נשא הניגון היהודי (1 צופה)

[מאן דהו]

"מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה כל הבא לעבוד עבודת משא באהל מועד" [ד, מז].
רבותינו פירשו במסכת ערכין: מניין שהלוים טעונין לשורר בכלי שיר? דכתיב 'עבודת עבודה' איזוהי עבודה שצריכה עבודה אחרת עמה? הוי אומר זה השיר בכלי שיר (רש"י דברי הימים ב, כט כה).
בספרים הקדושים מבואר בהרחבה כמה גדול כוח הנגינה לעורר לבבות ישראל לעבודתו יתברך, ויש בזה עניינים גבוהים מאוד עפ"י קבלה, ולכן כתב בספר חסידים "חקור לך אחר ניגונים, וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך, באותו ניגון אמור תפילתך ותתפלל תפילתך בכוונה, וימשוך לבך אחר מוצא פיך. לדבר בקשה ושאלה, ניגון שמכין את הלב. לדברי שבח, ניגון המשמח את הלב, למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך, ותברכהו בחיבה רחבה וגילה, כל אלה הדברים המכינים את הלב".

הניגון היהודי, לסגנונותיו ולהשתלשלותו מדור לדור ומעדה לעדה, ביטא תמיד רכות, עדנות, נעימות וחן. המוסיקה הרעשנית – לא הייתה אף פעם מאפיינת של מוסיקה יהודית אמתית, כזו שהושרה בפיפיות עמך בית ישראל. זמירות זר מגיעה לא אחת, לצערנו, גם למחוזותינו. ישנם מלחינים וישנם מחברי שירים, שהעדינות מהם והלאה. שהם לא שמים לב לא למה שהם כותבים ולא לצלילים שהם מלחינים. לעומתם, צריך הציבור לעמוד איתן על המשמר – ולא לאמץ את מה שפסול, בוטה ולא מאפיין את המוסיקה שמתאים שתישמע באוהלינו ושיהיה לה השפעה חיובית. הנה סיפורי מרטיט לב ונשמה, על ניגונים שנחצבו מלבבות טהורים וקדושים שהעלו את שומעיהם להיכלות טמירים קסומים ונעלמים: