברורה,
וכן כ' בראשונים דכל ארבעת המינים הוא כדי שתתברך לכם הגשמים, וביונתן בן עוזיאל כ' דשבעת ימים תתכנסו לבקש על המטר,
והוא הרבה מענין החג.
והנה בימינו קשה לתפוס זאת, אך בימים מקדם שבהם הכל רואים שהחיים תלויים בגשם, זה היה ממש ניכר כדין על החיים והמות,

אמנם גם בנגלה נראה דאינו רק דין על המטר, דכבר העתיקו הפוסקים את הסימם לילך לראות בליל הושענא רבא אם נראה בבואה דבבואה דאז הוא סימן לחיים של כל השנה...

לחץ כדי לכווץ...

במלואים לספר הליכות שלמה ביאר כעין זה הגע"ר ברודינסקי שליט"א משגיח ישיבת קול תורה וחתנו של הגרש"ז אוירבאך

 

[אברך מישיבת מיר]

עוד כתב השל"ה (מס' סוכה ריש תורה אור) שכשם שיש עשי"ת בין ראש השנה ליום הכפורים כך יש עשי"ת בין יוה"כ להשענא רבה, אלא שעשי"ת שבין ראש השנה ליוה"כ הם העקריים.

 

[מראה מקום]

זה לא מסביר למה קורים לזה 'רבה'.

לחץ כדי לכווץ...

מדוע נקרא היום "הושענא רבה"?

השם מתפרש בפשטות על שם ריבוי ההושענות ביום זה. הבן איש חי מביא גם רמז: מראש חודש אלול ועד הושענא רבה יש נ"א ימים שניתנו לתשובה, והמילה "הושענא" רומזת לבקשת הישועה ביום הנ"א.

מקור: בן איש חי, שנה ראשונה, וזאת הברכה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[הנשר]

כתב הגר"א ריש סימן תרס"ד על הרמ"א שיש סימן בצל הלבנה וז"ל: שהיא ממונה על המים והם מתרבים ומתחסרים בחסרונה ובתוספתה, עכ"ל.

 

[חיים אליהו]

הרבה אנשים טועים לחשוב שאם סיימו לומר את התיקון בנוסף לשבעת כורתי ברית אפשר ללכת לישון בהושענא רבה,

אבל העניין בלילה הזה הוא להיות נעור כל הלילה וכמו שכתב בשער הכוונות דף ק"ג ע"ד שצריך להיות נעורים כל הלילה, יען כי נידונים בו כל הנבראים.

ולכן אם סיים את התיקון ונשאר לו עוד כמה שעות ילמד בדברים אחרים. והגאון רבי חיים פלאג'י כתב שילמד בהלכות תשובה.

 

[איש תורה]

הרבה אנשים טועים לחשוב שאם סיימו לומר את התיקון בנוסף לשבעת כורתי ברית אפשר ללכת לישון בהושענא רבה,

אבל העניין בלילה הזה הוא להיות נעור כל הלילה וכמו שכתב בשער הכוונות דף ק"ג ע"ד שצריך להיות נעורים כל הלילה, יען כי נידונים בו כל הנבראים.

ולכן אם סיים את התיקון ונשאר לו עוד כמה שעות ילמד בדברים אחרים. והגאון רבי חיים פלאג'י כתב שילמד בהלכות תשובה.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שרק הספרדים מקפידים בזה.

 

[אך טוב וחסד]

 

[אך טוב וחסד]

 

[סוד הסודות]

סוכות, שמח"ת ושמ"ע - אם טוב לנשים להישאר ערות בליל הושענא רבה? | ענייני דיומא

כתב רבינו יוסף חיים, בעל ספר בן איש חי, (בספרו סוד ישרים), שהנשים, גם כן יכולות להשאר ערות כל ליל הושענא רבה, כי תיקון ליל הושענא רבה שייך גם אליהן, כדין הגברים. וכל אשה תעשה כחכמתה, שלא תתבטל מחמת הנהגה טובה זו, מהדבר העיקרי, והוא ההכנות לכבוד חג שמחת תורה. ועל כל פנים תוכל להשתדל מעט בקריאת...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[סוד הסודות]

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים
מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה.

מנהג זה להשאר ערים כל הלילה, אינו חיוב מן הדין, ומי שאינו יכול לקיימו מחמת חולשה, או מפני שאין לו ציבור להיות איתם ולבדו אינו יכול להשאר ער, אין שמץ איסור בידו. רק ישתדל לעסוק בתורה בתחילת הלילה כפי כוחו, ובפרט בלימוד ספר דברים כולו, שבלילה הזה יש מעלה בלימוד ספר דברים.

סוכות, שמח"ת ושמ"ע - אם טוב לנשים להישאר ערות בליל הושענא רבה? | ענייני דיומא

כתב רבינו יוסף חיים, בעל ספר בן איש חי, (בספרו סוד ישרים), שהנשים, גם כן יכולות להשאר ערות כל ליל הושענא רבה, כי תיקון ליל הושענא רבה שייך גם אליהן, כדין הגברים. וכל אשה תעשה כחכמתה, שלא תתבטל מחמת הנהגה טובה זו, מהדבר העיקרי, והוא ההכנות לכבוד חג שמחת תורה. ועל כל פנים תוכל להשתדל מעט בקריאת...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[סוד הסודות]

מנהג התפלות בליל הושענא רבה
יום השביעי של חג הסוכות, שיחול מהלילה, ליל יום רביעי, נקרא יום "הושענא רבה", ומרבים בו בלימוד התורה ובתפילה. ובו מקיפים את התיבה לאחר תפילת שחרית שבע פעמים, ומרבים בסליחות ובתחנונים, ומתפללים בו לגשמי ברכה, לפי שבחג הסוכות נדונים על המים (ראש השנה דף טז.).

אדם שאינו יכול לעשות את סדר ההקפות בציבור, יוכל לעשות כן בביתו (לקרוא את כל ההושענות), ויניח חמישה חומשי תורה או תנ"ך על כסא במרכז החדר, ויקיף אותו עם ארבעת המינים כמו שנוהגים בבתי הכנסת.

 

[כתר]

 

[טרידא]

אבל העניין בלילה הזה הוא להיות נעור כל הלילה וכמו שכתב בשער הכוונות דף ק"ג ע"ד שצריך להיות נעורים כל הלילה, יען כי נידונים בו כל הנבראים.

לחץ כדי לכווץ...

כבר מוזכר בשבלי הלקט להיות ערים כל הלילה.

שבלי הלקט סדר חג הסוכות סימן שעא
ויש שנוהגין בליל יום ערבה להיות נעורין כל הלילה ויושבין ועוסקין בתורה ומתחילין בראשית והולכין עד וזאת הברכה לפי שביום המחרת צריכין להשלים התורה ואם יש מי שלא הסדיר פרשיותיו עם הצבור כל אחד ואחד בשבתה הרי הוא סודרן עתה.

 

[בעל החלומות]

ידועה האמרה המיוחסת לגרי"ז:
בליל הסדר, שיש חיוב מעיקר הדין לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה - כולם הולכים לישון.
בליל הושענא רבה, שהמנהג להישאר ערים נזכר בקדמונים - רק מעטים נעורים.
ואילו בליל שבועות, שהמנהג להישאר ערים בו פחות נזכר בקדמונים - כולם נעורים...

 

[שיח יצחק]

זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת צו דף לא עמוד ב: ביומא שביעאה דחג הוא סיומא דדינא דעלמא ופתקין נפקין מבי מלכא, וגבורן מתערי ומסתיימן בהאי יומא וערבי נחל (תליין) בהו ובעינן לאתערא גבורן למיא ולסחרא ז' זמנין לרוואה להאי מזבח ממיא דיצחק בגין דאתמליא מיא האי בירא דיצחק, וכד הוא אתמליא כל עלמא אתברכא במיא, ובהאי יומא גבורות בעינן למייא ולסיימא לון לבתר, דהא בהאי יומא מסתיימי דינא, ובגין כך בעינן לבטשא לון בארעא ולסיימא לון דלא משתכחו דהאי יומא אתערותא וסיומא הוא ועל דא אתערותא וסיומא הוא דעבדינן בערבי נחל וכו' וכו'

הזוהר הקדוש: "יום השביעי של חג [הסוכות] הוא סוף דין העולם ופתקים יוצאים מבית המלך." כך פשט האיחול בארמית "פתקא טבא" [=פתק טוב].

הרקאנטי בפרשת שלח: מביא שהיו נוסחאות שב'ונתנה תוקף' אמרו "בראש השנה ישפטון וביום צום כיפור יכתבון וביום הושענא יחתמון".

ספר המנהיג הלכות סוכה: מנהג צרפת ופרובינצ' ואלמנייא זולתי בארץ ספרד לומ' בהושענ' רבה מזמורים שלשבת, וקדושה רבה במוסף כשאר ימים טובי'. ויראה לי הטעם אף על פי שלא נקרא יום השביעי שלחג שבתון מ"מ הוא תכלית החג ותכלית ההקפה, ותשלומי הפרים שבעי' כנגד ע' אומות, כדאמ' בירושל', [פ"ד ה"ג] שבכל יום היו מקיפי' את העיר פעם אחת, שנ' ויהי ביום השביעי ויסובו את העיר שבע פעמי' ותפול החומה תחתיה, וכן להפיל חומת אדום, ובזמן הבית בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם ובשביעי ז' פעמ', ועל כן נהגו כל ישראל להקיף את התיבה שהתורה עליה. ועוד כי בהושענ' רבה מקויימת חתימת ג' הספרי' הפתוחי' לפני הקדוש ברוך הוא ונחתמי' ביום [עמוד תג] הכיפורי', ובהושענ' רבה תכלית הכפרה בשכבר התענינו מערב ר"ה עד יום הכיפורי' ונמחלו העונות והזדונות והפשעי' ועל חייבי מיתות שוגגין הם גולין מהבתים לסוכות שהן דירת עראי, ועל זה נתכפר לנו הגלות. והלולב שמנענעי' להודיע כי נצחנו את כל המתקוממי' עלינו, כדאמ' בירושל' ובפסיקתא, ובהדין נצוחייא דנצחין בקרבא ונקטין לולבייא בידיהון, פי' כדרך המלכי' המנצחי' ותופשי' העיירות ולוקחין הרומח ואות המלכות תלוי בו ועולין על ראש המגדל ומוליכה ומביאה לכל רוח להודיע כי המלך נצח את הכל. על כן טוב לומ' בו מזמורי' שלשבת וקדושה רבה כשאר ימי' טובי'. אב"ן הירח"י.

האר"י הקדוש: "בליל הושענא רבה נידונים שוב כל הנבראים ונמסרים הפתקים שלהם. ועיקר הדין שנידון העולם והאדם עתה בליל הושענא רבה, הוא להימסר הפתקים שכבר נחתמו ביום הכיפורים. לטוב או להיפך חלילה".

שער הכוונות: והנה לקמן בע"ה, נבאר ענין החותם, הנעשה בליל זו. ולכן צריך להיות נעור כל הלילה הזה, יען כי בו נדונים כל הנבראים כנז"ל, וזה הסדר שתעשה: הנה בחצי הלילה הא', תקרא ספר ואלה הדברים כולו, עד סוף פרשת וזאת הברכה. וזה הספר, נקרא משנה תורה כנודע. ואם תשלים קריאתו, קודם שיהיה חצי הלילה, תעסוק בתורה, ובסתרי קבלה אם תרצה, ולא בדבר אחר. ועיקר הדין הוא נידון, בחצי הא' של הלילה, כמ"ש לקמן ב"ה. ולכן אחר חצות לילה, הוא שיוצאים לראות צל שלהם בלבנה, כי כבר נגמר הדין. וזהו טעם אותם שנוהגים לומר סליחות בליל הו"ר אחר חצות, קרוב לאשמורת הבוקר. האמנם אסור לומר ויעבור וי"ג מדות, או סליחות אשר הם כיוצא בזה. אלא יאמר רחמנא אדכר לן קיימיה כו', אלקינו שבשמים כו', דעני לעניי כו', ה' הוא האלקים כו', ה' מלך כו', עשה למען שמך, וכיוצא באלו יכול לומר. גם ביום הו"ר בתפלת שחרית, יאמר ע"ד הנזכר, חוץ מן י"ג מידות של יעבור וכיוצא בזה כו'.

מגן אברהם סימן תרסד הקדמה: נוהגין ישראל להיות נעורים בליל ערבה [ש"ל] וכבר נדפס הסדר, עכ"ל.

אליה רבה סימן תרסד: כתב שבלי הלקט [שם] יש נוהגים להיות נעורין כל הלילה וקורין מבראשית עד וזאת הברכה, לפי שביום מחרת צריכין להשלים התורה ע"כ. וכבר נהגו ללמוד התיקון, עכ"ל.

רבי חיים פלאג'י: "על ידי הצדקה הזו בהושענא רבה, מסלקים את כל המסכים והעברות ומעוררים את החסדים"

משנה ברורה סימן תרסד ס"ק א: נוהגים ישראל להיות נעורים בליל ערבה. וכבר נדפס הסדר, עכ"ל.

 

[שיח יצחק]

יום ערבה - יום הושענא רבה

כתוב בזהר (ח"ג לא: לב.):

"ביומא שביעאה דחג הוא סיומא דדינא דעלמא - ופתקין נפקין מבי מלכא... בהאי יומא מסתיימי דינא... בהאי יומא פקיד מלכא למיהב פתקין לסנטירא, ומסתיימי דינין, ואסתים לישנא בישא מעלמא. ביומא קדמאה דירחא, שירותא דדינא הוא, וסיומא הוא בהאי יומא".

