בראשית היצר הרע רוצה לאבד את האדם עמו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (ו ה)

בתהלים מזמור ע"ח, "והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו, ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב", ע"כ. ופירש רש"י "אף אם נפרע מהם לא העיר עליהם כל חמתו כי אם מעט מעט, לפי שזכר כי בשר המה ויצר הרע טמון בלבם, והוא רוח הולך כשימותו ולא ישוב אותו רוח בהם לעולם הבא, שכשיחיו אין יצר הרע שולט בהם", עכ"ל. ולכאורה תמוה הרי כתוב זה בא ללמד עליהם זכות שהיצר הרע החטיאם, ולענין זה מה שייך הא דלעתיד לבוא אין יצה"ר שולט בהם, ואיזה טעם יש בזה שמחמת כן "לא יעיר כל חמתו".

ונראה לבאר בס"ד עפ"י מה שאמרו חז"ל באבות דרבי נתן פט"ז, רבי יהודה הנשיא אומר אמשול לך משל למה יצר הרע דומה, לשני בני אדם שנכנסו לפונדק אחד, ואחד מהם היה לסטים ונתפס על ידי המלכות, אמרו לו מי היה עמך בלסטות, יכול הוא שיאמר לא היה עמי חברי, אלא אומר הואיל ואני נהרג יהרג חברי עמי, אף כך אמר יצר הרע הואיל ואני אבוד לעוה"ב אני אאבד את כל הגוף, ע"כ. מבואר דמחמת כן שעתיד היצה"ר להבטל לעוה"ב זה גורם לו שרוצה לאבד עמו את האדם. וזהו הלימוד זכות עלינו, שהקב"ה זוכר שהיצה"ר שמפתה אותנו הוא רוח הולך ולא ישוב לעוה"ב ומחמת כן מוסר נפשו להסית אותנו.

ויש להוסיף בביאור הכתוב, דהנה ביאר הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל באגרת המוסר, דשני מיני יצר הרע יש באדם, מלאך רוחני וכח הטומאה, וכוחות הגוף שמתאוה לגשמיות, וזהו שבא הכתוב ללמד זכות על האדם, שנלחמים בו ב' מיני יצה"ר אלו, "ויזכור כי בשר המה" כנגד כוחות הגוף הגשמי, "רוח הולך ולא ישוב" הוא היצה"ר הרוחני, שבו שייך ענין זה שרוצה לאבד את האדם עמו, שדבר זה שייך רק בהיצה"ר הרוחני המלאך כמובן, וק"ל.​