חידה דמויות הנביא הכי צעיר (1 צופה)

[אוהב ספר]

מי היה הנביא הכי צעיר?

 

[הרב מרודוש]

בפשטות אינו בגדר נבואה, אלא רוח הקודש גרידא

לחץ כדי לכווץ...

ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי

 

[אוהב ספר]

ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי

לחץ כדי לכווץ...

ראיה אינה נבואה

 

[אוהב ספר]

אם נולדו "בזמן דפטרה עמרם גברה" ו"עד דלא ילידת ית משה"
הרי שהיו בני יותר משמונים, שמשה היה בן שמונים כשיצאו ממצרים.

לחץ כדי לכווץ...

נכון, ולכן נתבאר דלפי התרגום יונתן אי''ז קשור לנידונינו

 

[אוצר של יראת שמים]

מה שקיבלתי מאחד מחברי הגאון החפץ בעילום שמו:

ידידנו הגאון המובהק רבי תומר זינר נר"ו עמד בבי מדרשא תמ'ה יקרא בהאי מילתא דאלדד ומידד (שכתבו ב'דעת זקנים', ולעיל הבאת כן מ'פענח רזא'), שהרי היה זה בסמוך לחטא המרגלים, וכמבואר ברש"י (ריש פרשת שלח) דיהיב טעמא למה שנסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים משום שהיה להם ליקח ממנה מוסר ולא לקחו, אלמא לא רק שנכתבה בסמוך אליה אלא באמת אירעה בסמוך אליה, ובפסוקים מפורש שפרשת מרים הייתה בחצרות מיד לאחר קברות התאוה, והתנבאות אלדד ומידד הייתה חלק מהמאורע של קברות התאוה. ובמרגלים כתוב שנגזר עליהם יום לשנה דהיינו ארבעים שנה, הרי שהיה זה בשנה הראשונה ליציאתם ממצרים. ומעתה נבוא חשבון, שאם הם נולדו מנישואי עמרם לאחר מתן תורה, יוצא שהם היו תינוקות יונקי שדיים בני כמה חודשים בלבד, וזה דבר תמוה ופלא עצום.

[והנה כעבור שנה מעת יסוד מערכה זו, הופיע וזרח קובץ 'עיון הפרשה' (בהעלותך תשפ"ג גליון רח עמ' קטז) ושם הקשו איך יתכן שהתורה קוראת לאלדד ומידד 'זקנים' (פסוק כה) 'אנשים' (פסוק כו) 'נביאים' (פסוק כט), הרי לפי החשבון הם היו קטנים בני חמשה חודשים. דאף אי נימא שנולדו לשבעה חדשים ונמנה אותם מיד אחר מתן תורה, נמצא שנולדו בחודש טבת. והפרשה שנתנבאו במחנה היה בקברות התאוה, שמשם נסעו לחצרות ושהו שם שבעה ימי הסגר מרים ואח"כ נסעו למדבר פארן (להלן יב טז). ומשם נשלחו המרגלים ארבעים יום קודם ט' באב (תענית כט.) נמצא שהם נתנבאו במחנה בחציו השני של חודש סיון, וא"כ היו לכל היותר בני חמשה חדשים. והוסיפו להקשות שלא יתכן שעמרם היה חי בזמן מתן תורה, עיי"ש החשבון וצ"ע].

ויצא הגאון זי"ת רענן נר"ו וגמר חיפוש וימצא בתולדות יצחק קארו (במדבר יב א) שכתב האי מילתא בזה הלשון, קבלה ביד הנביאים הראשונים, כי אלדד ומידד היו אחי משה מן האב, שידע עמרם ממשה איסור עריות שעתידה תורה לאסור אותם, ופירש מיוכבד דודתו ולקח אשה אחרת והוליד אלו, שנאמר "בוכה למשפחותיו" על עסקי משפחותיו הנאסרים להם. ומבואר לנו שדודו ומאמצו של מרן הב"י זצ"ל נרגש בקושי הנ"ל, ולכן ביאר שכבר זמן רב קודם לפרשה זו פירש עמרם מיוכבד וכו', ושפיר היו אלדד ומידד גדולים ברי מצוות אשר נמנו יחד עם זקני ישראל כמפורש בפסוקים.

