שיר המבחן של החיים

[סנה בוער]

בביה"ס גדול, במרכז העיר,
הבוחן חילק מבחן, לכל תלמיד צעיר,
דפים לבנים, עיניים קוראות,
עטים רוקדים, תשובות נכתבות.

ילדים שוקדים, מחפשים תשובה,
כותבים משהו, ומתקדמים לשאלה הבאה,
אבל ילד אחד, עייף ועצוב,
אמר לעצמו, “אין לי כוח שוב…”

הציץ ימינה, ראה מחברת,
חבר כותב שם תשובה נהדרת.
בלי לחשוב, בלי טיפת מאמץ,
העתיק מילה במילה, אך לא ידע שאת דינו חרץ,

עברו ימים, המבחנים חזרו,
לבבות דופקים, אותם קיבלו,
והנה הפתעה, משהו לא נתפס,
לאותו ילד, אפס מודפס!

רץ אל חברו, מבולבל ונדהם,
"תגיד לי מהר, כמה קיבלת שם?”
החבר חייך, ענה בלי היסוס,
“קיבלתי ציון גבוה, תשעים פלוס!”

רץ אל הבוחן, ליבו נסער,
“איך זה ייתכן? זה ממש מוזר!
אותן תשובות, אותה מחברת,
לי אפס? לו תוצאה נהדרת?”

חייך הבוחן, במבט מבין,
ואמר לו בשקט, מבלי להלין,
"אכן התשובות, בהחלט הן זהות,
אך השאלות, לגמרי הן שונות",

לכל תלמיד מבחן משלו,
עם שאלות שנועדו רק לו.
ומה שנכון לחבר שלצידך,
לא בהכרח עונה לשאלתך.

...

גם בחיים, זהו דבר ידוע,
לכל אחד מסלול, מבחן קבוע.
אין טעם להעתיק תשובות של אחר,
כי מהן לא תצא הישועה, בדרך שהנך בוחר,

אם תמשיך לבדוק בדרכך, מה עושים האחרים,
תמצא את עצמך יוצא עם כלום, אל עולם החיים האמיתיים,
כי בעולם הזה, לכל נשמה ונשמה,
יש מבחן משלה, ותשובה אחת ויחידה יש לה.