וכ"ה שם בח"ב סוף קמב: "בליליא בתראה דחגא דקא נפקן פתקין מבי מלכא".[1]

ולאור זאת נהגו בהרבה מקומות לברך ביום זה אחד לשני: "גמר חתימה טובה", וכן "א גוט קוויטל" (פתקא טבא). ויש נוהגים לומר כל ספר תהלים, ומרבים בתשובה ותפלה, וכדאיתא ב"סדר היום" - לר' משה ב"ר יהודה אבן מכיר[2] (סדר יום הושענא רבה):

"יום שביעי של חג נקרא יום ערבה ונקרא יום הושענא רבה מפני שמאריכין בו בענין הושענא... ולהיות היום הזה נורא מאד, ובו נחתמים כל הספרים כולם, והפסקי דינים ניתנים ביד כל תובע ומשטין, ולכן צריך להרבות בו צדקה תפלה ותחנונים, לעורר הרחמים העליונים ירחמו עלינו, ויחתמו אותנו בספר חיים, ובספר צדיקים לגאולה וישועה.

ונוהגין להרבות נרות בבית הכנסת, ויש שלובשים בגדים לבנים כמו ביום הכפורים, ויש שעומדים כל הלילה ואין ישנים כלל,[3] מרבים בזמירות ותחנות, וקורין ספר תילים כולו, וכבר כתבתי בענין יה"כ מה טיבו ומה ענין קריאתו, וכל המרבה להתחנן הרי זה משובח. ואפילו מי שאינו עומד כל הלילה, קם באשמורת הבוקר לומר סליחות עם הצבור, כל מקום כפי מנהגו.

...ואחר תפלת מוסף מתחילין בהושענות ומקיפין... ובכל הקפה מאלו מרבים בסליחות ותחנונים, ואו' ויעבור וי"ג מדות של רחמים, ותוקעין שופר סי' תשר"ת כדי לעורר הרחמים, וכל מקום ומקום כפי מנהגו. ומתעכבים עד קרוב לחצי היום, ומתחננין על ענין הגשם שיהיה בעתו, והשנה שתהיה מבורכת בכל, ועל ענין גאולתינו".[4]

והנה, ידוע[5] שהזהר (סוף מאה הי"ג וראשית מאה הי"ד) לא חידש הלכות ומנהגות מאפס, אלא לקח הלכות ומנהגות ידועות, והוסיף או עשה מהן עיקר, ופירש בהן רעיונות חדשות וכדו'. וע"כ יש לעיין איך השתלשלו הדברים - עד שלפי הזהר ביום הוש"ר נמסרין אל הממונים את פסקאות הדין שנחתמו ביוה"כ.

ובאמת, כבר מוצאים בדברי הראשונים סיבה פשוטה למעליותא של יום הושענא רבה, וכדאיתא בטור[6] - אשכנז וספרד בראשית מאה הי"ד (הל' לולב סימן תרסד):

"ביום חמישי של חול המועד שהוא הושענא רבה, נוהגין שמרבין מזמורים כמו ביום טוב, ואומרים קדושה רבה במוסף, ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכפורים,[7] לפי שבחג נדונין על המים והכל הולך אחר החתום, וכל חיי אדם תלויין במים... ומקיפין שבע פעמים, ומרבים תחנונים על המים, ונוטלין ערבה, זכר למקדש שהיו מקיפין בו ביום בערבה".[8]

הרי שבזמנו כבר נהגו עם מזמורים וקדושה רבה כמו יו"ט, ואף הרבו עם קצת נרות כמו יוה"כ. אמנם הוא אומר שהסיבה לזה הוא פשוט, כיון שבחג נדונין על המים והכל הולך אחר החתום, שהוא סוף החג - הושענא רבה, ואין לזה שום קשר לאותו הדין של ר"ה ויוה"כ.

ומה שעושין כן דוקא בחג שנידונין על המים ולא בשאר הזמנים שהעולם נדון[9] - בפסח על התבואה ובעצרת על פירות האילן (ר"ה א, ב) - הוא בגלל שכל חיי אדם תלויין במים.

וכדבריו כבר כתב בשבלי הלקט[10] - אשכנז, צרפת ורומא במאה הי"ג (סדר חג הסוכות סוף סימן שעא):

"יום ערבה לאחר תפלת המוסיפין יש ממשיכין את הארון באמצע בית הכנסת, ויש מוציאין כל ספרי תורות ועושין כמין גורן עגולה באמצע בית הכנסת, ומתחיל החזן ואומר הושענא והצבור עונין אחריו, ומקיפין שבע פעמים זכר להקיף מזבח, ואומר אלפא ביתא אחת בכל פעם, ואח"כ מחזירין את הארון או ספרי התורה למקומן. ומסיימין כל ההושענות כסדר הכתוב במחזורים, וקדיש גמור.

ומנהג להדליק כל הנרות שבבית הכנסת - לכבוד התורה, על שם כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו, כג)... ויום ערבה הוא יום חתימת הדין כיום הכפורים, כדתנן (ר"ה טז.) ובחג נידונין על המים, שבו היו מסיימין ניסוך המים".

ולהעיר, שאף שכותב שיש ביום זה יום חתימה כיוה"כ בגלל שבחג נידונין על המים, מ"מ הוא כותב שהטעם שמדליקין את הנרות שבבהכ"נ אינו ענין כיוה"כ כמו שכתב הטור, אלא הוא בגלל כבוד התורה, שנוהגין להוציא הספרי תורות מההיכל בשביל ההקפות.[11] ואף לא הזכיר שום מנהג ביום זה לדמותו ליו"ט או יוה"כ.

ומש"כ הטור במאה הי"ד "נוהגין שמרבין מזמורים כמו ביום טוב", יתכן שזה משקף מנהג עיר קלן שבמערב גרמניה סמוך לצרפת (עיירו של הטור קודם הגעתו לספרד), או את מנהג ברצלונה וטולידו שבספרד (עיירם של הטור לאחר הגעתו לספרד), או את שניהם.[12]

אמנם במרכז אשכנז לא מצינו שנהגו כן, וכדאיתא בספר הרוקח[13] - אשכנז בראשית מאה הי"ג (סי' רכג, סדר תפילת חג הסוכות):

"ומנהג בוורמיישא שאומרים ביום הושענא רבה, על הכל יתגדל, ולמוסף נעריצך, וקדושה אחרונה, אדיר אדירנו. אבל במגנצא אין אומרים על הכל יתגדל, ולא קדושה אחרונה".

וכ"ה במהרי"ל[14] - אשכנז בראשית מאה הט"ו (מנהגים, סדר תפילות חג הסוכות, ה):

"ביש מקומות, בהושענא רבה אומרים גדלו בניגון של יום טוב, על הכל, קדושה רבה במוסף, אדיר אדירנו, אין כאלהינו בקול רם כמו ביום טוב, קדיש האחרון בניגון יום טוב.

במגנצא אין משנין התפילה יותר משאר ימי חול המועד, רק קדיש האחרון ב[ניגון] יו"ט".

הרי שאף בהמקומות שבמרכז אשכנז שהוסיפו ביום הושענא רבה, לא הוסיפו אלא "על הכל" וקדושה רבה. ויש שלא הוסיפו כלום.

ואף בצרפת כשחוזרים אחורה למאה הי"א, רואין ג"כ כנ"ל, שנהגו רק לומר "ועל הכל" וקדושה רבה, וכדאיתא במחזור ויטרי - לר' שמחה מויטרי מתלמידיו של רש"י - מהמאה הי"א (נפטר בערך בשנת ד' תתס"ה, 1105), אשר ספרו מבוסס מבי מדרשא של רש"י (סדר סוכות ושמ"ע, הושענות והקפות, סי' ט"ו - מהדו' גולדשמיט):

"ביום שביעי של ערבה, מנהג לומר ועל הכל בהוצאת התורה לקריאת היום, כמו בשבת ויום טוב. ומתפללין כמו שמתפללין בחולו של מועד, אלא שאומרים למוסף קדושה רבה - כבודו מלא עולם, ממקומו הוא יפן, פעמים, אחד הוא אלהינו, אדיר אדירנו, ימלוך. לדור ודור, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, והשיאנו, רצה, ומודים, ושים שלום. הושענא. ומקיפין שבעה פעמים, ואומ' שבעה פזמונים בעמידה לפני התיבה. קדיש שלם".

הרי שבזמנו בצרפת רק אמרו "ועל הכל" וקדושה רבה לדמותו ליו"ט, ותו לא. ואף לא הזכיר שום ענין לדמותו ליוה"כ. ומסתימת הלשון אינו משמע שדימוהו ליו"ט בגלל יוה"כ, אלא כמו שכתב המנהיג להלן (בטעם הראשון), שהוא בגלל שיום שביעי של ערבה הוא גמר החג, וגמר ההקפה, ותשלומי הפרים שבעים, וע"כ עושים קצת ביום זה כיום טוב.

אמנם בתקופה מאוחרת במאה הי"ב, ב"תוספות" למחזור ויטרי לונדון (סימן שפג, ובמהדו' הנ"ל שם),[15] הוסיף שהמנהג לומר גם:

"זמירות של שבת".

הרי שבימיו הוסיפו גם זמירות של שבת וכמו שכתב הטור, ועוד הוסיף שם:

"ונהגו לומר בקול רם ז' פעמים י"י הוא האלהים, כעל מוצאי יום כיפור. לפי שביום כיפור נחתם לחיים דיננו, והיום נתקיים בחתימת החיים, ושכינה עולה למעלה בערבות.[16] ועוד אומ' שמע ישראל וגו', ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

הרי הוסיף לומר גם ז' פעמים ה' הוא האלהים כיום כיפור,[17] וכתב הטעם בגלל שהיום "נתקיים בחתימת החיים". אמנם לא ביאר דבריו.

וכנראה שהכוונה למש"כ בספר המנהיג[18] מאותה תקופה - מאה הי"ב (הלכות ערבה והקפת המזבח, עמ' ת"ב):

"מנהג צרפת ופרובינצא ואלמנייא[19] - זולתי בארץ ספרד - לומר בהושענא רבה מזמורים שלשבת, וקדושה רבה במוסף, כשאר ימים טובים.

ויראה לי הטעם, אף על פי שלא נקרא יום השביעי שלחג - שבתון, מ"מ הוא תכלית החג, ותכלית ההקפה, ותשלומי הפרים שבעים - כנגד ע' אומות {שיהו מתמעטין והולכין, וכן ההקפות להכריתם מן העולם, זכר לדבר יריחו}, כדאמ' בירושלמי (סוכה פ"ד סוף ה"ג)[20] שבכל יום היו מקיפי' את העיר פעם אחת, שנאמר ויהי ביום השביעי ויסובו את העיר שבע פעמים ותפול החומה תחתיה, וכן להפיל חומת אדום. ובזמן הבית בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת ובשביעי ז' פעמים, ועל כן נהגו כל ישראל להקיף את התיבה שהתורה עליה.

ועוד, כי בהושענא רבה מקויימת חתימת ג' הספרים הפתוחי' {בר"ה} לפני הקב"ה ונחתמי' ביום הכיפורים, ובהושענא רבה תכלית הכפרה - בשכבר התענינו מערב ר"ה עד יום הכיפורים ונמחלו העונות והזדונות והפשעים, ועל חייבי מיתות שוגגין הם גולין מהבתים לסוכות שהן דירת עראי, ועל זה נתכפר לנו הגלות.[21]

והלולב שמנענעי' להודיע כי נצחנו את כל המתקוממי' עלינו, כדאמ' בירושלמי[22] ובפסיקתא (פיסקא כח - ולקחתם לכם, ובמהדו' מנדלבוים - כז),[23] ובהדין נצוחייא דנצחין בקרבא ונקטין לולבייא בידיהון. פי' כדרך המלכי' המנצחי' ותופשי' העיירות ולוקחין הרומח ואות המלכות תלוי בו ועולין על ראש המגדל ומוליכה ומביאה לכל רוח להודיע כי המלך נצח את הכל.[24]

על כן טוב לומר בו מזמורים שלשבת וקדושה רבה כשאר ימים טובים. אב"ן הירח"י.

וכן נהגו בצרפת להדליק את הנר בהושענא רבה כבליל הכפורים, והטעם מפורש למעלה במקומו (הל' צום כפור עמ' שסב)".[25]

הרי שכתב שעיקר הטעם שנהגו בצרפת ובפרובנס ובאלמנייא לעשותו קצת כעין יו"ט הוא בגלל שהוא גמר החג, וגמר ההקפה, ותשלומי הפרים שבעים. אמנם מוסיף גם כיון שהוא גמר הכפרה - ע"י הגלות שיוצאים מהבתים לסוכות, ובזה הוה "קיום" של החתימה לטובה שנחתם ביוה"כ, וע"כ עושים אותו כעין "יו"ט". ומוסיף שעפ"ז נהגו בצרפת גם להדליק נרות כביוה"כ.

אמנם הוא מביא שבספרד לא נהגו בכל הנ"ל לעשותו קצת כעין יו"ט, אלא נהגו בו כיום חול המועד.

הרי עד כאן (מאה הי"ב), בספרד לא נהגו בו כיו"ט, ובצרפת ובפרובנס ובכמה מקומות באשכנז[26] יש שנהגו להוסיף מזמורים כביו"ט, ויש שנהגו אף בהדלקת נרות כביוה"כ, ויש שנהגו אף לומר ז' פעמים ה' הוא האלוהים ושמע ישראל. ותו לא.

אמנם במאה הי"ג רואין שיש שהוסיפו על הנ"ל, והובא מנהגם בהארחות חיים[27] - פרובנס ומיורקה שליד ספרד (ח"א סדר תפלות הפסח ושאר המועדות, סי' י"ו), ומקודם מביא את דברי המנהיג הנ"ל:

"ביום שביעי שהוא יום ערבה... באין לבית הכנסת ואומרים פסוקי דזמרה כמו בחול,[28] ויש מקומות בצרפת ובפרובינצא ובאלמנייה שאומרים אותן כמו בי"ט, ואומרים נשמת כל חי עד חי העולמים,[29] אמן קדיש ברכו, יוצר של חול, וי"א ביוצר נקדישך.

ובכל מקומות ישראל נהגו לומר קדושה רבה במוסף. ואעפ"י שלא נקרא שביעי שבתון, מ"מ אותו היום הוא תכלית החג ותכלית ההקפה ובו ביום נשלמה[30] חתימת ג' ספרים הפתוחים בר"ה לפני הקדוש ברוך הוא, ונחתמים ביה"כ, ובהושענא רבה תכלית כפרה ונמחלו העונות והזדונים וכל חייבי מיתות שוגגין המה גולין מהבתים לסוכות שהם דירת עראי, ועל זה נתכפר לנו הגלות.

והלולב שאנו מנענעין להודיע כי נצחנו כל המקטרגים עלינו כדאמרינן בירושלמי ובפסיקתא. ע"כ טוב לומר פסוקי דזמרא כמו בי"ט, וקדושה רבה. וכן נהגו להדליק נרות כל א' בבית הכנסת כמו שעושין ביה"כ, וטוב הוא המנהג.

ואחר תפלת המוסף אומר הושענות ומקיפין התיבה ז' פעמים, ואחר ההושענות יש מקומות אומרים רחמנא וי"ג מדות, ויש מקומות כוללין כל הסדר מרחמנא תוך הושענות, ויש מקומות שאומרים אחר הכל היום תאמצם[31] וכו' {היום תחתמם בספר חיים טובים}.[32] שמע ישראל, ברוך שם, ה' הוא האלקים. ויש מקומות שאין אומרים כלל מכל זה. והכל הולך אחר המנהג".[33]

הרי מביא שבזמנו כבר יש שהוסיפו לומר אף י"ג מדות של רחמים, ויש שהוסיפו גם היום תאמצם וכו', בגלל שהוא קיום/השלמת חתימת הדין. אמנם הוסיף שיש מקומות שלא נהגו בכל זה.

ובאמת שבסוף מאה הי"ג בסדר טרוייש - לר' מנחם ב"ר יוסף חזן מטרויש שבצרפת [עיירו של רש"י] (עמ' 36), כתב על מנהג זה של היום תאמצנו:

"וטעות לומר היום תאמצנו".[34]

ודברי המנהיג והארחות חיים[35] הובא גם באבודרהם[36] - ספרד במאה הי"ד (סדר תפלת סוכות):

"וביום חמישי של חולו של מועד שהוא הושענא רבה מתפללים כשאר ימי חולו של מועד. ויש מקומות שנוהגין להוסיף הודו לה' קראו בשמו, ואומר יוצר של שבת, ואומר במוסף כתר כמו בימים טובים, ואף על פי שהוא חול, ומנהג יפה הוא.

והטעם מפני שהוא סוף החג וההקפה ותשלום שבעים פרים. ועוד כי ביום זה הוא קיום החתימה שאנו מבקשין מלפני הבורא ביום הכיפורים שיחתמנו לחיים, ועל כן נוהגין להוסיף הודו לה' ויוצר של שבת וכתר, שאנו חושבין אותו כיום טוב.

וגם נוהגין לומר כשמחזירין ס"ת למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה וגו' מפני שמזכיר בו רצויים על המים שהם מענין היום, כי למחר מתחילין לשאול את הגשמים בתפלה, וגם אומר בו פשעינו אתה תכפרם, שהיום הוא קיום החתימה כמו שאמרנו.

ומקיפין התיבה שבע פעמים כנגד ז' רקיעים. ויש אומרים כנגד שבע פעמים שסבבו יריחו. ויש סמך לזה מהמסרה כי תמצא שני ואסובבה במסרה ואלו הן (שיר השירים ג, ב) אקומה נא ואסובבה בעיר, ואסובבה את מזבחך ה' (תהלים כו, ו), כלומר כנגד שסבבתי עיר יריחו שבע פעמים אסובבה מזבחך.

ומרבים בתחנונים ורצויים על המים, ונוטלין ערבה חוץ מן הערבה שיש בלולב, והיא זכר למקדש שהיו מקיפין בו ביום את המזבח בערבה".

הרי ג"כ מביא כנ"ל (אמנם אינו מביא שאר המנהגים אשר הובא בארחות חיים הנ"ל).

סיכום: הראנו איך שהמנהג והרעיון התפתח לאט לאט, מיום חול המועד של חג הסוכות אל קצת כעין יום טוב - וממנו אל יום דומה יותר ויותר כיום כיפור - עד הרעיון שבו ביום נמסרין להממונים את פתקי הדין של ר"ה ויה"כ - ומברכין אחד לשני "א גוט קוויטל".

---

הערות ומקורות

[1] ובאמת שהזהר במקו"א (ח"א רכ.) אומר דברים הללו על שמיני עצרת ולא על הושענא רבה:

"...יומא דכפורי יומא דתשובה אי תב מחטאוי טב, ואי לא פקיד מלכא למחתם פתקין ווי דהא תשובה בעיא לאסתלקא מניה, אי זכי בתשובה ולאו שלימתא כדקא יאות, תליין ליה עד ההוא יומא בתראה דעצרת דהוא תמינאה לחג, ואי עבד תשובה שלימתא לקמי מאריה אתקרעו, ואי לא זכי אינון פתקין נפקין מבי מלכא ואתמסרן בידוי דסנטירא ודינא מתעביד ופתקין לא מהדרן תו לבי מלכא".

ועי' ברמ"ק (אור יקר כרך י"ג עמ' קפ"ה) שמדחיק, וז"ל:

"לכך נראה לתרץ בדוחק, שודאי החיתום תלוי ועומד מעת הנעילה עד ליל הושענא רבא, ואז נחתם ודאי להכי או להכי, אבל אין הפתקין נמסרים אל הסנטירא עד ליל שמיני חג עצרת, וזהו שאמר 'פתקין נטלין מבי מלכא ואתמסרן לידא דסנטירא'.

אמנם הפתקין יוצאים מבית המלך ביד השליש מעת הושענא רבא עד ליל שמיני חג עצרת, ולכך עדין הדבר תלוי בתשובה, שכיון שלא נתן אל הסנטירא אין מי שתובע, ולכך יש בידו לעשות תשובה, והיינו רחמים שמבקשים ביום הושענא, ואם היו נמסרים אפילו תשובה לא מהניא, דפתקין לא אתהדרן לבי מלכא, כי זה אינו רוצה, אלא אם כן נותנים לו תמורתו, וזה קשה הרבה, לכך הפתקין אחר חתומם ויציאתם מבית המלך מתעכבין ביד שליש ליל הושענא ויום הושענא, ואינם נמסרים לסנטירא עד ליל שמיני חג עצרת, ולכך תשובה מועילה בין זה לזה".

והאר"י (בשעה"כ סוכות דרוש ו') מדחיק ליישב באופן אחר, שבאמת נמסרו הפתקין אל הסנטירא בהושע"ר אלא שלא ניתן לו רשות לפעול המשפט עד יום שמיני עצרת, ע"ש. אמנם הלשון סובל יותר הדוחק של הרמ"ק מאשר האר"י.

[2] היה אחד מהמקובלים אשר חי בצפת בשנות השי"ן - 1540 ואילך, והיה רב וראש ישיבה בכפר זיתון שליד צפת, ונפטר סביב שנת ש"ע - 1610. וספרו "סדר היום" הוא ספר הלכתי-קבלי.

[3] כנראה שהשתלשלות המנהג להיות נעורין כל הלילה, הוא ממה שיש שנהגו להיות נעורין כל הלילה לעבור על כל התורה כולה כדי להשלים את פרשיותיו עם הצבור, וכמובא בשבלי הלקט (סדר חג הסוכות סוף סימן שעא):

"ויש שנוהגין בליל יום ערבה להיות נעורין כל הלילה ויושבין ועוסקין בתורה, ומתחילין בראשית והולכין עד וזאת הברכה, לפי שביום המחרת צריכין להשלים התורה, ואם יש מי שלא הסדיר פרשיותיו עם הצבור כל אחד ואחד בשבתה, הרי הוא סודרן עתה.

ואף על פי שאמרו חכמים ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר (ברכות ח:), ודאי כך מצוה מן המובחר, ואם לא עלה בידו לעשות כן טוב הדבר להשלימן אחרי כן, ומנהג נכון וכשר הוא. והתם אמרינן סבר לאשלומינהו במעלי יומא דכפורי, אמר ליה ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר, הא למדת שכן הוא הדין, אבל אם לא עלתה בידו טוב להשלימן לכשאפשר".

ומנהג זה מובא אח"כ באבודרהם (סדר תפלת סוכות), אמנם מפקפק בו, וז"ל:

"בליל הושענא רבא נוהגין מקצת אנשים לקרות את התורה כלה מראש ועד סוף, משום דאמרינן בפ"ק דברכות (ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפשר שלא השלים כל הפרשיות עם הצבור, ולפיכך קורא בלילה הזה התורה כלה וישתלמו פרשיותיו עם הצבור.

ונראה לי שקריאה זו אינו מועלת כלל לפוטרם מתקנת חכמים, כי קריאת התורה כלה בלילה הזה היא פעם אחת כל פסוק, מפני שאין שום אדם שיכול להשלימה כלה בלילה אחת שנים מקרא ואחד תרגום, ולכן יש יחידים שנוהגין להשלימה בחג הסוכות, ויותר טוב היה להשלימה בעשרת ימי תשובה כדאמרינן בפ"ק דברכות (ח:) רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו להני פרשיאתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי, פי' כדי שלא יהא נחשב לו לעון ביום הכיפורי', תנא ליה חייא בר רב מדפתי ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי, סבר לאקדמינהו, אמר ליה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר".

[4] וע"ע בשל"ה - נולד בפרג בערך בשנת ש"כ (1560), ובשנת שע"ה (1615) מונה לרבה של פראג. בשנת שפ"ב (1622) עלה ארצה ומונה לרבה של ירושלים, ושם חיבר את ספרו "שני לוחות הברית". ומחמת רדיפות עבר לצפת ואח"כ לטבריה, ושם נפטר בשנת ש"ץ (1630) - מסכת סוכה פרק נר מצוה כ':

"תיקון ליל הושענא רבה, נוהגין בארץ ישראל כמו ליל שבועות, ועוסקים כל הלילה בתורה, גם בתפילות. ומקצת קהילות מהמלכות הזה נוהגין שאומרים איזה הושענות ובקשות המסודרות להם, ואומרים כמה פעמים 'אל מלך', 'ויעבור', ותוקעים תשר"ת כשאומרים שלש עשרה מדות, והכל לעורר הלבבות לתשובה.

והטבילה עושים ביום שלפני הושענא רבה, כדי שיהיו פנוים כל הלילה לתורה ולתפלה ולשירות ולתשבחות, אשרי העם שככה לו".

[5] ראה תא-שמע "הנגלה שבנסתר".

[6] ר' יעקב בן הרא"ש נולד בקולוניא (קלן) שבמערב גרמניה בערך בשנת ה"א כ"ט (1269), ונפטר בטולידו שבספרד בערך בשנת ק"ג (1343). היה תלמיד מובהק של אביו ר' אשר ב"ר יחיאל, גדול רבני גרמניה, וגם את אחיו הגדול ר' יחיאל החשיב כרבו. בשנת ס"ג (1303) הצליח לברוח עם אביו וכל משפחתו לספרד, שם השתקע בברצלונה ואח"כ בטולידו.

[7] וע"ע להלן טעם אחר מהשבלי הלקט.

[8] וכן מצינו בירושלמי (ר"ה ד, ח): "א"ר יונה כתיב (ישעיה נח, ב) ואותי יום יום ידרושון - זו תקיעה וערבה".

[9] וכבר כתב הר"ן (על הרי"ף ר"ה טז.) לבאר, וז"ל:

"קשיא לי כיון שהאדם נדון בר"ה ודאי על כל המאורעות שלו דנין אותו, על תבואותיו ופירותיו ושאר עסקיו כיון שכן הכל נדון בר"ה. וניחא לי, שג' דברים הללו נידונין לכל העולם בג' זמנים אלו השנויין במשנתנו, וילפי' הכי מדאמרה תורה לצבור שיביאו בזמנים הללו שמרצין עליהן אחד אחד בזמנו, אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו אחד אחד, וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו".

והובא בתויו"ט (ר"ה א, ב).

[10] ר' צדקיה ב"ר אברהם הרופא ממשפחת הענוים נולד בערך בשנת ד' אלפים תתק"ע (1210) ברומא למשפחת רבנים ופרנסים, ונפטר בערך בשנת ה' אלפים ל"ה (1275).

בצעירותו למד בוירצבורג שבגרמניה אצל תלמידי הר"ש משאנץ בעל התוספות. הוא ליקט פסקים ומנהגים של חכמי צרפת וגרמניה בכל תחומי ההלכה. אחד מרבותיו שם היה ר' אביגדור כץ, ועימו חזר לאיטליה. ברומא המשיך ללמוד אצל גדולי העיר, ביניהם בן דודו ר' יהודה ב"ר בנימין (הריבב"ן), אותו הוא מכנה בספרו "אחי שני", אחיו הגדול רבי בנימין ב"ר אברהם, ועוד.

[11] ויתכן שזהו הטעם המקורי.

[12] וע"ע לקמן מספר המנהיג, ושם בהערה 19.

[13] ר' אלעזר מגרמייזא (וורמייזא, היא העיר וורמס שבגרמניה) נולד במגינצא בערך בשנת ד"א תתק"כ (1160), ונפטר בוורמייזא לקראת סוף האלף החמישי, בערך בשנת תתק"ץ (1230).

ר' אלעזר היה מן הבולטים שבין "חסידי אשכנז" בסוף האלף החמישי. הוא קיבל תורה בילדותו מאביו ר' יהודה ב"ר קלונימוס (ריב"ק ממגינצא), ומאוחר יותר פנה לעיר מיץ ולמד שם אצל ר' אליעזר בעל ה"יראים", ואח"כ בשפירא אצל רבו המובהק ר' יהודה ב"ר קלונימוס ב"ר מאיר בעל "יחוסי תנאים ואמוראים" (ריב"ק משפירא, כנראה שלא היה קרוב משפחתו).

בשפירא התקרב לתורת הסוד אצל קרובו ר' יהודה החסיד, שבביתו שבריגנשבורג גם שהה תקופה מסויימת. בכל מקומות שבתו שתה בצמא את תורתם של גדולי התורה שבמקום, ולימים הפך לתלמיד חבר של רבים מהם. לאחר זמן קבע את מקום שבתו בוורמייזא, והקים שם ישיבה. רבים מגדולי הדור הבא היו מתלמידיו, ביניהם רבנו יצחק מוינה בעל האור זרוע.

[14] ר' יעקב בן משה מולין - מהרי"ל, נולד במגנצא שבגרמניה בשנת ה"א ק"כ (1360) לערך, ונפטר בוורמייזא בשנת ה"א קפ"ז (1427). הוא למד בישיבות אוסטריה.

בשנת ה"א קמ"ז (1387), לאחר מות אביו, ייסד ישיבה במגנצא, ובמהרה נודע כמנהיגה הרוחני של יהדות אשכנז. רבני הדור המפורסמים, ביניהם מהר"י וייל, היו תלמידיו. מנהגיו ופסקיו הם אחד מבסיסי ההלכה האשכנזית עד לימינו הוא, וספר המהרי"ל נערך וסודר על ידי תלמידו של מהרי"ל - רבי אלעזר בן יעקב, המכונה זלמן משוטיגווערא.

[15] מר' יצחק בן דורבלו [או מבעל המנהיג], ראה מחזור ויטרי מהדו' גולדשמיט מבוא פרק ח'.

[16] וכמו"ש ב"תוספות" למחזור ויטרי, סדר יום הכיפורים סי"ב:

"ואומר החזן והציבור עונין, י"י הוא האלהים - ז' פעמים, מפני [...] מעט עולה לו משבעה רקיעים לאחר תפילה".

ושם בהערה 4-5, שיש שורה קרועה בכת"י, וכוונתו שהשכינה עולה למעלה מז' רקיעים, ואנו מלוים אותה מעט מעט, וכל אמירה מכוונת אל רקיע אחד. וטעם זה כתב גם בסמ"ג ל"ת ס"ט, והגהות הר"פ על סמ"ק ס"ס רכא, ועוד. ועי' עוד טעם בתוס' בהערה הבאה.

[17] וכ"כ תוס' ברכות (לד. ד"ה אמר פסוקא) - מיוסדות בעיקרן על תוספותיו של ר' יהודה ב"ר יצחק מפאריז שבצרפת - ראשית מאה הי"ג - ותלמידיו, והן נערכו ע"י חד מאחרוני הראשונים:

"...אומרים ה' הוא האלהים ז' פעמים ביוה"כ ויום ערבה - כנגד ז' רקיעים, משבחים לבורא שהוא דר למעלה מז'".

[18] ר' אברהם ב"ר נתן - ראב"ן הירחי (כדי להבדיל בינו לבין ר' אליעזר ב"ר נתן מאשכנז; לונה = ירח בצרפתית). נולד בלוניל שבפרובנס בערך בשנת ד"א תתקט"ו (1155), ונפטר בשנת ד"א תתקע"ה (1215) בטולידו.

היה בן למשפחה מסועפת של רבנים, ובין השאר היה קרובו ותלמידו של ר' יצחק ב"ר אבא מרי בעל ספר "העיטור". למד תורה מפי ר' אברהם ב"ר דוד (הראב"ד בעל ההשגות) ומפי ר' יצחק ב"ר שמואל (ר"י הזקן בעל התוספות) ומפי עוד רבים מגדולי דורו.

תקופה מסויימת גר בטולידו שבספרד וישב בבית הדין עם ר' מאיר הלוי אבולעפיה (הרמ"ה) ור' יצחק ב"ר מאיר אבן מיגאש (נכד ר"י מיגאש), ובתקופות אחרות שהה בצרפת ובאשכנז. בנדודיו התבונן בהבדלי המנהגים בין הקהילות השונות, והם היוו בסיס לספרו "מנהיג בני העולם", ובקיצור "המנהיג".

ספרו מתבסס על דברי חז"ל, פסקי הגאונים וחיבורי חכמי ספרד, צרפת ופרובנס, ובו הוא מתאר את המנהגים השונים ומשתדל למצוא להם מקור, וכותב את דעתו להלכה. הספר, אליו צירף המחבר כמה מתשובותיו, שימש מקור לרבים מפסקי הראשונים שאחריו, והוא מצוטט פעמים רבות בטור ובב"י.

[19] אלמנייא, הוא אשכנז - גרמניה. ולא ברור מדבריו באיזה מקומות באשכנז נהגו במזמורים של שבת, שהרי ראינו לעיל בהרוקח ובמהרי"ל שבוורמיישא ומגנצא לא נהגו כן. ועי' לקמן בהארחות חיים שמביא דברי המנהיג בלשון:

"אומרים פסוקי דזמרה כמו בחול, ויש מקומות בצרפת ובפרובינצא ובאלמנייה שאומרים אותן כמו בי"ט".

[20] שם: "אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים, א"ר אחא זכר ליריחו".

[21] כ"ה בפסיקתא דרב כהנא (סוף פסקא כט - פסקא אחריתא דסכות; ובמהדו' מנדלבוים, סוף נספחים ב - פרשה אחרת), וכ"ה בילקוט שמעוני (פרשת אמור סוף רמז תרנג):

"א"ר אלעזר בר מריום, למה עושים אנו סוכה אחר יום הכיפורים, לומר לך, שכן את מוצא בראש השנה יושב הקדוש ברוך הוא בדין על באי העולם, וביום הכיפורים הוא חותם את הדין, שמא יצא דינם של ישראל לגלות, ועל ידי כן הן עושין סוכה, וגולין מבתיהם לסוכה, והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל, שנאמר (מיכה ד, י): חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל ושם תנצלי שם יגאלך ה' מכף אויביך".

[22] אינו לפנינו.

[23] שם:

"שובע שמחות את פניך, אילו שבע מצות שבחג, ארבעה מינים שבלולב, וסוכה, ושמחה, וחגיגה. אם שמחה למה חגיגה, ואם חגיגה למה שמחה, א"ר אבין לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין הי דין הוא נציחייה, אלא מה דינסב ביין ידעין דהוא נציחא.

כך לפי שישראל ושרי אומות העולם ניכנסין ומקטרגין לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה, ולית אנן ידעין היידין אינון ניצוחייה, אלא ממה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם, אנן ידעין דישראל אינון ניצוחייה. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון".

וכ"ה בויק"ר (אמור פר' ל סוף סי' ב'), תנחומא (אמור סוף סי' יח, בובר כז), מדרש תהלים (יז, ה).

[24] וכנראה שכוונתו בזה, שההמשך של חג סוכות לר"ה ויוה"כ אינו רק בגלל ענין הכפרה של הגלות מהבתים לסוכות, אלא גם בזה שנוטלין בו לולבין, כיון שמראין בזה שנצחנו בהדין של ר"ה ויוה"כ.

[25] וז"ל שם:

"מבדילין על האור... ששבת ממלאכת איסור, להודיע כי מעתה מותרי' ליהנות ממנו ויאותו לאורו. אב"ן.

וזה מנהג כל ישראל להדליק את הנר בערב הכפורים, אומ' העולם משום דבעינן אור ששבת. ואני מצאתי למנהג טעם יפה במדרש, ויקחו אליך שמן זית זך, אמ' הקדוש ברוך הוא וכי לאור שלכם אני צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורי, אלא לשמור נפשותיכם המשולה לנר, שנאמר נר אלהים נשמת אדם וגומר".

[26] ראה לעיל הערה 19.

[27] ר' אהרן ב"ר יעקב הכהן מנרבונה שבפרובנס (נוהגים לכנותו ר' אהרן הכהן מלוניל, אך הוא היה כנראה בן העיר נרבונה) נולד באמצע המאה הי"ג (ראשית האלף השישי), ונפטר בערך בשנת ה"א צ' (1330).

למד אצל חכמי ארצו, ושהה תקופה מסויימת גם בספרד. בשנת ס"ו (1306) גורש עם כל יהודי צרפת, והתיישב באי מיורקה שליד ספרד. הספר "כלבו" הוא כנראה המהדורה הראשונית של ספרו הידוע "ארחות חיים", שנכתב שנים אחר כך.

[28] הוא מנהג ספרד הובא בהמנהיג הנ"ל, והארחות חיים סותם שזהו המנהג הפשוט (זולת מלומר קדושה רבה - כדלהלן).

[29] הרי בזמנו יש שאף הוסיפו בנשמת - מה שלא הוזכר בהמנהיג.

[30] כנראה שחסר כאן, ויש להוסיף ובו ביום נשלמה "הפרים שבעים, ועוד כי ביום זה הוא קיום" חתימת וכו'. וכן משמע מהאבודרהם שגרס כך, עי' לקמן הערה 35.

[31] "תאמצם" כ"ה ברוב כת"י, ויש בכת"י היום "תאמצנו", וכ"ה בכל בו להלן הערה 33.

[32] כ"ה ברוב כת"י אמנם יש בכת"י שחסר, וכן חסר הוא בכל בו להלן הערה 33. ובאמת בנוסחתינו אין בהיום תאמצנו הנוסח של היום תחתמנו לחיים טובים. ולפי הגירסה שגורסים כן, צ"ל כיון שיש קיום/השלמת חתימת הדין, ע"כ היו שהתפללו כן.

[33] וכ"כ בכל בו (סימן נב):

"ונהגו לומר ביום הושענא רבא כל פסוקי דזמרה כמו בשבת, וי"א אף מזמור לתודה, ואומר נשמת כל חי, קדיש ברכו, יוצר של חול, ונקדישך ביוצר, וקדושא רבא במוסף. וי"א אחר הושענות, היום תאמצנו, שמע ישראל, ה' הוא האלהים".

[34] אמנם בשאר הדברים מביא כנ"ל:

"להושענא רבה: פסוקי דזמרה של שבת, גם מזמור שיר ליום השבת אך לא מזמור לתודה, נשמת, קדיש וברכו בניגון יו"ט, ואין אומרים והחיות ישוררו, יוצר ומוסף כשאר ימי החג, רק שאומרים כתר למוסף, גם אדיר אדירנו, ומסיים תפלתו כשאר ימי חול המועד, יעלה ויבא בעבודה וגו'.

הלל, ס"ת, ועל הכל בהליכת ס"ת, קדיש אחר קריאת התורה, תהלה ומוסף וקרבן היום. וטעות לומר היום תאמצנו. ואין פותחים השערים כלל רק בפותח וסוגר לצורך קריאת התורה, ואחר ההושענות אומר ז"פ ה' הוא האלהים בכוונת הלב, ואחר כך שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד פעם אחת, אין כאלהינו, קדיש לנער".

[35] אינו ברור אם הוא מעתיקו מספר המנהיג או מהארחות חיים, שמצד אחד מתחילת דבריו משמע שמעתיקו מהארחות חיים, וכן מביא מקודם את המנהג של הסתכלות על צל האדם בליל הושענא רבה, והוא מובא ג"כ מקודם בהארחות חיים ולא בהמנהיג.

אמנם מצד שני מביא הלשון "תשלום שבעים פרים ועוד כי ביום זה הוא קיום החתימה", והוא נמצא בהמנהיג ולא בהארחות חיים. אמנם עיין לעיל הערה 30 שכנראה חסר כן בנוסחתינו בהארחות חיים ויש להשלימו.

[36] ר' דוד ב"ר יוסף אבודרהם חי בספרד במאה הי"ד. יתכן שהיה תלמידו של ר' יעקב בעל הטורים, אך הדבר אינו ברור. ספרו המכונה "ספר אבודרהם" כולל הלכות, מנהגים ופירושים על התפילה, והוא מהספרים החשובים מסוגו. הוא כולל גם פירושים ופסקים מאת פוסקים קדומים.
מאת ברוך ערפס

 

[שיח יצחק]

אבודרהם סדר תפלת סוכות
בליל הושענא רבא נוהגין מקצת אנשים לקרות את התורה כלה מראש ועד סוף משום דאמרינן בפ"ק דברכות (ח, א) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום. ואפשר שלא השלים כל הפרשיות עם הצבור. ולפיכך קורא בלילה הזה התורה כלה וישתלמו פרשיותיו עם הצבור. ונראה לי שקריאה זו אינו מועלת כלל לפוטרם מתקנת חכמים כי קריאת התורה כלה בלילה הזה היא פעם אחת כל פסוק מפני שאין שום אדם שיכול להשלימה כלה בלילה אחת שנים מקרא ואחד תרגום ולכן יש יחידים שנוהגין להשלימה בחג הסוכות ויותר טוב היה להשלימה בעשרת ימי תשובה כדאמרינן בפ"ק דברכות (ח, ב) רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו להני פרשיאתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי פי' כדי שלא יהא נחשב לו לעון ביום הכיפורי'. תנא ליה חייא בר רב מדפתי ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב. וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי. סבר לאקדמינהו אמר ליה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר.