א. איך אתה נוהג. ב. מה דעתך על החומרות.

  • אני כמעט ולא מחמיר, רק מה שכתוב בהלכה.

  • אני מחמיר, אבל לא על הכול.

  • אני מחמיר בכל החומרות שיש.

  • החומרות הם דבר מיותר, שפוגם בשמחת החג.

  • החומרות הם דבר טוב, אבל הייתי מבטל את חלקם.

  • החומרות הם דבר מבורך, וכל המרבה הרי זה משובח.


תוצאות ניתנות לצפייה רק לאחר ההצבעה.
האריז"ל הבטיח (מובא בבאר היטב אור"ח סי' תמז סעיף א): "הנזהר ממשהו חמץ בפסח - מובטח לו שלא יחטא כל השנה".

בעל התניא (שו"ת סי' ו): "לפי מ"ש האריז"ל להחמיר כל החומרות בפסח - פשיטא שיש להחמיר".

משנת חסידים (מס' ניסן פרק ג' משנה ד'): "השומר פסח מחימוץ כהלכתו, ויחמיר בו ככל החומרות שמחמירים המחמירים - יועיל לנפשו מאד כל השנה".
היום יש בעיה אחרת שהחומרות הם לא בכיוון של להציל ממשהו חמץ
אני מאמין שבעוגיות של פסח קנויות יש פחות חששות של חמץ מאשר מה שכל אחד מכין בבית
אפי' חיידקי אין שם
נכון שהחומרות הגיע ממקום נכון
שהיה ברור ההבדל בין להכין בבית לבין להכין במפעל
אבל כיום שיש דברים שנעשים אפי' ללא מדע יד אדם
מסתבר שהם יותר טובים
 
נהגו הרבה מקהילות ישראל, להחמיר בחג הפסח הרבה מאוד חומרות.
אשמח לשמוע מה דעתכם בנידון.
כידוע בעלי המוסר הטיפו והתנגדו לאותם חומרות שאדם נוהג בהם ככל ואינו עומד במדרגה הזו.
קראתי לאחרונה על רבי צבי ברוידא, חתנו וממשיך דרכו של הסבא בהנהגת בית קלם, שפעם לפני פסח לא רצה להכין לעצמו מצה שמורה כמנהג היראים והמדקדקים במצוות, באמרו שאיננו עומד עדיין במדרגה של חסידות כזו. (למעשה, הסבא הורה לו, שאם הוא חושב כך - עליו להשתדל להגיע למדרגה כזו).

וראה עוד מש"כ כאן מדברי הפוסקים.
 
וְגַם בְּעִנְיַן הַחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת בְּפֶסַח לֹא הָיָה מַסְכִּים כְּלָל עַל הַמַּרְבִּים לְדַקְדֵּק יוֹתֵר מִדַּאי וְנִכְנָסִים בְּמָרָה שְׁחוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת.
(שיחות הר"ן, רל"ה)
כל השאלה איפה האדם נמצא שיש מי שמחמיר כמצות אנשים מלומדה בלא טעם ורח
ויש מי שמחמיר אע"פ שאינו בדרגה של חומרות אלו וזה רק הורס ולא מואיל כלל
ואפילו אם הוא בדרגה זו אפשר שבני ביתו אינם בדגות אלו ועל חייב לנהוג בזה בחכמה ולא להרוס
ויש שצריך להסתיר א חומרותיו שלא צריך לפרסן כל דבר דכתיב והצנע לכת.
אך יש מי שקיבל מאבותיו או רבותיו ומבין את החומרה והוא נמצא בדרגה זו בשבילו זה טוב ומואיל.
ואי אפשר לדמות מא' לשני
 
מאידך, ישנו סיפור ידוע, שאברך הגיע אל הגראי"ל, ואמר לו שנראה לו שצריך לנקות גם בין החריצים של הקרמיקות.
ענה לו הגראי"ל, נכון, אבל זה כ"כ חמור, שא"א לסמוך על האשה, ולכן הבעל צריך לעשות את זה.
הנה הגראי"ל היה ידוע כחכימא דיהודאי ולפיכך לכל א' נתן תשובה הראויה לותת לו לבית הנשים דאם בא אברך להתלונן שאשתו לא מנקה מספיק ואינה מתעמצת להסיר כל החמץ אלא צריכה לשפשף הרבה יותר ולהסיר כל אבק, על כך ענה הגראי"ל דאמת צריך לשפשף אבל הבעל צריך לעשות כן ואי אפשר לסמוך עליה ומאידך כשהגיע אברך ולגלג על אשתו שמנקה הרבה, על כך ענה הגראי"ל דאשתו נוהגת כשורה.
נמצנו למדים דלהחמיר זה טוב רק כשזה מביא לעבודת ה' ולא למחלוקת ח"ו.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון