אלול הלכות לימי הסליחות ע"פ פסקי הרב אלישיב זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

א'. הספרדים אומרים סליחות בכל חודש אלול. האשכנזים מתחילים השנה במוצ"ש כ"ו אלול, משום שיש לאומרם לפחות 4 ימים, שכן מצינו שקרבן טעון בקורת ממום 4 ימים קודם הקרבתו. ויעשה אדם עצמו בר"ה כאילו מקריב את עצמו. (תקפא סק"ו).

ב'. לשון שלחן ערוך (תקפ"א): עומדים באשמורת לומר סליחות, היינו שזמן הסליחות הוא ב"אשמורת" האחרונה של הלילה. לענין אלו שאומרים במשך הבוקר, דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שעדיף להם לומר אחר חצות הלילה. אמנם יש קושי בדבר אפשר להקל ולומר בבוקר. ואם תגרום האמירה בחצות לביטול תורה וכדו', בודאי שיש להעדיף לומר בבוקר. אין לומר סליחות קודם חצות הלילה (תקס"ה סקי"ב).

ג'. המשכימים קודם עלות השחר, יקפידו שבעלות השחר, יטלו שוב ידיהם ג' פעמים. (ד' י"ד). רבים מתענים ביום א' דסליחות (תקפא סקט"ו).

ד'. כשאין עשרה, אפשר להתחיל באמירת הסליחות, וכאשר יושלם המנין, יאמרו שלשה פסוקים וקדיש. אם התמעט המנין באמצע הסליחות, לא יוכלו לומר י"ג מדות, אך את הקדיש האחרון אומרים, ובלבד שישארו ששה (תקפ"א סק"ד). אמנם מרן זצוק"ל אמר, שהמנהג בפועל הוא, שאין אומרים את הקדיש כשאין עשרה.

ה'. "ויקרא בשם השם", כוונת הדברים שד' הוא זה שקרא ואמר את הי"ג מדות. הלכך יש להפסיק בין המילים "בשם" – "השם". (סק"ד)

ו'. כתב המ"ב (נ"ג סקכ"ד): בתעניות ובראש השנה אין מורידים לפני התיבה מי שלא התמלא זקנו. גם לענין סליחות יש עדיפות למי שנתמלא זקנו, אולם לא באותו החומר של תעניות. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל)

ז'. הש"ץ מתעטף בטלית לפני אמירת סליחות. כאשר הסליחות נאמרות בלילה, ספק הוא אם חייב בברכה, הלכך יקח טלית של חברו, וכיוון שלא לזכות בה וללבשה רק לכבוד, ובאופן זה בודאי אין צריך לברך, אך אין לסמוך לעשות כן בטלית של קהל. אם אינו מוצא טלית של חברו לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל עדיף טלית של קהל מטלית של עצמו ויכוון שלא לזכות בה. ומ"מ יכוון שלפי הצד שזוכה בה, הריהו מכוון למצוה. ועכ"פ הלובש טלית של עצמו, יכוון למצות ציצית אלא שלא יברך, וכשיגיע הזמן, ימשמש בציציות ויברך. (סק"ו)

ח'. בסיום הסליחות אומרים תחנון. אף שאין נפילת אפים בלילה, אחר חצות מותר (קלא סקי"ח). אין נופלים אפים אלא במקום שיש ספר תורה, וזאת ע"פ הפסוק "ויפול על פניו לפני ארון ד' " (יהושע). ואם אין, אומרים המזמור בלא נפילת אפים. (סקי"א). המתפללים בעזרת נשים נופלים על פניהם, כיון שיכול לראות משם את מקום הארון (סקי"ב). (באשר לנשים, המנהג שהן אינן נופלות על פניהן, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל). בתפילה בבית מרן זצוק"ל היו נופלים על פניהם אף שאין שם ס"ת. נשאל מרן זצוק"ל על כך, והשיב שהוא ע"פ המנהג שבעיר ירושלים נופלים אף כשאין ס"ת.

ט'. ודע שבכל מקום שנוהגים בו נפילת אפים, אף היחיד בתפילתו או באמירת סליחות נוהג כן. וכמובן שכאשר נמצא בביתו שאין ס"ת, אומר המזמור בלא נפי"א וכנ"ל.

י'. בעל ברית שנוכח בסליחות, פוטר את הציבור מאמירת תחנון. ודוקא בסליחות הנאמרות בלילה, כי אז אינו זמן מילה. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

י"א. יחיד האומר סליחות יאמר את פסוקי י"ג מדות "דרך קריאה", היינו בניגון וטעמים, וזאת גם בסליחה המתחלת ד' ד' (תקפ"א סק"ד ותקס"ה ה'). אשה שאינה רגילה בנגון וטעמים תדלג על בטעים קטעים אלו. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל). (בלוח א"י כתוב שידלג גם את המילים "זכור לנו היום ברית שלש עשרה").

י"ב. יחיד האומר סליחות, לא יאמר את הקטעים שהם בלשון ארמית, אמנם כשיש מנין אומר אותם כל יחיד (סק"ד), וזאת על אף שאין עשרה שאומרים באותה שעה את הקטעים הללו (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

(יתד נאמן, יום שישי כ"ד באלול תשפ"ד)