חנוכה היכן עמדו השמנים בהיכל או בלשכת בית שמניה או בשיתין?

[נדיב לב]

בגמרא שבת כא: איתא "כשנכנסו יונים להכיל, טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול". ע"כ.

וצ"ב מדוע היו השמנים בהיכל, ולא בלשכה שהייתה מיועדת לאכסן אותם הקרויה "לשכת בית שמניה" (מדות פ"ב מ"ה וברמב"ם פ"ה מהלכות בחירה ה"ח)?
ושמא יש לחלק בין שמנים המיועדים למנורה ובין שמנים המיועדים למנחות. (עיין שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ג סוף סימן מ"ב ד"ה והנה בהא. ורעק"א בגליון שבת כא: מביא תשובת בתי כהונה שאומר שזה לאו דווקא בהיכל אלא גם בהיכל ודוחק).

ובמדרש חנוכה (אוצר המדרשים עמוד 149) נאמר שהחשמונאים מצאו את פך השמן בשיתין של המזבח החיצון. וכך קבע ביוצר לשבת שניה של חנוכה "חנכו וכבדו את ההיכל להעלות נרות באומן, חפשו ומצאו בשיתין פך שיש נסמן בטמן כי אם אסוך שמן עכ"ל.

 

[נדיב לב]

ושמא יש לחלק בין שמנים המיועדים למנורה ובין שמנים המיועדים למנחות. (עיין שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ג סוף סימן מ"ב ד"ה והנה בהא.

לחץ כדי לכווץ...

שו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק ג סימן מב
והנה בהא דאמרו דטמאו שמנים שבהיכל לכאורה צ"ע דמה ענין שמנים להיכל והא השמנים הי' להם לשכה הנקרא' בית שמניא כדאמר פ"ב דמדות וברמב"ם פ"ה מבית הבחירה וכן הוכחתי מתוך רמיזת הגאון מוהר"ע איגר בהגהת הש"ס שמרמז לקושיא זו ולפע"ד יש לומר דהלשכה היתה לשמנים של המנחות שהיתה צריכה לנסכים שלא היה שמן זית זך כ"כ וכמבואר במנחות דף פ"ה ותדע שכן הי' שם גם יינות והיינו שגם יין היו צריכים לנסך אבל השמן להדלקה אפשר שהי' מונח בהיכל שזה היה השמן המובחר שבשמנים אבל לא מצאתי בשום מקום רמז לזה ויותר נראה שאז בזמן שצרו על ירושלים ונתיראו מפני האויב הכניסו השמנים להיכל כדי שיהי' משומר מן האויב יותר ותדע שהרי מצאו שמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג ע"כ שהיו חוששין שמא יטמאו השמן ואף שהשמן בא בטומאה מ"מ רצו להקריב לשם בקדושה וטהרה ולכך הכניסום להיכל שיהי' משומר ביותר כנלפע"ד ודו"ק.

ורעק"א בגליון שבת כא: מביא תשובת בתי כהונה שאומר שזה לאו דווקא בהיכל אלא גם בהיכל ודוחק).

לחץ כדי לכווץ...

בשו"ת בתי כהונה (בית ועד סימן א' ד"ה והשתא) כתב שאמנם רוב השמן המיועד להדלקת המנורה היה מונח בלשכת בית שמניה, מלבד אותו מעט שמן הצריך בכל יום בשביל הדלקת המנורה שהיו מניחים אותו בהיכל. ומה שאמרו חז"ל "כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל" ר"ל כל השמנים אף מה שהיה מונח בהיכל מעט מזעיר לצורך הדלקת היום.

ובספר עזרת כהנים על מסכת מדות פ"ב משנה ה' כתב דאכן כל השמנים שהו בלשכת בית שמניה, ולשון היכל הנאמר בגמ' שבת הנ"ל, הוא שם כולל לכל בית המקדש ולאו דווקא להיכל עצמו. וראה בתוי"ט מדות פ"ג מ"ד ופ"ד מ"ו ד"ה וההיכל, ובחי' הגר"א פ"ו מ"ד ד"ה וההיכל. ובספר עלי תמר ירושלמי נדרים פ"א ה"ג ד"ה כהיכל כקרבנות שהביא כמה ראיות שבית המקדש נקרא פעמים בשם היכל.

ור' משה שטרנבוך במועדים וזמנים ח"ב סימן קל"ט כתב לחלק בין שמן שהוכן לקדושה בהזמנה בעלמא שאז עדיין נחשב שמן של חולין, ומקומו נקבע בלשכת בית שמניה, ובין שמן שיש עליו קדושת דמים שאז אפשר להכניס אותו להיכל עיין שם.

 

[נדיב לב]

אעלה תירוץ נוסף ובהקדם כמה עניינים.
א. הנה מה שכתבו בגמ' שבת שהשמנים היו בהיכל ולא בלשכת בית שמניה לכאורה הוא עפ"י המבואר בתוספתא יומא פ"א אות ג' שכל הלשכות שהיו במקדש דינם היה כרשות היחיד לטומאה, חוץ מלשכת בית שמניה (שמלבד אחסון שמן אחסנו גם את היין) שדינה הוא כרשות הרבים לטומאה.

ב. והנה בגמ' פסחים יט: קיי"ל דכל ספק טומאה ברה"ר ספקו טהור, וכל ספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא.
אם כן יש לומר דאילו היו נשארים השמנים בלשכת בית שמניה, בוודאי היו דנים אותם כטהורים. דדינה של אותה לשכה היה כרה"ר לענין טומאה, וכל ספק טומאה ברה"ר ספקו טהור, וממילא היו יכולים להשתמש באותם שמנים מבלי להזדקק לנס פך השמן. אבל כעת שנמצאו כל השמנים בהיכל, שוב לא יכלו להכריז עליהם שהם טהורים, מפני שההיכל נידון כרשות היחיד לטומאה, וכל ספק טומאה ברה"י ספקו טמא. ומשום כך לא יכלו להשתמש באותם שמנים מבלעדי נס פך השמן. וכעין זה כתב בתו"ד בשו"ת הרמ"ץ או"ח סימן נ"ה אות א' המוצ"ב.

ג. אלא שהעיר בשו"ת הנ"ל שם סוף אות א' ובסימן נ"ו אות ב' שזה אמנם שההיכל היה דינו רשות היחיד, אבל בשעה שנכנסו היוונים להיכל למאות ולאלפים לשלול שלל ולבוז בז, ופרצו בו פרצות ונתנוהו למרמס לכל עובר ושב, ממילא שב ההיכל להיות רשות הרבים וספק טומאה ברה"ר ספקו טהור.

ד. אמנם בדעת תורה למהרש"ם (או"ח סימן תר"ע ס"א ד"ה והנה) כתב לחדש שכיון שבאותה שעה שנכנסו היונים לעזרה לא היו שם יהודים כלל, היה אז לעזרה דין רשות היחיד, וספק טומאה ברשות היחיד טמא. ועל כן הוצרכו לנס כדי להדליק בשמן טהור עיי"ש. ועל כל פנים לדבריו מבואר מדוע הוצרכו לומר שהיו שמנים שבהיכל היינו בהיכל ולא בלשכת בית שמניה.

ה. ובפרט לפי מה שכתבו הראשונים בריש חולין (הרמב"ן בחידושים ב: ד"ה ואם שחט, והובא גם בחידושי הריטב"א שם ד"ה ואם) שאף שספק טומאה ברה"ר ספקו טהור, מכל מקום כשיש רגלים לדבר שנגע הטמא בטהור, אף ברשות הרבים ספקו טמא! וראה עוד בתפארת ישראל (טהרות פ"ד בועז סימן י"ח אות י"ב) שכל היכן שמסתבר טפי לטומאה מלטהרה, טמא אפילו ברשות הרבים, ואף אין בו דעת להשאל עיין שם.
ולפי כל זה, גם אם בשעה שנכנסו היוונים להיכל הוא הוגדר בדין רשות הרבים, מכל מקום כל הספק טהרות שבו ספקן טמא. שהרי כל מטרת היונים היתה אך ורק להכעיס את ישראל ולכן דאגו לטמאות כל אשר נקרה לעיניהם, וממילא הוי רגלים לדבר שנגע הטמא בטהור וספקו טמא ברשות הרבים ואפילו יש בו דעת להשאל.

ו. אלא שלאור דברי הראשונים שכל היכן שמסתבר טפי לטומאה מלטהרה, שיש רגלים לדבר שנגע הטמא בטהור, אם כן יש לדחות ולומר שגם אם היו השמנים נשארים בלשכת בית שמניה, היו דנים אותם כטמאים, ולא היו יכולים להשתמש באותם שמנים מבלעדי נס פך השמן והדק"ל.​