• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

אוירא דארץ ישראל

משתמש רשום
gemgem
הודעות
53
תודות
164
נקודות
30
בגמרא בקידושין דף מט מובא ''המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בליבו'' ויש לעיין הרי יש ד' חילוקי כפרה, ואולי בגלל שחתן מוחלין לו על כל עוונתיו, ויש לחקור שהרי רק אם הוא צדיק גמור הוא נעשה חתן וגם שכאן מיירי בקידושין ובפשטות חתן הכוונה לנישואין
 
ויש לעיין הרי יש ד' חילוקי כפרה,
האחרונים כבר דנים בזה בארוכה. ובמאמר שכתבתי בגדר תשובה הבאתי מד' המבי"ט הברכ"י והח"מ.
בכ"מ אינו עניין לחתן דווקא, אלא תלוי בגדרו של הרהור תשובה וכמו שהאריכו הנ"ל.
[[AMSQ:592|נדיב לב]]
ונראה להכריח שאין מעכב עבירות שבין אדם לחברו לעבירות שבין אדם למקום ולעולם נמחל לו עכ"פ כששב מהן גם אם בפועל לא פייס חבירו בגלל אונס וכדומה והוא על פי מה שכתב המבי"ט (בית אלוקים שער התשובה פרק ב') לבאר עיקרה של תשובה וזת"ד: אבל עיקרה היא במחשבה שיתחרט במחשבתו, ויסכים ג"כ במחשבתו שלא ישוב לעשות עוד מה שעשה, וגם כי לא נזדמן לו אח"כ דבר עבירה שיפרוש הימנה נקרא בעל תשובה, וכמו שאמרו ז"ל (קדושין מ"ט:) על מי שקדש אשה ע"מ שהוא צדיק גמור צריכה גט ואפילו הוא רשע גמור, כי שמא הרהר תשובה בלבו, ואם לא תושלם התשובה עד שיבא לידו דבר עבירה ויפרוש ממנה אינו צדיק, שהרי אנו רואים עתה שהוא רשע גמור, ואין החשש אלא שמא הרהר עתה תשובה בלבו, ולכן עיקר התשובה היא במחשבה על ב' הדברים, שהוא מתחרט במחשבתו ומסכים במחשבתו שלא לחזור עוד אל מה שחטא והוא עזיבת החטא, ועל ב' הדברים אמרנו שמא הרהר תשובה בלבו עכ"ד.

ומבואר בדברי המבי"ט שאף שלא קיים כל תנאי התשובה (שהרי לא נשלמה עד שיבוא לידו דבר עבירה ויפרוש ממנה), מכל מקום עיקר התשובה היא החרטה. ולפי זה גם באופן שלא פייסו לחבירו ולא החזיר לחבירו גזלתו בגלל שלא מצאו, כל שהתחרט בכך, הרי קיים את עיקר התשובה, ואח"כ ישלים תשובתו.
ובאמת המבי"ט בהמשך דבריו כותב את זה מפורש וז"ל שם: וכמו שאמר במשנה שלהי יומא (פ"ה) עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, כמו שדרש ר' אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, החטאים שהם לפני ה' ולא מה שבין אדם לחבירו, כ"ש התשובה שאינה מכפרת מה שבין אדם לחבירו אם לא פייסו, וכו', ועכ"ז אני אומר שהכל תלוי בתשובת המחשבה שניחם על מה שעשה, ומסכים שלא לשוב בדרך הזה עוד, ואם לא השיב הגזלה לבעליה ג"כ נקרא בע"ת, אם גמר בלבו לפני האל שיחזירנה, אע"פ שלא הספיק להחזירה, שאל"כ איך אמרנו כי שמא הרהר תשובה בלבו, הרי הוא צריך להשיב את הגזלה אשר גזל או העושק אשר עשק, אלא שצריך לומר שאם גמר בדעתו והסכים להחזיר ולפייס את חבירו, שהוא צדיק, ואח"כ יגמור התשובה בפועל, וכן אמר בפרק איזהו נשך אם הניח להם אביהם דבר מסויים של גזל או רבית שחייבים להחזיר מפני כבוד אביהם שעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת, נראה שנקרא בעל תשובה כיון שגמר בלבו להחזיר עכת"ד.

וכדברי המבי"ט למד החלקת מחוקק (אבן העזר סימן לח ס"ק מד) באומר ע"מ שאני צדיק כל שהרהר תשובה בלבו "אף על פי שאנו רואין הגזילה עדיין בידו ולא מקרי בעל תשובה עד שישליך השרץ מידו מ"מ כיון שהסכים בדעתו להשיב נקרא ג"כ צדיק ומידי ספק קידושין לא נפקי" ע"כ. והסכים לזה הבית שמואל שם ס"ק נה.
 
הרי
בגמרא בקידושין דף מט מובא ''המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בליבו'' ויש לעיין הרי יש ד' חילוקי כפרה, ואולי בגלל שחתן מוחלין לו על כל עוונתיו, ויש לחקור שהרי רק אם הוא צדיק גמור הוא נעשה חתן וגם שכאן מיירי בקידושין ובפשטות חתן הכוונה לנישואין
הרי חתן מוחלין לו עוונותיו למדין מויקח עשו את מחלת בת ישמעל לו לאשה - והרי אין קיחה אלא כסף (קידושין דף ג) הרי שגם בקידושין מוחלין כל עוונותיו
 
במנחת חינוך מ' שס"ד אות א' דן בזה שסגי בהירורי תשובה והדין מצוות וידוי הוא דין נוסף בקיום מצוות התשובה שאינה מעכבת והוכיח שם מהרמב"ם לא כן,
ובתש' מהרשד"ם (אהע"ז סוף סי' י') כתב ולכאו' כך פשטות הסוג' שאין כונתו צדיק לפי גדרי התורה אלא רק שחוזר בתשובה וא"ש.
 
במנחת חינוך מ' שס"ד אות א' דן בזה שסגי בהירורי תשובה והדין מצוות וידוי הוא דין נוסף בקיום מצוות התשובה שאינה מעכבת והוכיח שם מהרמב"ם לא כן,
ובתש' מהרשד"ם (אהע"ז סוף סי' י') כתב ולכאו' כך פשטות הסוג' שאין כונתו צדיק לפי גדרי התורה אלא רק שחוזר בתשובה וא"ש.
וזכר לדבר הנותן צדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור ואומר רש"י "בדבר זה" וגם כאן י"ל צדיק גמור הכוונה מה שנקרא בפי העולם בעל תשובה ולא בכל הפרטים
 
האחרונים דנו איך ניתן לא לקבל עדות מפסולים הרי שמא עשה תשובה וכו' ועוד נידונים בסגנון, ואומרים שדוקא במקום שאמר "עמ שאני צדיק" יש לחשוש לכך.
 
פעם ראיתי שהרב הבר (בית מתתיהו) כותב שתשובה וכפר הם ב' ענינים והראיה שיש ב' ברכות גם והחזירנו בתשובה וגם סלח לנו ומעתה מי שמהרהר תשובה שב בתשובה אבל מחילה אין לו בזה שהרי צריך וידוי כפי שכבר כתבו כאן.
 
לפי דברי הגרא"ו בחידושי אגדות, שבכל עבירה יש שני חלקים הקלקול המציאותי שבעבירה, והעובדה שהאדם מסיר עול מלכות שמים,
ולכאורה התואר צדיק ורשע שייך למציאות אם מקבל עול מלכות שמים או לא, וחילוקי הכפרה הם לניקיון העוון, ומיושב היטב.
[אולי הוא אפילו מזכיר את זה בעצמו, ואינו לפני כעת.
 
לפי דברי הגרא"ו בחידושי אגדות, שבכל עבירה יש שני חלקים הקלקול המציאותי שבעבירה, והעובדה שהאדם מסיר עול מלכות שמים,
ולכאורה התואר צדיק ורשע שייך למציאות אם מקבל עול מלכות שמים או לא, וחילוקי הכפרה הם לניקיון העוון, ומיושב היטב.
[אולי הוא אפילו מזכיר את זה בעצמו, ואינו לפני כעת.
אולי תמצא תועלת במאמר שדן בדברי הגרא"ו.
בגדר תשובה ותוהה על הראשונות וכמה נפק"מ

בגדר תשובה ותוהה על הראשונות וכמה נפק"מ

קידושין מ: איתא ר"ש בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וניהוי כמחצה עונות ומחצה זכיות אמר ריש לקיש בתוהא על הראשונות...
 
בגמרא בקידושין דף מט מובא ''המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בליבו'' ויש לעיין הרי יש ד' חילוקי כפרה, ואולי בגלל שחתן מוחלין לו על כל עוונתיו, ויש לחקור שהרי רק אם הוא צדיק גמור הוא נעשה חתן וגם שכאן מיירי בקידושין ובפשטות חתן הכוונה לנישואין
בראשית הדברים יש לידע מהו צדיק ומהו רשע ?
והיינו, שצדיק ורשע אזיל בתר אדם עצמו ואינו עניין למצוות ועבירות שעשה או שעושה,

וביאור הדברים: צדיק ורשע הם המגדיר את האדם עצמו ולא ביחס למה שעושה, כיוון שלא אומרים אדם שעובר עבירות או אדם שעושה מצוות, אלא הוא צדיק או רשע, וכי אם רשע יעשה מצווה יהא צדיק או צדיק יעשה עבירה יהא רשע ?? והלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואפי' רשעים שבך מלאים מצוות כרימון,
וא"ל שהכל תלוי ברוב מצוות או ברוב עבירות מכמה טעמים שאכמ"ל, אך בעיקר העניין רואים בר"ה בספרי צדיקים גמורים ורשעים גמורים, דהבינונים תלויים ועומדים עד יוה"כ, והשאלה היא מה הוא בינוני, אדם ששקולים עבירותיו ומצוותיו בדיוק - והלא זה וודאי דבר שאינו מצוי ?
וברור העניין, שצדיק או רשע לא תלוי כלל וכלל בכמה מצוות עשה וכמה עבירות עשה, אלא אך ורק מי הוא ! והיינו כמו שכ' בתחילת הדברים צדיק ורשע זהו שם עצם שמגדיר את האדם עצמו, ואדם עצמו אינו תלוי בדברים חיצוניים כמו מה שעשה וכדו', אלא האדם עצמו זה אך ורק מה שהוא מעמיד בעצמותו,

ולכך גם רשע גמור יכול להפוך לצדיק גמור על אף שלא נמחלו לו עוונותיו כיוון שאין זה מן העניין, וזה שייך לוידוי וכפרה וכדו', אך הגדרת האדם עצמו תלויה באיך הוא מעמיד את עצמו, וסגי שאדם מחליט בעצמו החלטה אמיצה לחדול מן העבירות ולעשות את רצון הקב"ה - זה בלבד מעמיד אותו בהגדרת צדיק !!

וזהו תמצות של מה שכ' רבינו יונה בשע"ת - מתייצב על דרך טוב, ויעויי"ש.
 
לולי דברי המנ''ח והאחרו' היה אפ' לדון דאין כונת הגמ' דחל כאן באמת גדר תשובה אלא רק בלשון בנ''א דהרי הנידון כלפי קידושין באומדנא[שמעתי מחכ''א]
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון