אמת ונכון הדבר, הוא היה יותר מכך הוא היה גבאי ויועץ לתנועה הנ"ל. וראה במאמרו הנודע 'אחרית כראשית' בו קורא הוא להתגייס לעבודת יישוב הארץ וכו'
ההבדל בין תנועה זו לשאר התנועות הציוניות - כמו 'כל ישראל חברים' [כי"ח] שהיו מורכבים ממתבוללים אפיקורסים ושאר מרעין בישין, עד לרעיון הקיצוני של הרצל שר"י שרצה בסה"כ רעיון ציוני לאומי, בלא קשר לארה"ק. תנועה זו חרתה על דיגלה את יישוב ארה"ק דווקא וקידמה גאולת קרקעות מאינם יהודים וכו'. לעומת כי"ח וכדומה אותה גינה בכל מאודו שבעוד שמקדמים הם לאומיות בלבד, חובבי ציון מקדמת אהבת השם תורתו וארצו.
"העיר ה' בלבנו להשיב שממות הארץ ולעשותה לישוב, ויותר מזה לא ידענו מאומה" ('אגרות הנצי"ב מוולאזין' איגרת ק"ז) - כוונתו לאפוקי מהי"א דאתחלתא דגאולה הוואי.
אגב, חובה להבחין ולהתבונן, בין מעשיהם ותמיכתם של הגדולים הללו לבין הסתייגותם המלאה ממעשי החילוניים בארה"ק.
גם ר' צבי פסח פראנק ז"ל היה מסייע באופן פעיל ואף שימש ביתו כמסתור נשק לארגון ה'הגנה', - שבעצם ניסו להוות תחליף למנדט הבריטי האנטישמי אשר היו מעלימים עיניהם מפרעות ופיגועים יומיומיים כלפי יהודים, בעוד שכאשר יהודי היה מבצע אפילו נזק ברכוש היה יכול להיות מוצא להורג.
התקופה הייתה לא פשוטה - מי שמכיר מעט את התקופה מבין את העניין. בכל אופן אפילו תלמידו [דהנצי"ב] הראי"ה קוק, אשר תמך באופן נלהב וכו' כאשר היה עניין הלכתי אשר היה בעייתי כחילולי שבת ציבוריים יצא בכל עוז להילחם בעניין.
הכלל, שהבדל גדול בין תמיכת עניין הארץ שלכשעצמה הייתה עניין כמעט מוסכם על כולם [לבד מגר"י טייטלבוים המנחת אלעזר ועוד בסגנונם] לבין תמיכה בדרכם בתוך הארץ
נ.ב.
הוגי הדעות של התנועה הזאת [שבסה"כ היתה התאגדות של עשרות אגודות קטנות ומקומיות] היו משכילים גדולים א' מהם יותר יודע בשם י"ל פינסקר שעיקר טענתם היתה לאומיות ולאו דווקא ציונות ...
מארגני ועידת קוטביץ היו פינסקר הנ"ל א' העם, גורדון, ועוד שהם היו משכילים גדולים...
הרבנים שכן תמכו באגודה הזאת, עיקר תמיכתם היתה ברעיון הראשוני שלה שהוא לעלות וליישב את הארץ כפי שהרחיב הרב @עמוסיך שליט"א .
תנועת "חיבת ציון" או "חובבי ציון" הוקמה ברוסיה וברומניה בסוף המאה ה-19 בתגובה לאנטישמיות ולמכשולים שהושמו בפני האמנציפציה של יהודי אותן ארצות, וכחלק מן ההתעוררות הלאומית באירופה בכלל ואף בקרב היהודים. בתנועה היו חברים יהודים מזרמים שונים, כאשר המכנה המשותף לכולם היה רעיון השיבה לארץ ישראל.
גורמים להתעוררות התנועה
אי מתן אזרחות ליהודי רומניה – המדינה הרומנית, שהוקמה באיחוד נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה ב-1859 תחת ההבטחה לתת אמנציפציה ליהודים, לא עמדה בהבטחתה. בעקבות לחץ של החוגים האנטישמיים, שכללו חלקים גדולים מהחוגים המשכילים, חזר בו השליט, אלכסנדרו יואן קוזה. הוא אמנם הבטיח השתלבות מדורגת, אולם הדחתו לטובת נסיך זר ממוצא גרמני ביטלה גם את הבטחה זו, ורומניה בחוקתה קבעה שרק נוצרים יכולים לקבל אזרחות רומנית.
אכזבת היהודים הביאה לחיפוש אפיקים אחרים, מחוץ למדינה הרומנית. ב-1873, בקומונה (מועצה אזורית) ניקולשט (Nicoleşti) שבמחוז גאלאץ (100 משפחות) ובעיירה טקוץ' (Tecuci), שבאותו מחוז, קמו האגודות הראשונות של חיבת ציון, שמטרתן הייתה התכוננות לעלייה לארץ ישראל. אגודות דומות קמו באיוושט (Iveşti), בגאלאץ, בפיאטרה נאמץ, בבקאו וביאשי. אגודה דומה, שקמה ב-1874 במוינשט, שלחה ב-1875 את דוד שוב עם שני מלווים, לחפש דרכים לרכישת אדמות והתיישבות בארץ ישראל.<a href="https://www.hamichlol.org.il/חובבי_ציון#cite_note-1"><span>[</span>1<span>]</span></a>
הסופות בנגב – ב-1881 התרחשו בדרום רוסיה פרעות המכונות "הסופות בנגב", שפגעו ביותר ממאתיים קהילות יהודיות בעידודו של השלטון. הפרעות עוררו את היהודים לחפש פתרונות לבעיותיהם. יש שהיגרו לארצות הברית, ואחרים התארגנו בתנועות של "חובבי-ציון" שהתרכזו במציאת פתרון לבעיה הלאומית.
תגובה להגירת יהודים לארצות הברית – החשש מפני התבוללות היהודים שהיגרו לארצות הברית בתוך החברה המקומית, היה בין הגורמים להתעוררות תנועה לאומית, שניסתה להטות את זרם ההגירה לכיוון ארץ ישראל.
הזיקה לארץ ישראל – הרצון הקיים אצל יהודים רבים, לחזור לארץ ישראל ולצפות לבוא המשיח. האנטישמיות ברוסיה עוררה מחדש את הרצון לעלות לארץ ישראל ולהקים בה מדינה יהודית.
ההתעוררות הלאומית באירופה – במהלך המאה ה-19 עברו עמי מערב אירופה ומרכזהּ גל של מהפכות לאומיות, שזכו לכינוי "אביב העמים". התעוררות זו עוררה גם ביהודים רגשות לאומיים, והם פנו להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.
ערך מורחב – שמואל מוהליבר
הרב שמואל מוהליבר היה מגדולי רבני רוסיה וממייסדי האגודות הראשונות של "חיבת ציון". הרב מוהליבר קרא לשיתוף פעולה בין המשכילים לבין שומרי המצוות. פעל להשפיע על המנהיגים החילוניים למנוע פגיעה בדת ובחלוצים הדתיים ומאידך ניסה לקרב לרעיון חיבת ציון ויישוב הארץ את הרבנים והציבור המסורתי.
ערך מורחב – שמואל מוהליבר
הרב שמואל מוהליבר היה מגדולי רבני רוסיה וממייסדי האגודות הראשונות של "חיבת ציון". הרב מוהליבר קרא לשיתוף פעולה בין המשכילים לבין שומרי המצוות. פעל להשפיע על המנהיגים החילוניים למנוע פגיעה בדת ובחלוצים הדתיים ומאידך ניסה לקרב לרעיון חיבת ציון ויישוב הארץ את הרבנים והציבור המסורתי.
רעיונותיו של הרב מוהליבר החלו להתפרסם בשנות השבעים של המאה ה-19, במאמרים שפרסם בעיתונות העברית. בשנים 1872–1874 התנהל בעיתונות פולמוס בין משכילים לרבנים, ובפולמוס התערב הרב מוהליבר, וביטא עמדה מגשרת בין מסורת להשכלה; וכי יש לאחד את "שתי בנות אלקים אלה האמונה וההשכלה".
לעמדתו היו מעריצים רבים בקרב סופרים ורבנים במחנה המסורתי אך היא עוררה גם לא מעט ביקורת. הרב מוהליבר כתב שתי סדרות מאמרים בעיתון הלבנון. כמו כן יצא גם בביקורת על החברה החרדית בת זמנו, על כך שלטענתו היא משתמטת מחובותיה האזרחיות, נמנעת מללמוד את שפת המדינה ואינה עוסקת בהלכות ארץ ישראל.
מפורש בשו"ת של הנצי"ב (אני לא זוכר את שמו) סימן מ"ו (כמדומה) שאין לעשות מחלוקת עם החופשיים שהרי בעקבות מחלוקת הפרושים והצדוקים נחרב בית המקדש והפרדת קהילות היא כחרבות בגוף האומה.