פורים הלכות פורים - תשפ"ו (1 צופה)

[איש האשכולות]

מאת הרב יוסף זילברפרב רב שכונת "הדר עליון" והמרכז הרפואי "בני ציון"


פרשת זכור

בשבת - פרשת "תצוה", מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון בפרשת השבוע, ובספר שני פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים פרק כ"ה, פסוקים י"ז-י"ט).

קריאת פרשת "זכור" היא מצות עשה מהתורה. הקורא והשומעים יכוונו לצאת ידי חובת מצות זכירת מחיית עמלק שהיא לזכור ולא לשכוח את כל אשר עשה לנו עמלק, ושמחמת כך נצטוינו למחות את שמו.

יש פוסקים הסוברים שגם נשים חייבות לשמוע קריאה זו, ולכן נשים היכולות לבוא לבית הכנסת לשמוע פרשת "זכור" - ישתדלו לעשות כן, ומי שלא יכולה – תקרא הפסוקים בביתה.

אם נמצאה טעות בספר תורה בפרשת זכור, צריך להוציא ספר תורה אחר ולחזור ולקרוא אך בלי ברכה.

אם נמצאה טעות בספר התורה ונזכרו בכך לאחר התפילה ויש טורח לקבץ שנית את הקהל, יוצאים ידי חובה גם בספר תורה פסול, אך מהראוי להודיע לציבור שיכוונו לצאת ידי חובה בפורים בקריאת 'ויבוא עמלק'.

ציבור שמחמת אונס לא קראו בשחרית פרשת זכור, יכולים להוציא ספר תורה במנחה ולקרוא בברכה, ולאחר מכן קוראים את הפרשה כרגיל.

מי שלא שמע את קריאת "זכור", יקרא בביתו פסוקי "זכור את אשר עשה לך עמלק", ובדיעבד יכוון לצאת ידי חובה בפורים בשעת קריאת התורה.

מעיקר הדין, ספרדי ששמע פרשת זכור בהברה אשכנזית יצא ידי חובה וכן להפך, דאלו ואלו דברי אלקים חיים.

אין אומרים בשבת זו "אב הרחמים", אין מזכירים נשמות.

 

[איש האשכולות]

תענית אסתר

מנהג ישראל להתענות ביום י"ג אדר (יום שני), מפני שבימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים ביום שלשה עשר באדר לעמוד על נפשם מפני אויביהם והיו צריכים לרחמי שמים כדי שינצחו את אויביהם, וישבו בתענית ביום זה.

הרוצה לקום לפני עלות השחר (4:36) לאכול או לשתות, יתנה בלילה קודם השינה שיאכל וישתה בקומו, ואם שכח להתנות - מותר לו רק לשתות.

קטן (פחות מ- י"ג לזכר, ו-י"ב לנקבה) פטור מלהתענות בתענית אסתר, ואפי' אם רוצה להחמיר על עצמו ולהתענות, יש למחות בידו.

חתן וכלה בתוך שבעת ימי חופתם, פטורים מלהתענות, וכן אם ארע ברית מילה - המוהל, הסנדק ואבי הבן פטורים מלהתענות. וכן בפדיון הבן בזמנו, אבי הבן והכהן רשאים לאכול. יש הסוברים שחתן וכלה יתענו בתוך ימי השבע ברכות.

מותר להתרחץ בתענית אסתר.

מעוברות, יולדות ומניקות פטורות מלהתענות, וכן חולה או זקן שתקפם חולשה - פטורים. רופא או המטפל בחולה, ואם יצומו אינם יכולים לשמש את החולה כראוי, אינם צריכים להתענות.

בתפילת שחרית אומרים "סליחות" לתענית אסתר. בחזרת הש"ץ של שמונה עשרה, בשחרית ובמנחה אומר הש"ץ "עננו" בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו". יחיד אומר "עננו" בתפילת מנחה ב"שמע קולנו".

אחר חזרת הש"ץ בשחרית אומרים "אבינו מלכנו", ובמנחה אין אומרים "אבינו מלכנו" ו"תחנון".

בשחרית ומנחה מוציאים ס"ת וקוראים בפרשת "כי תשא": "ויחל משה". במנחה - מפטיר העולה השלישי בישעיהו, פרק נ"ה, בהפטרת "דרשו ה' בהמצאו".

 

[איש האשכולות]

זכר למחצית השקל

נוהגים לתת לפני פורים מעות זכר ל"מחצית השקל" שהיו נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. המעות צריכים להנתן לצדקה לעניים, או לתמיכה בלומדי תורה.

גם הנשים יתנו זכר ל"מחצית השקל", והמנהג שהבעל נותן גם עבור אשתו, וטוב לתת גם עבור הילדים שגילם פחות מ- י"ג שנה. יש שכתבו ליתן גם עבור "עובר".

המנהג לתת "מחצית השקל" לפני תפילת מנחה שבתענית אסתר.

יש הסוברים שלא יתן מעות אלו ממעות מעשר.

שכח לתת מחצית השקל לפני פורים – יתן בפורים. עבר פורים ולא נתן – ישתדל לתת בחודש אדר.

יש להזהר שבשעה שנותנים, אל יאמר: "הרי זה למחצית השקל", אלא יאמר "זכר למחצית השקל".

 

[איש האשכולות]

הלכות מקרא מגילה

חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. בלילה - זמנה כל הלילה, מצאת הכוכבים עד עלות השחר. וביום - מזריחת השמש עד שקיעת החמה. בדיעבד, אם קראה קודם הנץ החמה - משעלה עמוד השחר, יצא ידי חובה.

היות וקריאת המגילה בלילה זמנה מיד בסיום צום תענית אסתר (בדרך כלל), אסור לאכול ולשתות קודם קריאת המגילה, אך אם התענית קשה לו, מותר בשתיה או באכילת פת פחות משיעור ביצה.

גם מי שאינו מתענה, אסור לו לאכול חצי שעה קודם צאת הכוכבים, עד אחר קריאת המגילה.

אסור לישון לפני קריאת המגילה, ואיסורו, מחצי שעה קודם זמן קריאתה.

הכל חייבים במקרא מגילה, ומחנכים גם את הקטנים לשמוע קריאתה.

אין להביא לבית הכנסת ילדים קטנים שלא הגיעו לחינוך ויש חשש שיפריעו לשמיעת קריאת המגילה.

הבעל קורא יתעטף בטלית אף בלילה, לכבוד קריאת המגילה בציבור.

טוב ששני אנשים יעמדו מימין ומשמאל הבעל קורא בעת הברכות וקריאת המגילה.

הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה נסים" ו"שהחיינו". בברכת "שהחיינו" שלפני קריאתה ביום, יכוונו גם על "משלוח מנות" ו"סעודת פורים".

קודם הברכות יכוון הקורא להוציא את הרבים ידי חובתם, וכן השומעים יכוונו לצאת ידי חובה.

השומעים לא יאמרו "ברוך הוא וברוך שמו", ובדיעבד אם אמרו - יצאו ידי חובתם.

יש לברך מעומד וגם השומעים צריכים לעמוד מפני כבוד הציבור, ואם הוא חלוש יכול לסמוך, ואם הציבור מוחלין לו – יכול לישב. וכן הקורא ליחיד צריך לומר הברכות מעומד.

אשכנזי המתפלל בציבור של ספרדים שאינם נוהגים לברך 'שהחיינו' בשחרית, אם יכול לברך בעצמו את שלשת הברכות במהרה בשעה שהש"ץ מברך שתי ברכות - יעשה כן, ואם לאו - יכול לברך 'שהחיינו' קודם ואחר כך לשמוע את שתי הברכות מהש"ץ.

ספרדי ששומע ביום קריאת המגילה במנין של אשכנזים, לכתחילה אין לו לענות "אמן" על ברכת "שהחיינו", שלא להפסיק בין הברכה לקריאה ולא לענות "אמן" לבטלה.

יש לבעל קורא להמתין קצת אחר הברכה, או להגביה קולו ביותר בתחילת קריאת המגילה וכן בסופה, מפני שמצוי שיש רעש בציבור ואולי לא ישמעו תיבה אחת.

יש לפשוט המגילה כאגרת קודם שמתחיל לברך, כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לקריאה.

צריך לקרוא את המגילה כולה, ואם החסיר הקורא אפילו תיבה אחת, לא יצא הוא והשומעים. וכן אם השומע החסיר מילה אחת, לא יצא. מטעם זה רצוי שלכל אחד מהשומעים תהיה מגילה כשרה פתוחה לפניו, כדי שיוכל להשלים בה את התיבות שלא שמע מהחזן. ואפילו מי שלפניו יש רק חומש, יכול להשלים בו את המילים שהחסיר מהחזן, כי נפסק להלכה שמי שאמר כמה מילים בעל פה יצא.

מי שאוחז בידו מגילה שאינה כשרה או חומש, לא יקרא עם הש"ץ, אלא שומע ושותק.

אף מי שאוחז בידו מגילה כשרה, לא יקרא עם הש"ץ, דאפשר שישמע אחר ממנו והוא לא כיון להוציא השומע, אלא אם כן יכוין להוציא כל מי ששומע ממנו.

צריך כל אב להשגיח על בניו הקטנים שישמעו הקריאה, וכשמגיע הקורא להזכיר שם 'המן', יכו גם הקטנים כנהוג, אבל לא שיהיה זה עיקר הבאת הקטנים לבית הכנסת, מפני שמבלבלים את הציבור.

שמע קריאת המגילה דרך רמקול או טלפון לא יצא ידי חובתו, שאין זה אלא קול חדש, שאין קשר עם המשמיע.

מי שקורא בהברה מסוימת, יכול להוציא ידי חובה את מי שנוסח ההברה שלו היא אחרת.

חולה שיש לו ברירה לשמוע המגילה רק פעם אחת, עדיף לשמוע ביום ולא בלילה. כל זה אם ברור לו שיכול לשמוע למחר, אבל אם יש צד שלא יכול לשמוע למחר, שישמע בלילה.

לא בירך ברכות המגילה לפניה כיון שהיה מסופק אם יגמור לקרוא המגילה לפני השקיעה, יכול לברך ברכה שלאחריה, כיון שאין הברכות מעכבות זו את זו.

המשמש חולה שיש בו סכנה ואין אחר שיוכל למלאות מקומו לשמש את החולה, אסור לו לעזוב את החולה לקריאת המגילה ולשאר מצוות היום.

הקורא את המגילה לנשים (לאחר שכבר יצא ידי חובה), יש הנוהגים שלא יברך הוא את ברכות המגילה, אלא האשה תברך "לשמוע מגילה". ויש הסוברים שהקורא מברך.

אין הידור לנשים לשמוע קריאת המגילה בציבור של נשים, אלא יכולה האשה לשמוע בביתה מהבעל או מאחר, אם אינה יכולה לשמוע הקריאה בבית הכנסת.

אשה שבידה הברירה להשאר בביתה, או ללכת לבית הכנסת לשמוע המגילה, ובנה הקטן שהגיע לחינוך ישאר בבית, עדיף שתלך היא בעצמה לבית הכנסת ולא הקטן.

לאחר הקריאה בציבור, גוללים המגילה מסופה לתחילתה, ורק לאחר מכן מברכים "האל הרב את ריבנו". על הציבור להמתין להקורא כדי שיספיק לגלול המגילה, וכן אין לגלול המגילה בשעה שמברך. המנהג שכל אחד מברך לעצמו הברכה, ולאחר מכן. אומרים "אשר הניא" ו"שושנת יעקב". אחר קריאת המגילה לנשים, אפילו יש שם עשר, אין מברכים ברכת "הרב את ריבנו" כיון שאינן ציבור. יש מקפידים שלא לברך אלא אחר שיגלול את המגילה.

בשחרית קוראים את המגילה כשמעוטרים בתפילין. יש שקוראים המגילה בתפילין של רש"י ויש שקוראים בתפילין דרבינו תם.

"ברוב עם הדרת מלך", ולכן יהדרו בפורים להתפלל ולקרות המגילה בבית הכנסת הקבוע ולא במנינים קטנים.

אפילו ביתו סמוך לבית הכנסת וחלון הבית פתוח ויכול לשמוע היטב קריאת המגילה מביתו, אפילו הכי ילך לבית הכנסת משום פרסומי ניסא וברוב עם הדרת מלך.

