מחכה

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
912
תודות
2,212
נקודות
290
מה הביאור בסברא ד'קלב''מ' לומר שעובר עבירה באופן זה קל יותר?
הגמ' ב''ק ד' אומרת 'לא ראי' השור שמשלם את הכופר כראי האדם', היינו שאדם קל יותר.
אם החיוב הוא מצד ה'אי שמירה' ואם החיוב מצד ש'גופו הזיק', צריך לברר תוקף חומרת האיסור של העובר בשני עבירות.

האם מי שעבר שני עבירות וקלב''מ, נאמר שהסברא הזה שחומרת המעשה הקל פחותה?
האם שייך לומר שבגלל שידע שעושה מעשה חמור, עיקר כוונתו וה'מזיד' שלו התרכז במעשה ה'חמור' וזה הוריד מחומרת המעשה ה'קל'?

גם אם כן, הרי לא שייך זה בעניין כופר שהמעשה אחד
 
שאלה מעניינת שחשבתי עליה מספר פעמים..
לענ"ד, היסוד מונח בדומה למאמר חז"ל כשם שאין מצווה מכבה עבירה כך אין עבירה מכבה מצווה..והקב"ה וודאי יודע את שיטת ר' חיים "צווי דינים"..כלומר ברור שהאדם ייענש בשניהם.
כאן בעוה"ז "אין אדם לוקה ומשלם" אבל ברור שכל עבירה פוגמת בנשמה ולא יתכן שהעונש(שהוא באמת תיקון) לא יחול על ה"קלה" אלא שכשאדם לוקה ובכל מתוקן אהו "נחמיץ" את הרגשתו של החוטא על העבירה שעבר כי הוא מרוכז בעונש החמור יותר..כלומר נאמר שהוא לוקה ל"ט וגם צריך לשלם 100 ש"ח..איך אומרים. הראש שלו בכאב הפיסי ולא בחסרון של ה-100 ש"ח..וזה יישאר לעוה"ב כשיראה את החיסרון שבעבירה ה"קלה"..
 
כאן בעוה"ז "אין אדם לוקה ומשלם" אבל ברור שכל עבירה פוגמת בנשמה
בעניין זה יש מחלוקת מפורסמת בין הבעל התניא (אגרת התשובה שלו) להנוב''י (אם יעניין מישהו, אחפש סיכום ואעלה כאן), אבל לא נראה לענ''ד שבזה יותרת פשט דברי הגמ'

בכלל, נראה לי שהעיקר תלוי בדברי התוס' ב''ק סוף דף ג', שחומרת המעשה נובעת מכך שהיה לו קל לשמור ובכל זאת לא שמר.
את דעת התוס' הנ''ל ביארו לשתי הצדדים בחקירת האבן האזל המפורסמת בעניין המחייב בממונו שהזיק, ונראה לי שמשם הביאור יהיה גם בזה,
אם כי עדיין אינני יודע לבאר הדברים.
 
למען האמת לא עברתי בעיון על הכל, אבל להמחשת הענין להבנתי אספר מעשה שהיה עמי כשהייתי אצל מרן הגראי"ל פעם, והיה שם אדם שהביא "תיקון" לרגל בר מצווה לבנו, שמעתי אדם לידי שאומר לחבירו שהוא אינו מתעניין כלל ברוגל'ה כי כשיש פה את הרב אז לא שיש פה רוגלה אלא יש פה רק את הרב.
כלומר כשיש פה משהו משמעותי אנו לא מסתכלים על כלום, אפילו דבר שבימים כתיקונם היה יכול לעניין אותנו מאוד! וזה ענין קלב"מ לענ"ד. שכך אנו רואים את האדם כ"מחלל שבת" ולא כ"גנב".
 
מה הביאור בסברא ד'קלב''מ' לומר שעובר עבירה באופן זה קל יותר?
הגמ' ב''ק ד' אומרת 'לא ראי' השור שמשלם את הכופר כראי האדם', היינו שאדם קל יותר.
אם החיוב הוא מצד ה'אי שמירה' ואם החיוב מצד ש'גופו הזיק', צריך לברר תוקף חומרת האיסור של העובר בשני עבירות.

האם מי שעבר שני עבירות וקלב''מ, נאמר שהסברא הזה שחומרת המעשה הקל פחותה?
האם שייך לומר שבגלל שידע שעושה מעשה חמור, עיקר כוונתו וה'מזיד' שלו התרכז במעשה ה'חמור' וזה הוריד מחומרת המעשה ה'קל'?

גם אם כן, הרי לא שייך זה בעניין כופר שהמעשה אחד
מפני מה הניח כ"ת שהמעשה השני קל יותר, שניהם עומדים בחומרתם אך העונש הניתן הוא החמור יותר ולא הקל
וגדרו של קלב"מ הוא בהלכות מן עונשים ולא בהלכות דיני חומרת העבירות
 
וגדרו של קלב"מ הוא בהלכות מן עונשים ולא בהלכות דיני חומרת העבירות
יישר כח על חידוד העניין, אנסה לבאר בשורות קצרות, מעט יותר.
כשהגמ' אומרת ''לא ראי...'' היינו שיש נזיק אחד החמור מנזיק אחר.

(החומרא יכולה להיות בהרבה אופנים, ולדוג': התכונות המושחתות; בפשיעת האדם; בדין ועוד ועוד)
למעשה, כאן אומרת הגמ' לא ראי זה כראי זה זוהי המסקנה דווקא בגלל שלא משלם את הכופר, היינו שזה גורם ה'קולא' באדם ... היינו שהקלב''מ יצר מצב שמעיקרא אין לראות באדם חמור בגלל הכופר.

לכן, ביאר באופן נפלא ;
כלומר כשיש פה משהו משמעותי אנו לא מסתכלים על כלום, אפילו דבר שבימים כתיקונם היה יכול לעניין אותנו מאוד! וזה ענין קלב"מ לענ"ד. שכך אנו רואים את האדם כ"מחלל שבת" ולא כ"גנב".
אבל שוב, לענ''ד זה יהיה רק לשיט' התוס' (סוף דף ג') שסברו שפשיעת האדם וכוונתו היא העיקר
 
לפי דבריכם, רבותי אתם סוברים שהוא ממש פטור על "הקלה"?!
לא נוח עם סברא זאת לפחות מטעם תחושה מסויימת של "חוטא נשכר"..
בלאו הכי ושוב כנ"ל, הקב"ה איננו מתנקם חו"ח, עונש הוא תיקון ואם ייענש ויתוקן בכך על החמורה, מה יתקן אותו על הקלה אם נאמר שפטור לגמרי..
לענ"ד חייבת להיות סברא לכך שבי"ד איננו מעניש ולא שבאמת הוא פטור.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון