חנוכה הערה בטעם הדבר שאין מועיל התנאי לשמן שבתוך חצי שעה (2 צופים)

[נדיב לב]

א. להלכה, שמן הנרות שנשתייר אינו מוקצה, רק מה שצריך לשיעור חצי שעה למצוותו.
ב. ומטעם זה, לאחר זמן ההדלקה מותר לכבותו או להינות ממנו.
ג. ועם זאת כתבו האחרונים, עדיף לעשות תנאי לכתחילה, שלא ייאסר השמן יותר משיעור ההדלקה.
עד כאן סיכום המ"ב סימן תרע"ב ס"ק ז. וראה עוד מה שכתב בסימן תרעז ס"ק יח.

עכ"פ מדברי המ"ב משמע, שהתנאי תופס דווקא לגבי השמן שלאחר זמן חיובו, אבל אם יתנה על השמן שאם יכבה בתוך חצי שעה יהיה רשאי להשתמש בו, לא יועיל התנאי.

ובטעם הדבר שאין מועיל התנאי לשמן שבתוך חצי שעה ואסור להשתמש בו (בכמות שנצרכת לחצי שעה) כתב הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה (מהדו"ק סימן מב אות ד') מפני שקיום המצוה תלוי בהעמדת והקצאת שמן כדי שיעור ההדלקה, וכשמתנה שאינו מקצה את השמן כשיעור זה הרי הוא כמדליק בשמן פחות מכשיעור [וזה לשונו: אולם מפשטות הדברים של מפרשי השו"ע נראה דהתנאי מועיל רק על מה שהוא יותר משיעור המצוה אשר לא נתחייב כלל בהקצאתן להדלקה ומותר גם לכבות אם ירצה אבל לא על השמן של שיעור המצוה דכיון שההדלקה היא ע"מ שיהא דולק ואם הי' יודע שיכבה בתוך הזמן הי' צריך להשתדל ולהדליק באופן אחר, נמצא דאיהו ודאי מקצה את השמן לבער אותו מן העולם ע"י מצוה כי אם יתברר שלא הקצה אותן הו"ל כאילו הדליק במיעוט שמן שהוא פחות מכשיעור, ולכן נשאר השמן בכה"ג תמיד באיסורו ולא מהני תנאי ע"כ.].
ובשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן ד' ד"ה ואמנם) כתב: "דתוך זמנו לא מהני ביה תנאי דכדי שיעורו נאסר על כרחו" עיין שם.

ובמרוצת העניין, לא נתבררו לי דבריהם, שכן אין סתירה בין הקצאתו והעמדתו את השמן, למה שמתנה, שכל מהות התנאי הוא מחמת הספק והמציאות הלא ידועה, אבל כל עוד לא התברר העתיד, אין התנאי סותר להקצאת השמן כדי שיעור הדלקה, אף במקרה שהשמן יכבה בתוך ח"ש, שכן אז הדליק בלי ידיעה שהשמן יכבה, וממילא אינו דומה לאדם שמדליק בידיעה שהרוח תכבהו.

וגם טעם השאילת יעב"ץ דרוש הסבר, הלא מה שנאסר בעל כרחו בתוך הזמן הוא משום שכל עוד הנר דולק השמן מיועד למצוה, אבל כשכבה אין שום משמעות מה שהיה מיועד לתוך הזמן, וצריך ביאור.​