אָבֵל בתוך י"ב חודש על אביו ואמו, ובתוך שלשים על שאר קרובים, לא יקרא המגילה בציבור, מפני שנקראת בשמחה והאָבֵל אסור בשמחה, אך אם האָבֵל הוא בעל קורא קבוע בבית הכנסת, ואין בקי בקריאת המגילה כמוהו, יכול לקרות בציבור עם כל הברכות.

 

[איש האשכולות]

סדר התפילות בפורים

אומרים "על הניסים" בהודאה בכל תפילות פורים, ערבית שחרית ומנחה.

מזכירין "על הניסים" בברכת "נודה לך" בברכת המזון.

יזהר להתפלל ולברך ברכת המזון מתוך הסידור, כדי שלא ישכח לומר "על הניסים".

שכח לומר "על הניסים" בתפילה, אם נזכר קודם שאמר "ברוך אתה ה'" - חוזר ואומרו, ואם נזכר לאחר שהזכיר ה'- אינו חוזר, ויאמר כשמגיע ל"יהי רצון" שב"אלקי נצור": הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", "בימי מרדכי ואסתר" וכו'. שכח ונזכר לאחר שסיים "שמונה עשרה" – אינו חוזר.

שכח לומר "על הניסים" וטעה בדין וחזר והתפלל, ונזכר שהדין שאין צריך לחזור, פוסק מיד ואפילו באמצע הברכה.

שכח לומר "על הניסים" בברכת המזון, אם נזכר קודם שאמר "ברוך אתה ה'" - חוזר ואומרו, ואם נזכר לאחר שהזכיר ה'- כשמגיע ל"הרחמן" יאמר: הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", "בימי מרדכי ואסתר" וכו'. נזכר לאחר שגמר לברך – אינו חוזר.

אחר תפילת שמ"ע בליל פורים אומר הש"ץ "קדיש תתקבל". לאחר הקריאה אומרים "ואתה קדוש", קדיש בלי "תתקבל", "עלינו".

אחר חזרת הש"ץ בשחרית אומר הש"ץ "חצי קדיש" ומוציאים ספר תורה וקוראים שלושה עולים בפרשת "ויבא עמלק" (שמות פרק י"ז).

לאחר קריאת התורה אומרים "חצי קדיש" ומחזירים את ספר התורה למקומו וקוראים את המגילה.

בברכות שלפני הקריאה ראוי לכוון בברכת "שהחיינו" גם על מצות משלוח מנות וסעודת פורים, ויש אומרים אף על מצות מתנות לאביונים.

לאחר קריאתה מברכים בציבור ברכת "הרב את ריבנו", ואומרים "שושנת יעקב", ואומרים "אשרי", "ובא לציון". מנהג הספרדים לומר "אשרי", "ובא לציון" עד "ואתה קדוש" קודם הקריאה, ולאחר הקריאה ממשיכים "ואתה קדוש". אין אומרים "למנצח".

נוהגים שכל אחד מברך לעצמו ברכת הרב את ריבנו, ויש נוהגים שהש"ץ מברך ומוציא את הציבור.

מנהג הספרדים להניח ספר התורה על הבימה בשעת קריאת המגילה ולאחר מכן מחזירים הס"ת למקומו.

כשיש ברית מילה בפורים, מלין קודם קריאת המגילה, ואם הברית אינו בבית הכנסת, קוראים המגילה ואחר כך מלין. ומנהג הספרדים למול אחר התפילה.

 

[איש האשכולות]

משלוח מנות וסעודת פורים

חייב אדם לשלוח לחבירו בפורים שתי מנות של שני מיני תבשיל, או שני מיני אוכלין, או שתי מנות בשר.

אם אין לו מה לשלוח, מחליף עם חבירו, זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים משלוח מנות איש לרעהו.

מצות משלוח מנות הוא לשלוח לרעהו מתנת חינם ולא לשם הכרת הטוב וכד'.

עיקר המצוה היא שתי מנות לאיש אחד וכל המרבה - הרי זה משובח.

גם עני המתפרנס מהצדקה חייב במשלוח מנות. אם אין לו מה לשלוח, מחליף עם חבירו, זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו.

מצות משלוח מנות נוהג רק ביומו, לכן יש לדקדק לשלוח למחוייבים בדבר, דהיינו ביום י"ד לשלוח לבן עיר ודאי וביום ט"ו לבן כרך ודאי.

יוצאים ידי חובת משלוח מנות כששולח מין מאכל ובקבוק יין ואפילו אם שלח שני מיני משקים, אך טוב להדר ולשלוח שני מיני מאכל.

לכתחילה יש לשלוח מנות שהמקבל עצמו יכול לאכלם, דהיינו שהוא אוכל מהכשר זה, או שמותר לו לאכול מצד הבריאות.

השולח לחבירו דבר מאכל ונתברר אחר כך שהיה בו חשש איסור, צריך לחזור ולשלוח לו מנה אחרת תחתיה.

יוצאים ידי חובת משלוח מנות גם בקופסאות שימורים של כל מיני מאכלים.

פת, חשובה כמנה ויוצא בה ידי חובתו.

השולח דורון לחבירו – ספרים, חפצים ותכשיטים, פרחים או כל דבר שאינו מאכל ומשתה, אינו יוצא בזה מצות משלוח מנות.

המזמין משלוח מנות בפורים בטלפון, ושליח בעל החנות מעביר את המשלוח מנות ביום הפורים לאדם המסוים שהמזמין ביקש, יוצא המזמין ידי חובת משלוח מנות ואפילו עדיין לא שילם לבעל החנות ולא עשה שום קנין במנות.

מי ששלח מנות לחבירו, וחבירו אינו בביתו, אם הוא בעיר ויבוא בעוד יום לביתו, יצא ידי חובה. מהראוי כששולחים משלוח מנות, לשלוח לכל המשפחה, שאז יוצאים ידי חובה גם אם בעל הבית אינו בביתו בשעת הקבלה.

אין ליתן משלוח מנות למי שהלווה לו כסף, אם לא היה שולח אליו גם בלי ההלואה, משום חשש ריבית.

אין יוצאים ידי חובת משלוח מנות במעות מעשר, אולם אם רוצה להוסיף יותר מהשיעור, יכול ליתן ממעות מעשר.

משלוח מנות ישלחו איש לאיש ואשה לאשה, אבל לא איש לאשה ואשה לאיש.

יש להדר לשלוח המנות קודם הסעודה, ויש נוהגים לשלוח בתוך הסעודה.

מהדין יכול לתת משלוח מנות על ידי עצמו ואינו חייב לשולחו על ידי שליח, ומי שרוצה לשלוח על ידי שליח יכול לשלוח גם על ידי קטן.

זמן משלוח מנות ביום ולא בלילה.

נשים חייבות במצות משלוח מנות ולכן אשה תשלח לחברתה. וכן נוהג הדין ב"מתנות לאביונים".

אשה נשואה שמכינה משלוחי מנות בבית והם נשלחים לאחרים, יש לסמוך שמקיימת בזה מצות משלוח מנות, ואם היא מכוונת לצאת בזה מה טוב.

מצוה לתת שתי מתנות לשני אביונים, מתנה לכל אחד, של מעות, או מיני תבשיל, או מיני אוכלין, וכל המרבה הרי זה משובח.

מצות מתנות לאביונים הוא ביום הפורים עצמו ולא קודם פורים.

אפשר למסור מעות לגבאי צדקה לפני פורים עבור מתנות לאביונים או לשלוח על ידי הדואר, כדי שהכסף יגיע לאביונים בפורים.

אם הכסף הגיע לעני לאחר פורים, אין זה מצות מתנות לאביונים.

כל הפושט יד נותנים לו, בין עני ובין עשיר, בין קטן ובין גדול.

במתנות לאביונים יש דין קדימה לעניי העיר כמצות צדקה.

עני המתפרנס מן הצדקה, חייב גם הוא במתנות לאביונים.

הנותן צי'ק (המחאה) בפורים, מקיים בזה מצות מתנות לאביונים, ואפילו כשאין לנותן כעת כיסוי בנקאי על ההמחאה, ולא חששו שמא יבטל ההמחאה.

אינו יוצא ידי חובת מתנות לאביונים ממעות מעשר, אך אם מוסיף ליותר משני עניים, יכול להוסיף ממעות מעשר.

נשים חייבות במתנות לאביונים, ואם אין מזדמן לה אביון, טוב שתעשה שליח את בעלה, או בנה הגדול, או אביה או אחיה, שיתנו בעבורה.

מותר לאיש לשלוח מתנות לאביונים לאשה, וכן אשה לאיש.

עיקר המצוה בפורים לשמח האביונים, לנחמם ולדבר אל לבם, וזוהי שמחה שלימה וגדולה, לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, וכל המשמח אנשים אומללים דומה לשכינה, שנאמר: להחיות לב נדכאים.

מהראוי לעסוק בתורה בפורים לפני הסעודה, כנאמר: "ליהודים היתה אורה ושמחה", קודם "אורה" – תורה, ואחר כך "שמחה".

בסעודת פורים צריך לכוון שהיא לזכר הנס.

מצוה לאכול סעודה ולשתות יין ביום פורים כנאמר במגילה "לעשות אותם ימי משתה ושמחה".

נוהגים לערוך ביום פורים שתי סעודות, אחת לפני הצהריים ואחת לפנות ערב, ומדליקים נרות בסעודה לכבוד שמחת פורים.

מצוה להיות בפורים עם משפחתו, ואין נכון לצאת לדרך אם לא שהנסיעה נחוצה לו.

מותר לעשות בפורים סעודת פדיון הבן בשעת סעודת פורים, וכן סעודת בר מצוה וסעודת ברית מילה.

בסעודת שבע ברכות ביום י"ד לבני פרזים, אין צריך פנים חדשות, דיום פורים דינו כיום טוב.

אם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה, אומר "על הניסים", ויברך ברכת המזון קודם תפילת ערבית.

אכל סעודה אחת ביום ובירך ברכת המזון ואמר 'על הניסים' ובסעודה שמשך לתוך הלילה התפלל ערבית, אף שיצא ידי חובת סעודת היום בסעודה שאכל שחרית – יאמר 'על הניסים'.

ההולכים לקבץ מעות פורים מבית לבית ואוכלים ושותים שם, אם אין ביניהם שיעור עיכול, אין צריך לברך בכל פעם ברכה ראשונה ואחרונה.

סעודת פורים שעשאה בליל פורים - לא יצא ידי חובתו. ומכל מקום גם בליל פורים ישמח וירבה קצת בסעודה.

נשים חייבות במצות סעודת פורים כשם שחייבות בשאר מצוות היום, שאף הן היו באותו הנס.

 

[איש האשכולות]

דיני אבילות בפורים

קורעין על המת בפורים, ואחר הקבורה יחליף האָבֵל בגדיו או ילביש בגד אחר שיכסה את הקריעה.

עושין סעודת הבראה בפורים בבשר ויין ולא בביצים.

מי שמת לו מת בפורים, יניח תפילין אחר הקבורה ובלי ברכה.

אין אבילות בפרהסיא נוהגת בפורים, ולכן לא ישב על גבי קרקע ולא יחלוץ מנעליו.

אם מת לו מת בליל פורים, חייב בכל מצוות הלילה, אבל לא יאכל בשר ולא ישתה יין, כי בלילה אינו חייב במשתה ושמחה.

פורים עולה למנין שבעה, אפילו מת בפורים.

מותר ללכת לנחם אבלים בפורים.

אין לשלוח מנות לאָבֵל אחר אביו או אמו כל י"ב חודש, ואם שלח – יצא, ורשאי האבל לקבלם ואין צריך להחזירם.

האָבֵל חייב לשלוח מנות אפילו בתוך שבעת ימי האבילות, ויוכל לשלוח לשניים או שלשה מרעיו, וגם לא ישלח דבר של שמחה, כגון תפנוקים.

אָבֵל על אביו ואמו תוך י"ב חודש, ותוך שלושים על שאר קרובים, אסור ללכת לסעודת מצוה בפורים, ובביתו ודאי מחוייב בסעודת פורים ובכל מצוות היום.

אָבֵל על אביו ואמו תוך י"ב חודש, ותוך שלושים על שאר קרובים, שרגילים בכל פורים לבוא אל ביתו ולנגן בכלי זמר, מותר לבוא לביתו לנגן גם בתוך אבלו.