הסוגיות: בפסחים (עז, עח, עט, פ) ובזבחים (לג.) וביומא (ו: ז: מו:) הגמ' דנה אם היתר טומאה בקרבן ציבור זה הותרה או דחויה.
הגדר: משמע בסוגיות הנ"ל שאם הותרה היינו שנתבטל האיסור לגמרי, ואם דחויה היינו שהתורה אמרה שעדיף לעבור על האיסור בשביל צורך זה, ומ"מ יש בזה פגם וצריך להשתדל להימנע מלעבור אם עי"ז לא יתבטל הקרבן.
בפיקוח נפש: בשו"ת הרשב"א (ח"א תרפט) חקר בזה, וכתב כמדומה שהלכה כמ"ד דחויה. וברא"ש ביומא (פ"ח סי' יד) כתב דהוי הותרה. [וע"ש קרב"נ אות ב]. וע' כ"מ (שבת ב, א). וע' ב"י (או"ח שכח, יד).
במלאכת אוכל נפש ביו"ט: ע' ישועות יעקב (או"ח תצה, ב). וע' מש"כ החת"ס או"ח פה.
הגדר: משמע בסוגיות הנ"ל שאם הותרה היינו שנתבטל האיסור לגמרי, ואם דחויה היינו שהתורה אמרה שעדיף לעבור על האיסור בשביל צורך זה, ומ"מ יש בזה פגם וצריך להשתדל להימנע מלעבור אם עי"ז לא יתבטל הקרבן.
בפיקוח נפש: בשו"ת הרשב"א (ח"א תרפט) חקר בזה, וכתב כמדומה שהלכה כמ"ד דחויה. וברא"ש ביומא (פ"ח סי' יד) כתב דהוי הותרה. [וע"ש קרב"נ אות ב]. וע' כ"מ (שבת ב, א). וע' ב"י (או"ח שכח, יד).
במלאכת אוכל נפש ביו"ט: ע' ישועות יעקב (או"ח תצה, ב). וע' מש"כ החת"ס או"ח פה.