אינני יודע אם הסיפור הזה מסופר בתוך כלל הסיפורים שנכתבו והועלו לעיל, ובודאי שיש סיפורים דומים ובכל אופן אספר סיפור זה.
מעשה בתינוק שנולד עם מום נדיר בלב, בשעה שנולד לא היה מום זה מוכר או מתועד בארץ, והרופאים עמדו בקשר עם רופאים אחרים (כפי האפשר באותם זמנים) עם רופאים ובתי חולים אחרים בעולם, וגם אצלם לא היה המום מוכר. לבד מעוד מקרה אחד, ובו התינוק לא שרד לאורך זמן.
בצר להם באו לחזו"א, והחזו"א שירטט להורים תוכנית לניתוח ותיקון המום, התוכנית היה מוכרב מאוד, ניתוח של עשרים שלבים (פרט זה של "עשרים שלבים" הוא כפי איך ששמעתי את הסיפור, מי שסיפר לי אמר כך, אבל אני לא יודע אם הוא אמר זאת מידיעה, או בשביל להמחיש את המשך הסיפור).
הרופאים מיד הבינו שזה תוכנית מצויינת, וניגשו לבצע את הניתוח, באמצע ביצוע הניתוח, המנתח שם לב שאחד מהשלבים בניתוח אינו כפי הסדר הנכון, וחייבים לשנות את הסדר באותו פרט מהתוכנית שכתב החזו"א.
היה זה בשלב חמש עשרה (וזאת כפי ההדגמה ששמעתי, ייתכן והמספר האמיתי היה אחרת), ושינו זאת עם השלב הבא (שש עשרה). דהיינו צריך לבצע את שש עשרה לפני חמש עשרה, אחרי שהרופאים שינו ושוב הרופאים ממשיכים לשלב החמש עשרה ושבע עשרה כפי ההבנה שלהם.
בהגיעם לשלב שמונה עשרה, פתאום הבינו... כעת יש קושי לבצע את השלב הזה בגלל השינוי בסדר שעשינו, "זה הפשט בחזו"א" ששינה מהסדר, בגלל ההשלכות שלו בביצוע שלב עוד יותר מאוחר.
מה לעשות, את הנעשה אין להשיב וסיימו את הניתוח כמות שהוא עם תיקון חלקי.
בסוף הניתוח אמרו להורים, שהמצב השתפר משמעותית, הילד יוכל לגדול ואף להתחתן אבל מחמת הטעות שעשו לא יאריך ימים, הלב חלש, התיקון אינו אופטמלי.
אכן הילד גדל, נולדו לו שתי ילדים, והוא נפטר (אם זכרוני אינו מטעני שמעתי בגיל ארבעים)
סיפור זה שמעתי ממלמד בחיידר שלימד בחו"ל, את הילדים היתומים של הנ"ל, איני יודע אם לימדם באר"י או בחו"ל. שמעתי זאת לפני כשלושים שנה וייתכן ונפלו טעויות בסיפור מחמת משך הזמן שעבר.
