במה אברך

משתמש רשום
gemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
65
תודות
230
נקודות
143
היה לי סיפור מאחד מימי שישי של בינהזמנים רצינו לצאת לצימר שבת והלכתי לקנות מכיכר השבת אוכל מוכן לשבת מאחד החנויות המוכרות קניתי מכל הטוב לשבת המלכה ושילמתי 750 שקל על הקנייה החזקתי את השקיות עם האוכל היטב וכשיצאתי מהחנות הגיע במהירות אברך אמריקאי עם אופניים חשמליות (נסע במהירות מופרזת) ונכנס בי וכל השקיות התעופפו לכל הצדדים - הכל הופסד הוא עזר לי לקום והתנצל , שאל אותי כמה עלה לי הקנייה אמרתי לו 750 הוא אמר לי בסדר גמור חכה כאן אני גר ליד הביא לך את הכסף , לבנתיים בעל החנות יצא לעשן בחוץ וכשראה את המוצרים על הריצפה אמר לי לא נורא כמה עלה לך הקניייה אמרתי לו 750 אם כן אמר לי יש לך זכות ב750 תזדרז למזוג לך , ואני בתמימותי חזרתי לחנות וחזרתי על הפעולה כמקודם.... כעבור זמן אני יוצא ואז אני רואה את האברך האמריקאי ובידו הכסף בעל הבית גם היה בחוץ וכאן התחיל הוויכוח האמריקאי טוען שאם הבעה"ב החזער לי את המוצרים אז הכסף נשאר אצלו מאידך בעה"ב טוען שברגע שהוא רואה שיש תשלום על זה הכסף מגיע לו , ואני טענתי שאני צריך להרוויח מכל הצדדים
מי להבנתכם צריך לזכות ב750 שקל
 
הבה נתבונן.
כעקרון, אותו אברך חייב לשלם לך מדין אדם המזיק לכאורה. מה שקרה כאן זה שבעחל החנות החליט (בתורת מתנה בעלמא/נכמרו רחמיו/או כל נוסי אחר, ברור שמשורת הדין הוא לא חייב). זה גם ברור כביעתא בכותחא, שאין האברך יכול להיפטר מהתשלומים בגלל שנתמלא חסרונך, ואינו קשור כללל לפלוג' האחרונים האם גדר חיוב המזיק הוא להעמיד את החפץ, או להעמיד דמיו, ופשוט.
כמו"כ הדעת נוטה שתוכל לגבות את הכסף גם מהאברך, וגם להשאיר אצלך את האוכל, את הכסף- משום שהאברך חייב לך, ואי"ז ענינו מה שבעל החנות נכמרו רחמיו. ואת האוכל- משום שבעל החנות העניק לך במתנה, כנלע"ד. ורק נקודה אחת יש לדון, שמא ישנה אומדנא שכל מה שבעל החנות הביא לך את האוכל זה עד"ז שלא תזכה בכסף מהאמריקאי, ולו היה יודע, לא היה מעניק לך, ויש לדון בזה מדין דברים שבלב וכו', ואולי זו היתה טענתו, לא כ"כ ברירא לי מתוך דבריך.
 
וכשיצאתי מהחנות הגיע במהירות אברך אמריקאי עם אופניים חשמליות (נסע במהירות מופרזת)​
האם זה ברור ש​
אותו אברך חייב לשלם לך מדין אדם המזיק לכאורה.​
ואציין לדברי הגמרא (בבא קמא לב א) "דתניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משונה ומודה איסי בע"ש בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה"​

ואיני יודע כיצד נפסקה ההלכה, ובאיזה זמן מיום שישי נוהג דין זה, יורו נא המורים.
 
ואיני יודע כיצד נפסקה ההלכה, ובאיזה זמן מיום שישי נוהג דין זה, יורו נא המורים.
ואציין לדברי ה'ביאור הלכה' (בסימן רנ)
והנה הרמב"ם השמיט האי דינא וצריך טעמא וא"ל שסובר דכיון דפסקינן בב"ק ל"ב הלכה כאיסי בן יהודה משמע דוקא בה"ש שם אמרינן שהוא רץ לצרכי שבת ולא בבוקר וכמו שפירש בהגהת אשר"י ע"ש ולר"ח דמצוה להשכים ממילא כשהוא רץ בבוקר ג"כ הו"ל לפטור דהוא רץ לדבר מצוה של צרכי שבת וא"ל דלא היה לו לרוץ כיון שעדיין יש שהות הרבה דז"א דלכל דבר מצוה יש מצוה בהריצה כמבואר לעיל בסימן צ' סי"ב אבל יש לדחות דנהי דיש מצוה בהריצה לא פטרוהו מההיזק כ"א לפנות ערב שהזמן דחוק ואין לו פנאי לעיין ולשמור א"ע בעת הריצה שלא יזיק והנה לפ"ז גם דינא דהגהת אשר"י שם ג"כ אינו מוכרח ונכון לומר שמטעם זה לא העתיקוהו לדינא בחו"מ והעתיקו רק לשון הגמרא שם ע"ש:.​
 
האם זה ברור ש

ואציין לדברי הגמרא (בבא קמא לב א) "דתניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משונה ומודה איסי בע"ש בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה"​

ואיני יודע כיצד נפסקה ההלכה, ובאיזה זמן מיום שישי נוהג דין זה, יורו נא המורים.
לא ברור בכלל שאןפנים חשמליות אפילו ביום שישי הוי כרץ ברשות!!!!!!
 
האם זה ברור ש

ואציין לדברי הגמרא (בבא קמא לב א) "דתניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משונה ומודה איסי בע"ש בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה"​

ואיני יודע כיצד נפסקה ההלכה, ובאיזה זמן מיום שישי נוהג דין זה, יורו נא המורים.
השואל הנכבד הדגיש כי בעל הקורקינט נסע במהירות מופרזת.
לענ"ד ליסוע בכיכר השבת ביום שישי במהירות מופרזת לא שייך לשום דין של 'רץ ברשות'.
 
הבה נתבונן.
כעקרון, אותו אברך חייב לשלם לך מדין אדם המזיק לכאורה. מה שקרה כאן זה שבעחל החנות החליט (בתורת מתנה בעלמא/נכמרו רחמיו/או כל נוסי אחר, ברור שמשורת הדין הוא לא חייב). זה גם ברור כביעתא בכותחא, שאין האברך יכול להיפטר מהתשלומים בגלל שנתמלא חסרונך, ואינו קשור כללל לפלוג' האחרונים האם גדר חיוב המזיק הוא להעמיד את החפץ, או להעמיד דמיו, ופשוט.
כמו"כ הדעת נוטה שתוכל לגבות את הכסף גם מהאברך, וגם להשאיר אצלך את האוכל, את הכסף- משום שהאברך חייב לך, ואי"ז ענינו מה שבעל החנות נכמרו רחמיו. ואת האוכל- משום שבעל החנות העניק לך במתנה, כנלע"ד. ורק נקודה אחת יש לדון, שמא ישנה אומדנא שכל מה שבעל החנות הביא לך את האוכל זה עד"ז שלא תזכה בכסף מהאמריקאי, ולו היה יודע, לא היה מעניק לך, ויש לדון בזה מדין דברים שבלב וכו', ואולי זו היתה טענתו, לא כ"כ ברירא לי מתוך דבריך.
דברים נכוחים!
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון