המקור לערבות מיהודה "כי עבדך ערב את הנער"

[נראה לפשוט]

ב"ב קע"ג רצתה הגמ' ללמוד את המקור לערבות לכה"ת מיהודה.
וצע"ג מה הקשר, הרי ביהודה לא היה חוב מוקדם להשיבו, ומה שייך בזה ערבות.
וצ"ל שהאחים התחייבו קודם, והנה הרי ברור שאם האחים התחייבו יהודה היה בכללם, וא"כ תמוה כיצד הלווה יכול להיות ערב ג"כ.

 

[אור זרוע לצדיק]

לכאו' צ"ב על מה היתה התחייבותם.

ועיין ברמב"ם הל' מלוה ולוה פרק כה

מי שאמר לחבירו הלוהו ואני ערב לגופו של לוה זה לא ערב לעצמו של ממון אלא כל זמן שתרצה אביאנו לך וכן אם אמר לו אחר שהלוהו ותבעו הניחהו כל זמן שתתבענו אביאנו לך וקנו מידו על זה אם לא יביא זה הלוה יש מן הגאונים שהורה שהוא חייב לשלם ויש מי שהורה שאפילו התנה ואמר אם לא אביאנו או שמת או שברח אהיה חייב לשלם הרי זו אסמכתא ולא נשתעבד ולזה דעתי נוטה. [השגת הראב"ד - מי שאמר לחבירו הלוהו ואני ערב לגופו של וכו' עד ולזה דעתי נוטה א"א דל אסמכתא מהכא שהרי סלקו אותה בגמרא אלא אם אמר בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב לך להביא בידך את גופו ואם לא אוכל להשיבו אשלם לית דין ולית דיין שהוא חייב לשלם ואם לא אמר לו כך למה יתחייב ממון אלא י"ל שיבא גוף תחת גוף עד שיתפשר עמו עכ"ל]:​

ונתבאר בפירוש העמק דבר שענין הערבות הוא כענין ישראל ערבים זה לזה. שערב לקבל את הדין תחתיו. וז"ל אנכי אערבנו. אין הפי' ערב להעמידו חי לאביו דזה אינו ערבות אלא השבת מלוה או שאלה אלא כמש"כ לעיל הנני ערב על עוונותיו לקבל דין שמים בעת הסכנה תחתיו:
וזהו ענין ערבות של גוף תחת גוף, שיקבל עליו הדין במקום בנימין

 

[יחזקאל יחזקאלי]

יסוד עניין ערב אינו העובדה שהוא אחראי לחוב קיים
אלא עצם העובד שמתחייב בדיבור בלי שיש לו סיבה המחייבת אותו [בניגוד ללוה שעצם קבלת המעות מהווה סיבה לחיוב]
מעתה הכל א"ש
אגב זה לא המצאה שלי הדבר מבואר בדברי הראשונים בקידושין גבי קידושין מדין ערב...

 

[נראה לפשוט]

יסוד עניין ערב אינו העובדה שהוא אחראי לחוב קיים
אלא עצם העובד שמתחייב בדיבור בלי שיש לו סיבה המחייבת אותו [בניגוד ללוה שעצם קבלת המעות מהווה סיבה לחיוב]
מעתה הכל א"ש
אגב זה לא המצאה שלי הדבר מבואר בדברי הראשונים בקידושין גבי קידושין מדין ערב...

לחץ כדי לכווץ...

אם כנים הדברים [ככה"נ שלא] הרי ליהודה קיבל את זה שהביא את בניימין ליעקב, ובכך יכל לחיות ברעב.

 

[רצון]

הרב @נראה לפשוט
אם אפשר להעמיד את השאלה בעוד סגנון.
יש להקשות מה נתחייב יהודה, ולכאורה לא נתחייב אלא להחזיר את בנימין לאביו, ודבר זה אינו שייך לערבות, זו התחייבות רגילה.
ואולי שייך לדון האם הוי 'קנין אתן' או לא, אבל מה שיאטיה דערבות להכא.

האם אכן זו אותה שאלה?

בשאלה זו עמדו הראשונים.
ריטב"א ב"ב קע"ג כתב בשני אופנים, או שאה"נ והוי אסמכתא. או שיעקב נתנו לשאר השבטים בערבות ראובן.
אמנם בתומים (קכ"ט י"א) מבואר מתו"ד שהיה יהודה ערב לאדוני מצרים, וצ"ע.
[וע"ע בשו"ת הרשב"א המיוחסות רכ"ה שעוסק בגדר ערב מתחייב בלא לווה]

 

[נראה לפשוט]

יסוד עניין ערב אינו העובדה שהוא אחראי לחוב קיים
אלא עצם העובד שמתחייב בדיבור בלי שיש לו סיבה המחייבת אותו [בניגוד ללוה שעצם קבלת המעות מהווה סיבה לחיוב]
מעתה הכל א"ש
אגב זה לא המצאה שלי הדבר מבואר בדברי הראשונים בקידושין גבי קידושין מדין ערב...

לחץ כדי לכווץ...

כך מבואר בר' חיים סטנסיל.

הרב @נראה לפשוט
אם אפשר להעמיד את השאלה בעוד סגנון.
יש להקשות מה נתחייב יהודה, ולכאורה לא נתחייב אלא להחזיר את בנימין לאביו, ודבר זה אינו שייך לערבות, זו התחייבות רגילה.
ואולי שייך לדון האם הוי 'קנין אתן' או לא, אבל מה שיאטיה דערבות להכא.

האם אכן זו אותה שאלה?

בשאלה זו עמדו הראשונים.
ריטב"א ב"ב קע"ג כתב בשני אופנים, או שאה"נ והוי אסמכתא. או שיעקב נתנו לשאר השבטים בערבות ראובן.
אמנם בתומים (קכ"ט י"א) מבואר מתו"ד שהיה יהודה ערב לאדוני מצרים, וצ"ע.
[וע"ע בשו"ת הרשב"א המיוחסות רכ"ה שעוסק בגדר ערב מתחייב בלא לווה]

לחץ כדי לכווץ...

התכוונת להגיב לי?

 

[רצון]

התכוונת להגיב לי?

לחץ כדי לכווץ...

כן,
כזה מפתיע?

 

[יחזקאל יחזקאלי]

אם כנים הדברים [ככה"נ שלא] הרי ליהודה קיבל את זה שהביא את בניימין ליעקב, ובכך יכל לחיות ברעב.

לחץ כדי לכווץ...

הוא לא קיבל את בנימין להיות ממנו כיון שבנימין אינו ממונו של יעקב ולא של אף אחד אחר וזה שהוא קיבל רשות מאביו להוביל אותו למצריים לא יכול לחייב אותו בשום חיוב ממוני,
חושבני שזה דברים פשוטים...

 

[נראה לפשוט]

הוא לא קיבל את בנימין להיות ממנו כיון שבנימין אינו ממונו של יעקב ולא של אף אחד אחר וזה שהוא קיבל רשות מאביו להוביל אותו למצריים לא יכול לחייב אותו בשום חיוב ממוני,
חושבני שזה דברים פשוטים...

לחץ כדי לכווץ...

הוא קיבל את הזכות להשתמש בבנימין בכך שיראהו ליוסף.