לכאורה עדיף תפילת שמונה עשרה רגילה ודילוגים מאשר בלי דילוגים וללא שמו"ע אלא הבנינו.
..........
שהרי שהתפילה ה“רגילה” שתקנו חז"ל היא שמו״ע בשלמותו, והביננו הוא תפילה של שעת הדחק ממש מלשון הפוסקים:
למי שלא יודע שמו"ע:
אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתוֹ בְּפִיו מִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְאִם לָאו מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה — ברכות כ״ח ב
מִתְפַּלֵּל אָדָם תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת אֵלּוּ עַל הַסֵּדֶר… אֲבָל אִם הָיָה טָרוּד וְדָחוּק... (משנה תורה, הל׳ תפילה וברכת כהנים ב׳:ב׳)
והני מילי בשעת הדחק… אבל שלא בשעת הדחק אין לומר אותו (טור או״ח ק״י:א׳)
ובמשנה ברורה:
בשעת הדחק וכו' - אבל שלא בשעת הדחק אמרינן בגמרא דאביי לייט אמאן דמתפלל הביננו ומ"מ בדיעבד יצא ואין צריך לחזור ולהתפלל והא"ר מחמיר אפילו בדיעבד.. (משנה ברורה ק״י:א׳)
.............
לעומת זאת, לשון הפוסקים לגבי התפילה עם הדילוגים של עד קריאת שמע ושמו"ע, נשמעת יותר כב"דוחק קל" מתבטלת:
ואם אין שהות כ״כ…אם עוד אין שהות לא יאמר רק ברוך שאמר ותהלה לדוד וישתבח (שולחן ערוך או״ח נ״ב:א׳).
ובמשנה ברורה נ״ב:א׳ :
אם בא - אבל לכתחלה ראוי לבוא לבהכ"נ בהשכמה כדי שלא יצטרך לדלג
