הוריות הערות והארות במסכת הוריות (1 צופה)

[דב״ש]

ב. רש״י ד״ה מתני' הורו בית דין כו' - כגון שהורו שחלב או דם מותר
ד״ה בין שעשו - ב"ד ועשה היחיד עמהם כגון שאכל דם או חלב עמהן

יש לעיין מדוע בתחילה הקדים רש״י חלב לדם ואחר כך הקדים דם לחלב.

 

[יואל שילה]

הוריות ב'.​

"עד שיאמרו להם מותרים אתם לעשות" - עיקר סמיכת התלמידים הוא על המתגלה להם מרבם מה שלימדם אף כשאמר רק בדרך לימוד - ורשאים לסמוך על זה כשאינם אצל הרב או לאחר פטירתו, אך כל זמן שנותן לשאול אותו בשעת מעשה - מדקדוק ההוראה שלא יעשה מעשה בלי לשואלו למעשה, והכא נחלקו כשהורה בדרך לימוד והוסיף שכך ההלכה - האם התלמיד נפטר, או שבעינן שיוסיף שזו הלכה למעשה, ונראה שלהלכה כל שלא אמר לו הלכה למעשה - חייב התלמיד אף שרשאי לעשות כן כי אז המעשה מתייחס אליו (חזו"א הוריות י"ד ב').

הוריות ב':​

"כגון שמעון בן עזאי" - נראה שנקט אותם כי גדולים מסנהדרין דס"ל לאביי שלא היו צריכים לתלות בסנהדרין וממילא הן מזידין, ומסיק דאכתי הוא שוגג דשגג במצוה לשמוע לדברי חכמים [כלומר שטעה לחשוב שהוא חייב לשמוע להם גם כשהם טועים (י.ש.)], והני מילי לפני שדן לפניהם אף לאחר שדן לפניהם ולא קבלו דבריו - הרי אפילו אומר על ימין שהוא שמאל - חייב לשמוע להם (חזו"א הוריות י"ד ה').

הוריות ב':​

"וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמים" - מוכח מכאן שכשיודע שבי"ד טועה אסור לו לשמוע להם, וראה רש"י "וקא טעה במצוה לשמוע דברי חכמים - אפילו למיעבד איסורא", ופשוט דמיירי הכא בגמיר ולא סביר או איפכא; פשוט דלא כל מי שיש לו סברא נחשב 'סביר', אלא דוקא בראוי לכך, דלא כשטותו של א.ל. שפירסם שכל מי שיש לו סברא לאסור את הפאות כי כך יודעת כל ילדה בת ארבע - אסור לשמוע למתירין.

הוריות ב':​

תוס' הרא"ש "יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל תשמע להם? ת"ל ללכת ימין ושמאל - את שיאמרו לך על ימין ימין, ועל שמאל שמאל" - ירושלמי הוריות א', כלומר, לא תסור נאמר רק אם אמרו על ימין שהוא שמאל, ולא אם לא ידעו בין ימינם לשמאלם (הרב מילר, מונסי).

הוריות ג':​

"מייתי עשרה טבחי" - בסנהדרין הגירסא 'לכולהו טבחי'.

הוריות ג':​

רש"י ד"ה לפי שלא ניתנה "לפיכך שוגג" - לאפוקי מזיד, ולא אתי למימר שמביא חטאת.

הוריות ד':​

"או זקן שלא ראוי לבנים ה"ז פטור" - וזקן שלא ראה בנים אינו כשר לדיני נפשות לפי שהוא אכזרי ולא ירחם על בני אדם לפי שאינו יודע אהבת הבנים (פיה"מ לרמב"ם), והר"ח (ה':) פירש שגם כשבטלה ממנו תוחלת בנשים וכעת איננו ראוי יותר להולדה, ובצירא ליה מצות פריה ורביה שלא קיים.

הוריות ה':​

"ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים" - לא הבנתי את הראיה, שהרי לגבי קרבן פסח כתוב 'קהל עדת ישראל' - ושם קהל הוא רק עשרה אנשים?

הוריות ז'.​

"ע"כ לא קאמר ליה" - כלומר, האם לא למדנו זאת כבר שמשיח כציבור, וא"צ את הפסוק?

הוריות ז':​

"יצא משיח שאין חטאתו בשגגה אלא בהעלם דבר" - עם שגגת מעשה - שהרי משיח בשגגת מעשה ללא העלם דבר פטור לגמרי לדעתם, ואילו לרבי המשיח חייב בשגגת מעשה ללא העלם דבר.

הוריות י"א.​

"השב בידיעתו מביא קרבן" - אם היה יודע על התקלה - היה שב, אולם מומר לא היה שב, גם אם היה יודע על התקלה.

הוריות י"א.​

"והא הכא דלהכעיס הוא" - מוכח ש'להכעיס' אינו כפשוטו להכעיס, כהבנת המשנ"ב, אלא כל שלא נהנה מהעבירה, כהגדרת החזו"א.

הוריות י"ב.​

"כשהוא מספר עולות ויורדות לו בעיקר זקנו" - יש שפירשו (תוס' הרא"ש ורש"י בכריתות) מלשון תספורת - וממילא מכאן ראיה שגם עפ"י קבלה מותר לסדר את הזקן, ויש שפירשו (רש"י כאן) מלשון לדבר.

הוריות י"ב:​

רש"י ד"ה אלא שעבר "דהוי כהן גדול מעליא שהרי חוזר לעבודתו הוא" - אם כשעבר מחמת קריו הוא עדיין כהן גדול מעליא - הרי שחייב בעשירית האיפה בכל יום, ותימא כיצד מקריב אותה בבוקר, שהרי בעי הערב שמש, ומסתמא שימש מיטתו בלילה ולא הספיק להעריב שמשו? וי"ל שהכהן גדול היה משמש מטתו ביום בבית אפל, שהוא היתר לכתחילה, או שהיה מקריב אז את עשירית האיפה ע"י שליח - וגם זה לכתחילה.

הוריות י"ג.​

"האוכל עכבר עצמו עאכ"ו" - ומחלוקת האם כל החתיכה נאסרת, או רק שיחתוך את המקום הנשוך, ולי הורה הגר"י ברנדייס שליט"א להתיר כשלא ראינו סימני נשיכה, ואמר שלו העכבר היה נוגס ממש מהעוף - היה מתיר את העוף ע"י חיתוך המקום הנשוך.

הוריות י"ג:​

"והרגיל בזיתים" - אין הכוונה שאוכל זיתים פעם בל' יום, כפי הבנת הגר"ח קניבסקי, אלא שאכן רגיל בזיתים, ואם אינו רגיל בהם - אינו הופך ל'רגיל' כשלאחר שפותח קופסת זיתים אורך כמה ימים עד שמסתיימת (הגר"י ברנדייס שליט"א).

הוריות י"ג:​

"והשותה מים של שיורי רחיצה" - איתא בעירובין (כ"א:) שרבי עקיבא היה בבית האסורים, והשומר שפך לרבי יהושע את המים ונותר מהם רק מעט, אמר לו ר"ע "תן לי מים שאטול ידי, אמר לו לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין? אמר לו מה אעשה שחייבים עליהן מיתה - מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי", ותימא מדוע לא נטל ידיו לכלי, ושתה משם את המים, ומסתבר שחשש מפני גמ' זו שהשותה מים של שיורי רחיצה משכח את הלימוד.

הוריות י"ג:​

"ילמד אדם עצמו להשכים ולהעריב כדי שלא יתרחק" - הני מילי בימיהם שבתי הכסא היו רחוקים, אך האידנא א"צ לבדוק מאחר שכשממש יצטרך להתפנות - הרי בית הכסא מזומן לו מיידית (הגר"י ברנדייס שליט"א).

הוריות י"ג:​

"פשט גרס ותנא" - ולא הלשין!

 

[דף היומי]

שאלה שהתעוררה בבית מדרשנו
התוס' בדף ב. בד"ה הורו בי"ד כותב שזה הבי"ד הגדול בירושלים ויודעים את זה כדדרשינן בתורת כהנים
וכן רש"י בדף ד: בד"ה אמר ר' חסדא כותב שזה בי"ד הגדול שבירושלים דתניא בתורת כהנים
ולכאורה למה הם אומרים שזה בתורת כהנים הרי זה משנה מפורשת בדף ה.
וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוריות בית דין הגדול בלבד שנאמר "ואם כל עדת ישראל ישגו" ולא עדת אותו שבט?
(ולענ"ד עדיף להביא ראיה ממשנה מאשר מתורת כהנים)

 

[אמרי שפר]

שאלה שהתעוררה בבית מדרשנו
התוס' בדף ב. בד"ה הורו בי"ד כותב שזה הבי"ד הגדול בירושלים ויודעים את זה כדדרשינן בתורת כהנים
וכן רש"י בדף ד: בד"ה אמר ר' חסדא כותב שזה בי"ד הגדול שבירושלים דתניא בתורת כהנים
ולכאורה למה הם אומרים שזה בתורת כהנים הרי זה משנה מפורשת בדף ה.
וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוריות בית דין הגדול בלבד שנאמר "ואם כל עדת ישראל ישגו" ולא עדת אותו שבט?
(ולענ"ד עדיף להביא ראיה ממשנה מאשר מתורת כהנים)

לחץ כדי לכווץ...

מכיון שלר״י יכול להיות מצב שגם בלי הוראת בי״ד הגדול יהיו פטורין כגון שהורה בי״ד של אותו שבט, לכן אין ראיה מהמשנה שכל בי״ד הכוונה לבי״ד הגדול כי אפשר וחכמים באים רק לאפוקי בי״ד של אותו שבט

 

[דף היומי]

מכיון שלר״י יכול להיות מצב שגם בלי הוראת בי״ד הגדול יהיו פטורין כגון שהורה בי״ד של אותו שבט, לכן אין ראיה מהמשנה שכל בי״ד הכוונה לבי״ד הגדול כי אפשר וחכמים באים רק לאפוקי בי״ד של אותו שבט

לחץ כדי לכווץ...

כן אבל דברי רש"י ותוס' לכאורה הם ברבנן ולא ברבי יהודה

 

[אמרי שפר]

מכיון שלר״י יכול להיות מצב שגם בלי הוראת בי״ד הגדול יהיו פטורין כגון שהורה בי״ד של אותו שבט, לכן אין ראיה מהמשנה שכל בי״ד הכוונה לבי״ד הגדול כי אפשר וחכמים באים רק לאפוקי בי״ד של אותו שבט

לחץ כדי לכווץ...

דהיינו, דחכמים באים לומר שאין לחייב על שבט אחד אלא רק אם בי״ד הגדול הורה כמבואר בגמ׳ ה: אבל לא מבואר כאן דהיכא שרוב הקהל עברו ג״כ בעינן בי״ד הגדול, ולזה הראשונים מביאים מתו״כ

 

[אמרי שפר]

כן אבל דברי רש"י ותוס' לכאורה הם ברבנן ולא ברבי יהודה

לחץ כדי לכווץ...

דהיינו, דחכמים באים לומר שאין לחייב על שבט אחד אלא רק אם בי״ד הגדול הורה כמבואר בגמ׳ ה: אבל לא מבואר כאן דהיכא שרוב הקהל עברו ג״כ בעינן בי״ד הגדול, ולזה הראשונים מביאים מתו״כ

לחץ כדי לכווץ...

 

[עתניאל]

תוס' הרא"ש "יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל תשמע להם? ת"ל ללכת ימין ושמאל - את שיאמרו לך על ימין ימין, ועל שמאל שמאל" - ירושלמי הוריות א', כלומר, לא תסור נאמר רק אם אמרו על ימין שהוא שמאל, ולא אם לא ידעו בין ימינם לשמאלם (הרב מילר, מונסי).

לחץ כדי לכווץ...

זו קושיה ידועה עם הרבה תירוצים ראיתי בזמנו מספר תירוצים במח' הספרי והירושלמי, בבאר שבע תירץ שכאן ידע שטעו וכאן סבר שטעו, בחפץ ה' לאור החיים הק' תירץ שכשפוסקים בקום עשה חייב לשמוע להם אך כשזה בשב ואל תעשה כגו' שהתירו חלב ויכול להחמיר על עצמו אז חייב, עוד פירש שהספרי מיירי בסתם אנשים והירושלמי בת"ח, בתורה תמימה ביאר לחלק שכאן מיירי בדבר הכתוב בתורה במפורש שלא כדבריהם וכאן בדבר התלוי בהבנת הכתוב, אלא שמקשה על זה מהרמב"ן שאומר שאפי' כשאומרים לך שחלב זה מותר או הרוג אדם זה חייב לשמוע להם ותירץ בדוחק שנראה לך שעל פי דבריהם יש להתיר חלב, ואולי יש לתרץ את הרמב"ן באופן אחר ולומר שהוא מדבר במקרה שלא התירו דין חלב אלא שאומרים על חתיכה מסויימת בבהמה שאינה חלב וכן בהריגה אפשר להעמיד כגו' שיש מח' בחז"ל בהל' שבת אם דין מסויים הוא חילול שבת מדאו' או לא ונפסק כדעת הרוב להחמיר ולהורגו שאז מחוייב לשמוע.​

 

[אמרי שפר]

זו קושיה ידועה עם הרבה תירוצים ראיתי בזמנו מספר תירוצים במח' הספרי והירושלמי, בבאר שבע תירץ שכאן ידע שטעו וכאן סבר שטעו, בחפץ ה' לאור החיים הק' תירץ שכשפוסקים בקום עשה חייב לשמוע להם אך כשזה בשב ואל תעשה כגו' שהתירו חלב ויכול להחמיר על עצמו אז חייב, עוד פירש שהספרי מיירי בסתם אנשים והירושלמי בת"ח, בתורה תמימה ביאר לחלק שכאן מיירי בדבר הכתוב בתורה במפורש שלא כדבריהם וכאן בדבר התלוי בהבנת הכתוב, אלא שמקשה על זה מהרמב"ן שאומר שאפי' כשאומרים לך שחלב זה מותר או הרוג אדם זה חייב לשמוע להם ותירץ בדוחק שנראה לך שעל פי דבריהם יש להתיר חלב, ואולי יש לתרץ את הרמב"ן באופן אחר ולומר שהוא מדבר במקרה שלא התירו דין חלב אלא שאומרים על חתיכה מסויימת בבהמה שאינה חלב וכן בהריגה אפשר להעמיד כגו' שיש מח' בחז"ל בהל' שבת אם דין מסויים הוא חילול שבת מדאו' או לא ונפסק כדעת הרוב להחמיר ולהורגו שאז מחוייב לשמוע.​

לחץ כדי לכווץ...

עי״ע במהרי״ץ חיות

 

[עתניאל]

"וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמים" - מוכח מכאן שכשיודע שבי"ד טועה אסור לו לשמוע להם, וראה רש"י "וקא טעה במצוה לשמוע דברי חכמים - אפילו למיעבד איסורא", ופשוט דמיירי הכא בגמיר ולא סביר או איפכא; פשוט דלא כל מי שיש לו סברא נחשב 'סביר', אלא דוקא בראוי לכך, דלא כשטותו של א.ל. שפירסם שכל מי שיש לו סברא לאסור את הפאות כי כך יודעת כל ילדה בת ארבע - אסור לשמוע למתירין.

לחץ כדי לכווץ...

הרש"ש חולק על מה שכתבת ומבאר שאחרי שפסקו אף שבטוח שטעו חייב לשמוע להם ומדובר כשיכל לנמק בפניהם את שיטתו ולשכנעם בצדקתו ולא עשה זאת וזהו עוונו, אך אם שכנע ולא השתכנעו הוא באמת חייב לשמוע להם.
ברמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות שורש א' מבאר שחייב לשמוע להם בכל מקרה אלא שכשיכול להחמיר על עצמו בשב ואל תעשה כגו' כשהתירו חלב חייב להחמיר.​