[וטפי נראה שלא שינה רבי יצחק קארו הנוסחה כדי ליישב המציאות, אלא שכך באמת קיבל כפי המחוור, ורק אצל בעלי התוספות אישתבש מקורה או בשמועה או בכתיבה. והנה הגרח"ק (הנ"ל באות ד) כשהקשה ע"פ הדעת זקנים דידן כתב שכנראה זה מדרש, ולא ציין היכן, וכנראה לא מצאו להדיא. ובתולדות יצחק חזינן שכך קיבלו מנביאים ראשונים, ודו"ק. ודע עוד שבדעת זקנים כתוב (אחר דבריהם הנזכרים) בזה הלשון, ומצאתי קונטריס מר' עמרם מר' הלל שהיה מארץ ישראל "אני הלל ראיתי קבר אלדד ומידד והיה כתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם", ובתולדות יצחק כתב כן בזה הלשון, ואמרו כדשלח ר' הלל שהיה מארץ ישראל כתב לרב עמרם, שראה קברם שכתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם].

עוד מצא ידידי הנזכר, שבתרגום יונתן כאן (במדבר יא כו) איתא, שאלדד ומידד הם בניו של אלצפן בן פרנך שילדה לו יוכבד בת לוי בזמן שגרשה עמרם בעלה ונִשׂאת לו, עד שלא ילדה את משה. [והבאתי דברי יונתן בן עוזיאל אלה בתולדות נח (עמ' טז) בנידון דעמרם שהחזיר את יוכבד לאחר שגירשה]. ומבואר דאדרבא לא נולדו לעמרם מאשה אחרת אלא נולדו ליוכבד מאיש אחר, ולפי זה אין כאן כלל מקור לענין גירושין מצד איסור עריות (ואדרבא אם עשה כן מצד האיסור שבדיני ישראל, היאך החזירה אחר שנשאת לאיש אחר), אלא ענין הגירושין היה כמבואר בגמרא סוטה (יב.) מטעם גזירת פרעה 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', עיי"ש. [והנה זה מחזק את ההנחה שכתבתי במוסגר הקודם, שהייתה קבלה בישראל שאיכשהו אלדד ומידד קשורים למשה ואהרן ונולדו מחמת הגירושין, רק שלבסוף במשך הדורות התפתחו כמה גירסאות בענין, וצ"ע אם שייך לומר כאן אלו ואלו דברים אלוקים חיים].

ובאמת גבי אלדד ומידד, הקשה בשו"ת דברי יוסף אירגס (סימן נט) דמכיון שהיו אחים איך נבחרו שניהם לסנהדרין, הרי כתב הרמב"ם בהלכות עדות (פט"ז ה"ה) דאין סומכים בסנהדרין שנים הקרובים זה לזה, בין בסנהדרי קטנה ובין בסנהדרי גדולה. וכתב לתרץ דעל פי הנבואה שאני ויכולים למנות אפילו קרובים, תדע דהרי אשה פסולה לדון ועם כל זאת דבורה שפטה את ישראל, וכתבו המפרשים (תוספות נדה נ. כל הכשר) דעל פי הנבואה שאני ויכולה אשה לדון והו"ה לקרובים. [אך צ"ע דהתוס' (שם בסוה"ד) הביאו דילפינן מפרשת אלדד ומידד לפסול נשים לדון, ומבואר שלא היה זה הוראת שעה ע"פ הנבואה אלא הוראה לדורות, ואולי יש ליישב שההיתר היה ע"פ הנבואה וילפינן בק"ו דאפ"ה בעינן שני אנשים ולא אשה, אך קשיא דא"כ נילף דאשה לא מהני אפילו בהוראת שעה, דו"ק ועיין].

וידידי הרה"ג י"ח אשכנזי נר"ו מהדיר שו"ת דברי יוסף, העיר ליישב קושית מהר"י אירגס, ואף אני חשבתי כן מלבי, ומצאתי כן למהר"י בן נאיים בספרו שארית הצאן (סימן שנה, ח"ד עמ' לט) שכתב כן בלשון תמיהה, דאחרי אלף מחילות מכבודו של מהר"י אירגס, אלדד ומידד לא נתמנו בסנהדרין כי אם נבררו, ואף כשהובררו לא על דעת למנות שניהם יחד, אלא הובררו והוכשרו רק להיות מן הסנהדרין באופן שכל אחד ישמש בזמן אחר, עיי"ש עוד מש"כ לפי מה דאיתא בספרי (והיא גמרא בסנהדרין יז.), ועוד הוסיף דהיה למהרי"א להקשות מהמפורש ברמב"ם בהלכות סנהדרין (פי"א ה"ט), עיי"ש מש"כ בכל ענין אלדד ומידד בבקיאות נפלאה כדרכו בקודש. ולעניינו יש לציין כאן למה שמצאתי בספר 'נכנס יין יצא סוד' (ניקרוש, עמ' ח) ליישב קו' הדברי יוסף, שי"ל שאחר מת"ת נחשב שהתגיירו ונולדו מחדש וא"כ אינם אחים ולכן מותרים לשבת יחד בסנהדרין. וכמובן שתירוץ זה תלוי בעיקר נידוננו אם במת"ת חשיבא גירותם כתינוק שנולד (וגם תלי אימתי נולדו, אכן זה פשוט שלא נולדו אחר מת"ת וכאמור למעלה דהכא קיימינן כשנה אחר מת"ת והיאך תינוקות נעשו זקנים) ודו"ק.

 

[עול תורה]

ויצא הגאון זי"ת רענן נר"ו וגמר חיפוש וימצא בתולדות יצחק קארו (במדבר יב א) שכתב האי מילתא בזה הלשון, קבלה ביד הנביאים הראשונים, כי אלדד ומידד היו אחי משה מן האב, שידע עמרם ממשה איסור עריות שעתידה תורה לאסור אותם, ופירש מיוכבד דודתו ולקח אשה אחרת והוליד אלו, שנאמר "בוכה למשפחותיו" על עסקי משפחותיו הנאסרים להם. ומבואר לנו שדודו ומאמצו של מרן הב"י זצ"ל נרגש בקושי הנ"ל, ולכן ביאר שכבר זמן רב קודם לפרשה זו פירש עמרם מיוכבד וכו', ושפיר היו אלדד ומידד גדולים ברי מצוות אשר נמנו יחד עם זקני ישראל כמפורש בפסוקים.

לחץ כדי לכווץ...

אלא בהכרח דהכוונה דגרש על שם העתיד, שידע שהתורה תאסור נישואין אלה, ורצה להקים זרע שיהיה כשר גם לפי התורה שתינתן בעתיד.

וכן איתא בתולדות יצחק לרבינו הרי"ק וז"ל: קבלה ביד הנביאים הראשונים כי אלדד ומידד היו אחי משה מן האב שידע עמרם ממשה איסור עריות שעתידה תורה לאסרם ופירש מיוכבד דודתו ולקה אשה אחרת והוליד אלו שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו הנאסרים להם וזה הוא אלדד פירש אין בו איסור דד שהיא דודתו ובן מדד וכי אסור דד יש בזה.

לחץ כדי לכווץ...

מעניין לעניין
יש להקשות דמבואר מכ"ז, דידעו עם ישראל את דיני התורה לפני מתן תורה. [והראיה שעמרם גרש את אשתו יוכבד זמן רב לפני מת"ת]

וא"כ מה היה טענת הצדוקי [שבת פ"ח] לרבא, עמא פזיזא דהקדימו נעשה לנשמע, איבעיא לכו למשמע, אי מציתו - קבליתו, ואי לא - לא קבליתו.
והרי עם ישראל כבר ידעו את חוקי התורה זמן רב לפני מתן תורה,
וממילא פשוט שאמרו בלב שלם נעשה קודם נשמע, מאחר שכבר ידעו דיני התורה, וידעו מה הולכים לקבל ?

 

[אוצר של יראת שמים]

מעניין לעניין
יש להקשות דמבואר מכ"ז, דידעו עם ישראל את דיני התורה לפני מתן תורה. [והראיה שעמרם גרש את אשתו יוכבד זמן רב לפני מת"ת]

וא"כ מה היה טענת הצדוקי [שבת פ"ח] לרבא, עמא פזיזא דהקדימו נעשה לנשמע, איבעיא לכו למשמע, אי מציתו - קבליתו, ואי לא - לא קבליתו.
והרי עם ישראל כבר ידעו את חוקי התורה זמן רב לפני מתן תורה,
וממילא פשוט שאמרו בלב שלם נעשה קודם נשמע, מאחר שכבר ידעו דיני התורה, וידעו מה הולכים לקבל ?

לחץ כדי לכווץ...

צ"ל דיחידי סגולה ידעו מה שידעו, אבל העם בכללותו לא, ולהכי לשיטתיה הוו עמא פזיזא.
[ועי' רמב"ם הלכות מלכים פרק ט סוף הלכה א, שו"ת מקום שמואל סימן כג, מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סימן צה, ספר תולדות נח פרק א הערה יד].