בהעלותך הטעם שהחצוצרות היו מכסף ולא מזהב (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
עשה לך שתי חצוצרות כסף (י ב)

בטעם הדבר שהחצוצרות היו מכסף ולא מזהב, כתבו בעלי התוס' על התורה משום דאין קטיגור נעשה סניגור, והחצוצרות הם לזכרון, וכל לזכרון כלפני ולפנים דמי כמו שאמרו בראש השנה כו. לגבי תקיעת שופר בראש השנה.

אמנם רבינו גרשום בחולין מט: כתב דהטעם דאמרה תורה עשה לך שתי חצוצרות כסף ולא של זהב הוא משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל. [ובר"ה כז. איתא כעין זה לגבי ציפוי פי השופרות, עי"ש].
​

◆ ◆ ◆​

ויש לעיין בטעמו של רבינו גרשום, הא אדרבה אמרינן בכמה דוכתי דאין עניות במקום עשירות, ומאי שנא הכא דאמרינן דהתורה חסה על ממונם של ישראל. וכבר עמד על חקירה זו בתשובה מאהבה ח"א סי' ד' מ"ט פעמים שאמרו התורה חסה על ממונם של ישראל, ופעמים שאמרו אין עניות במקום עשירות. והשיב לו שם בעל הנודע ביהודה, דכסף לא חשיב עניות, עי"ש.

וכבר כתב כן הראב"ד בתמיד (כט:) על הא דאמרינן דהשקו את התמיד בכוס של זהב, משום דאין עניות במקום עשירות, ומאי שנא לגבי חתיית הגחלים שחותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל. ותירץ שם דכסף לא הוי עניות, והוכיח כן דהא כמה כלים של כסף היו במקדש, ועוד דבמסכת תמיד פרכינן לגבי שולחן של שיש שמניחין עליו לחם הפנים, "מכדי אין עניות במקום עשירות, ליעבדיה דכסף ליעבדיה דזהב", מבואר דכסף הוי שפיר עשירות.

אמנם הריטב"א ביומא מד: נתקשה בזה ג"כ מ"ט בחתיית הגחלים אמרינן התורה חסה, ולא אמרינן אין עניות במקום עשירות, וכתב וז"ל "וחתיית גחלים שוחקת את הכלי ומחסרתו, ובכי האי גוונא ליכא למימר אין עניות במקום עשירות", משמע מדבריו שם דכיון דמתחסר ואיכא הפסד מרובה בחתיית הגחלים, התורה חסה על ממונם של ישראל ולא אמרינן אין עניות במקום עשירות. ויל"ע מ"ט לא תירץ כהראב"ד דכסף לא הוי עניות, והא תירוץ הראב"ד מוכרח כמו שכתב להוכיח מהא דכמה כלים היו במקדש של כסף.

ונראה פשוט דקושיית הריטב"א אינה מ"ט הכלי מכסף ולא מזהב, דהא כמה כלים היו של כסף וכנ"ל, אלא דכיון דלהיכל הרי היו מכניסים בשל זהב, ממילא הפעולה של החלפת המחתה זהו פעולה שמראה על קפידא על ההפסד, וזהו גופא עניות [כמו שכתב הרא"ש בתחילת מסכת תמיד דהשמירה בבית המקדש אינה מחשש גנבים דאין עניות במקום עשירות, דאין מראין פעולה של קפידא על הפסד ממון]. ועל זה תירץ דמ"מ במקום הפסד מרובה כזה התורה חסה על ממונם של ישראל. משא"כ בשאר כלים שמעיקרא הם של כסף, בזה אין קושיא כלל דאה"נ עצם הדבר שהוא של כסף אינו נחשב עניות, וק"ל.​

 

[גרינפלד]

[]ונראה פשוט דקושיית הריטב"א אינה מ"ט הכלי מכסף ולא מזהב, דהא כמה כלים היו של כסף וכנ"ל, אלא דכיון דלהיכל הרי היו מכניסים בשל זהב, ממילא הפעולה של החלפת המחתה זהו פעולה שמראה על קפידא על ההפסד, וזהו גופא עניות [כמו שכתב הרא"ש בתחילת מסכת תמיד דהשמירה בבית המקדש אינה מחשש גנבים דאין עניות במקום עשירות, דאין מראין פעולה של קפידא על הפסד ממון]. ועל זה תירץ דמ"מ במקום הפסד מרובה כזה התורה חסה על ממונם של ישראל. משא"כ בשאר כלים שמעיקרא הם של כסף, בזה אין קושיא כלל דאה"נ עצם הדבר שהוא של כסף אינו נחשב עניות, וק"ל.[/]​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובעיקר הדבר דשל כסף לא מיקרי עניות, יל"ע לפי"ז בדברי המפרש בתמיד (כט.) שכתב דהטעם שמערה לתוך של זהב, הוא משום דגנאי הוא להכניס כלי כסף בפנים שאין עניות במקום עשירות. וצ"ל דבהיכל דהוא קדוש יותר הוי גנאי ועניות להכניס של כסף [מיהו מהוכחת הראב"ד הנ"ל משולחן של שיש נראה דלא ס"ל כן דהא גם לגבי האולם פריך ונעבדיה דכסף, אע"ג דאיכא למ"ד בעירובין ב. דקדושת אולם והיכל חדא היא].

ולולי דברי המפרש היה נראה דהטעם שמכניס בשל זהב הוא משום דכלי מזבח הזהב צריכים להיות משל זהב, כמו שכלי מזבח הנחשת היו מנחשת כדכתיב בקרא, ועי' בקרא דמלכים מפורש דעשה שלמה מחתות זהב למזבח הזהב מלבד כלי הנחשת למזבח הנחשת, עי"ש.​